איך מתמודדים עם הפחד מהטרור והמלחמה?

בעמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) כבר רגילים לריטואל המצמרר. הפניות מתחילות כמה שעות אחרי הפיגוע, בדרך כלל אלה קרובי משפחה מודאגים, וזה נמשך עוד יום או יומיים, תלוי באירוע. אז מתקשרים אנשים שנכחו בפיגוע, ובסוף מתקשרים הנפגעים עצמם. אז מגיעה רגיעה מסוימת, עד הפיגוע הבא, ואיתו הגל הבא.
עמותת נט"ל הוקמה ב-98'. בתחילת דרכה של העמותה, רוב הפונים היו נפגעי קרב. מאז פרצה אינתיפאדת אל-אקצה באוקטובר 2000, השתנה קהל הפונים והוא מורכב ברובו מנפגעי פיגועים. כ-300 פניות מגיעות לקו של נט"ל מידי חודש, לעומת 50 בתקופה שקדמה לאינתיפאדת ל-אקצה. 12 פסיכולוגים וכ-20 מתנדבים-מטפלים מקבלים את פניות הנפגעים וממשיכים בטיפול. לדברי יושבת ראש העמותה, יהודית יובל רקנאטי, העמותה נעזרת בתרומות בארץ ובחו"ל: "יש מי שרוצה ויכול לעזור וחשוב לא להירתע", אומרת ראש העמותה.

"הריח לא עוזב אותי"

סיפורה של אחת הפונות לעמותת נט"ל, חיילת-שוטרת שהגיעה לאתר הפיגוע בקו 4 בתל אביב, מגלם אולי את תמצית הבעיה הנפשית שחווים מאות ואולי אלפי ישראלים: "נכנסתי מיד לתוך הזירה ולאט לאט הבנתי שאני בפיגוע. המראות היו מאוד מאוד מאוד קשים. לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, לא הכינו אותי לדבר כזה למרות שאף פעם אי אפשר להיות מוכנים לדבר כזה. זה היה כמו ביקור בגיהינום, הכל שחור, דם, איברים.. השקט היה נורא, שקט מחריד.. אנשים פצועים ישבו בהלם על הספסלים, אנשים צלעו מתוך האוטובוס... הכי נורא הריח, הריח לא עוזב אותי... זה רודף אותי, המראות, הנהג ההרוג. אני מטופלת אצל פסיכולוגית משטרתית, אבל זה לא עוזר לי. זה לא עוזב, שבועיים אחרי הפיגוע היה לי יומולדת 19. היה לי מאוד עצוב ונורא ביומולדת. אי אפשר לתאר, אני חולמת על זה בלילות המון שומעת את הפיצוץ והריח חוזר וממש מחניק אותי. זה כמו נצח. סיוט!". סיפורה של ענת מתפרסם במלואו באתר האינטרנט של נט"ל.

"חלון הזדמנויות" לטיפול בטראומה

"הרעיון היה לטפל בטראומה מפיגועים קודמים, ממלחמות, הלם קרב", מסביר יונתן הרלמן, רכז גיוס משאבים בנט"ל. "למלא את החסך שנפער מבחינת הטיפול של הביטוח הלאומי באנשים האלה, שלא נותן מענה לעדי ראיה לפיגוע למשל, לקרובי משפחה מדרגה שניה או ילדים מעל גיל 30 - אנשים שההכרה שלהם בעובדת היותם נפגעי טראומה, וההחלטה לטפל בה הגיעו מאוחר יחסית. דווקא אלה שאינם פצועים פיזית אם אלה שהמצוקה שלהם יותר מורכבת, אם אפשר לומר".
המתנדבים, שעברו הכשרה תלת-שלבים שנמשכה כחצי שנה, מהווים את ה"חזית" ומטפלים בפונים. 50% מהם ממשיכים לשיחה שניה ושלישית, אך יש מטופלים שהקשר עמם נמשך שנה או שנתיים. 5% מהמתקשרים ממשיכים לטיפול פסיכולוגי מסובסד, שעלותו כמחצית ממחיר פגישה בשוק הפרטי.
"צריך לזכור שבטראומה יש מה שנקרא 'חלון הזדמנויות'", מסבירה רווית זאבי, סגנית רכזת הקו. "בין שלושה חודשים לחצי שנה מרגע הטראומה החוויה 'טרייה', וקל יותר לטפל בה לעומק. סימפטומיים פוסט-טראומטיים שנגררים לתקופה ארוכה יותר עלולים להפוך כרוניים, וגם כאן המימד של הטיפול המיידי שאנחנו נותנים נותן מענה לדחיפות. ההתערבות שלנו דוחפת אנשים לטיפול".
לדברי רווית זאבי, "אנשים שעברו טראומה כזו, הופכים מסוגרים, לא סומכים על אף אחד. התחושה היא שהעולם לא בטוח. כל אחד יכול להיות מחבל. במקרה כזה, קשר תומך על מישהו שבאמת דואג לך גורם לאמון הזה להחלים, יוצר חוויה מתקנת. אנחנו אומרים למטופלים ששנינו פגיעים באותה המידה. גם לי זה יכול לקרות".

נשימה נכונה ופחות חדשות

לפני מספר חודשים פרסמה נט"ל רשימת סימפטומים של פוסט-טראומה, כמו הפרעות שינה, סיוטי לילה, לחץ דם, עצבנות, רשימה שעוררה הזדהות ומודעות אצל קוראים רבים. בעקבות הפרסום טילפנו אנשים שהיו קשורים לפיגועים קודמים, שכל פיגוע החזיר אותם למצוקה הפרטית שלהם.
לאחרונה החלו להגיע פניות מאנשים שמביעים חרדה מהמלחמה הקרבה במפרץ. "בסופו של דבר רוב הפניות מקורן בחרדה, או בפחד מפני החרדה - אז אנחנו נותנים גם אמצעי הרגעה, בעזרת נשימה נכונה, שיחה ופריקת חרדות", מסבירה רווית זאבי מנט"ל. היא מוסיפה: "לא פעם אנחנו ממליצים על דרכים יותר נקודתיות, כמו למשל התנתקות ממקורות אינפורמציה. אנחנו ממליצים מאוד באופן כללי לצרוך תקשורת ברמה יותר מבוקרת. התקשורת טובה כדי לדעת מה קורה מסביבנו, אבל בצריכה מופרזת היא הופכת לגורם בעייתי. היא מציפה ויוצרת את האפקט ההפוך, לפעמים האינטרס של התקשורת הוא הפוך לזה של גופים כמונו, ולא מעט פעמים הפעולה הפשוטה של לסובב את הכפתור ולסגור את המכשיר, מקלה מאוד על הפונים".
"החיים בארץ, בישראל, הם חיים שאנחנו משלמים עליהם מחיר כבד", אומרת זאבי. "בנוסף לזה שאנחנו סוחבים בזכרון הקולקטיבי שלנו את השואה והמלחמות, כל יום מייצר לנו טראומות חדשות. הבחירה לגור דווקא פה אולי נראית לנו מובנת מאליה, אבל הישראליות שלנו קשורה בהרבה לחץ, חרדות יומיומיות, כבדות, אין מנוחה".