ללכת עד הסוף. על מירוץ האליפות המשולש

הסיבוב השלישי של ליגת העל בפתח, ולראשונה אחרי שנים רבות מורכב מאבק האליפות משלושה צבעים - ירוק, אדום וצהוב. אם נתעלם לרגע אחד מהשיטה התמוהה שבעקבותיה יסתיימו העימותים הישירים בין הקבוצות כבר במחזור ה-26, ומזכויות השידור שימנעו אפשרות לקיים את כל המשחקים באותו יום ובאותה שעה (לא ספורטיבי בעליל), כדאי להתייחס לדברים החשובים עבור כל קבוצה, אלה שיסחבו אותה כל הדרך אל התואר; האם תהיה זו אליפות שלישית רצופה של מכבי חיפה? או שמא אחרי שנתיים של כמעט ירוצו דרור קשטן וחניכיו עם דגל ישראל בשכונת התקווה? ואולי אחרי שבע שנים רעות, במקום לשרוף פחים ידליקו אבוקות בקריית שלום?

מכבי חיפה - הפלג הליטאי

עושה רושם שמכבי חיפה כבר עברה את המשבר הגדול שפקד אותה, מאז נפרדה מהקמפיין האירופי שהתחיל בתרועה חזקה ונגמר בקול ענות חלושה (ובעוד יציאה מהוססת של דודו אוואט לכדור גובה). במחזורים האחרונים נראה שיצחק שום מצא פתרון התקפי לעזיבתו של איגביני יעקובו ואי הגעתו של חלוץ חדש. לפתרון הזה קוראים בליץ: כל שחקני השדה משתתפים במשחק ההתקפה ותוקפים מכל כיוון אפשרי, עד שמיכאל זנדברג כובש בנגיחה, או שאבישי ז'אנו מוציא כדור רוחב רב עוצמה שפוגע במגן יריב ונכנס לשער.
כל זה טוב להתקפה, אבל לא מספיק עבור ההגנה. במשחק האחרון כמעט הצליחה הפועל באר שבע לחזור מפיגור של 0:3 כבר בדקה ה-27, בעיקר בזכות מחדלים עצומים בהגנה הירוקה. לא שהגנה היתה הסמל המסחרי של אלופת השנתיים האחרונות, אבל הקלות שבה מגיעות היריבות של חיפה למצבי הבקעה צריכה להדליק נורה אדומה אצל שום ושחקניו.
הפתרון הנראה באופק הוא להתפלל לבורא עולם כדי שריימונדאס ז'וטאוטאס יחזור לכושר שלפני הפציעה הקשה. הקשר האחורי הטוב ביותר ששיחק בישראל היה מעין בלם שלפני חוליית ההגנה, ועצר התקפות יריב רבות גם בליגת האלופות. אם 'ז'וטא' חוזר לכושר, אפשר להתכונן להתפרצות של "הקופים הירוקים" למגרש בשאגות 'יש אליפות' הרבה לפני המחזור האחרון. כל החברה מהיס"מ מוזמנים להפעיל את מצלמות המעקב. וגם האוהדים שנלחמים באלימות.

הפועל תל אביב - בשם ההגנה

משהו לא טוב עובר גם על חוליית ההגנה החזקה ביותר שנראתה בשנים האחרונות בישראל. שמעון גרשון (שנפצע בינתיים) מתעניין יותר בחדרי החזרות מאשר ברחבת ה-16, יגאל אנטבי עוד שקוע בזכרונות על ימים יפים בהם היה מבוקש בפרוג'יה, אסי דומב מתבדח עם הרצועה הצולבת, אלון חלפון עוד מסתכל על צילומי הרנטגן של אלון ברומר ורמי חליס עדיין מסונוור מהבלונד של רודריגו גולדברג.
קשטן, מאמין גדול בשיטת הגשטאלט (השלם גדול מסכום חלקיו), לא יכול להמציא את הקבוצה שלו מחדש ולסגל לה שיטת משחק אחרת מזו בה הוא נוהג בשנים האחרונות: הגנת ברזל ויציאה מהירה למתפרצות קטלניות בראשות לוז, טועמה, בלילי וקלשצ'נקו.
אפשר אולי לסלוח לחוסר היכולת של האדומים להתמודד עם המהירות של שחקני מכבי תל אביב בדרבי, אבל הכשלון מול משה סבג, חיים חג'ג' ושאר החברים לאימפריה מראשון לציון מלמדת יותר מהכל על התקופה הרעה שעוברת על החלק האחורי. כדי לזכות באליפות צריך דרור קשטן למצוא פתרונות בהגנה, מה גם ששמעון גרשון ייעדר לפחות בשני המחזורים הקרובים אם לא יותר.
מצד שני, היעדרותו של גרשון מחזירה את הקמע האולטימטיבי, השום המהלך על שניים - יעקב הילל. אם סבא יעקב לא יתמוטט מעייפות כבר אחרי שני משחקים, תחגוג הפועל את האליפות בשכונת התקווה, ולאות הערכה יורשה לשחקנים, שמחכים בסבלנות לבונוסים מעונת הדאבל, להתראיין אחרי קבלת הצלחת הכסופה מלוי גבריאל.

מכבי תל אביב - נמני בתפקיד שלום תקווה

החברה החדשה בתואר על הכתר בשנים האחרונות מגיעה ממקום שבו עדיין איש כמעט לא מאמין שהיא יכולה ללכת עד הסוף. השחקנים הצעירים בהרכב, הברך השברירית של ברוך דגו, הפיוזים הקצרים של שטראובר וחוסר הניסיון של קלינגר מלמדים לכאורה שהצהובים לא יוכלו לשבור את שבע השנים הרעות.
מעל הכל נמצאת כמובן מערכת היחסים הטעונה בין קלינגר לנמני. רק אם יצליחו שני הצדדים להפיק את המירב מהמצב החדש שנוצר, תצליח מכבי לצבוע את תל אביב בפרט וישראל בכלל בצהוב. אבי נמני, כמו שלום תקווה בזמנו בהפועל, צריך להסתגל למעמדו כמבוגר האחראי שתורם מנסיונו ויכולתו ברגעים קשים ובמצבי פיגור. נדמה היה שלמשחק אחד, מול בית"ר ירושלים, זה עבד. המנהיג הרוחני (נמני) איפשר למאסטרו (דגו) לנהל את ענייני ההתקפה, ותוך כדי כך לכבוש פעמיים בקור רוח מהנקודה הלבנה. אם יצליח נמני למחול על כבודו ולהתעלם לסיבוב משחקים אחד מהאגו שלו, רק אז ידליקו בקריית שלום אבוקות במקום פחים. או אז, התחזית של לוני לעשרת אלפים מנויים בשנה הבאה תקרוס. יהיו לו הרבה יותר.