המבצע בג'בליה: שוב הפלסטינים ניצחו בתקשורת

צה"ל עשה היום מאמצים ניכרים לצמצם את הנזק התדמיתי הבינלאומי ויצא מגדרו כדי להסביר את תוצאות המבצע בג'בליה, שבו נהרגו 11 פלסטינים, ו-140 נפצעו. מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, תא"ל גדי שמני ושני מפקדי גדודים שהשתתפו במבצע, סא"ל דותן וסא"ל משה, נשלחו אל מול המצלמות וסיפרו כי הפיצוץ בחנות הרהיטים והשריפה שפרצה בעקבותיו וגרמה כנראה לפגיעה באזרחים פלסטינים תמימים, לא נגרמו מירי פגז טנק של צה"ל, אלא ממטען חבלה גדול שהטמינו הפלסטינים.
"המחבלים לוקחים את האזרחים הפלסטינים כבני ערובה, ומטמינים מטען גדול בתוך חנות, כשברור להם שבשתי הקומות שמעל גרים אזרחים. זה רק מראה עם מי יש לנו עסק", האשים שמני. "אני רוצה להביע צער על כך שגם התקשורת הישראלית מעצימה את האירוע הזה, ומוציאה אותו מההקשר", הוא הוסיף.
ייתכן שהעובדות בגרסה של שלושת הקצינים הבכירים נכונות – למרות שסרטי הוידאו של המזל"ט ושל מסוקי הקרב שריחפו מעל זירת ההתרחשות היו עשויים לשכנע יותר. אבל כל הוויכוח שהתפתח סביב "מי אחראי לפיצוץ המטען בחנות הרהיטים" היה עקר מתחילתו, והסתיים, עוד בטרם החל, כשידה של ההסברה הפלסטינית על העליונה.
כלל לא חשוב מי הניח את המטען ומי הפעילו. את התמונות והכותרות שניבטו היום מעל כל מסך טלוויזיה בעולם, ושנחתו עם עיתוני הבוקר על שולחנות ראשי הממשל בארצות הברית, היה יודע כל סטודנט לתקשורת לנבא מראש: מצד אחד, הטנקים הישראלים בג'בליה, ומנגד – ההלוויות הפלסטיניות ההמוניות. האחריות נפלה, כצפוי על הצד התוקפן באירוע, היוזם והפולש, במקרה זה – צה"ל.

תמונה מורכבת שקשה להסביר

המציאות המורכבת, הרב ממדית, לא הצליחה לעבור כראוי למערב. למען האמת, גם ישראלים יתקשו להבין, לנוכח השורה הסופית של הנפגעים הפלסטינים האזרחים, את מורכבות התמונה: לדברי גורמי ביטחון, בביתו של המבוקש איש החמאס, עבד אל כרים זיאדה, לא היה סתם מצבור של נשק ואמצעי לחימה, אלא משהו הדומה יותר ליחידת מחסני הנשק של החמאס בצפון הרצועה. המודיעין ללכידתו נאסף בעבודת נמלים על ידי השב"כ וצה"ל, ואתמול, הרבה לפני הפיגוע הרצחני בחיפה, אושרו תכניות המבצע והכוחות השונים, בסדר כוחות של חטיבה, סיימו לתכנן את לכידתו ואת הריסת ביתו.
לשווא ניסה תא"ל שמני להסביר, בעברית ובאנגלית, לכתב אמריקני שאיבד את קור רוחו, כי עוצמת פיצוץ הבית, שגרמה לנפגעים רבים בבתים שכנים שלא. פונו מיושביהם, נגרמה מהמטענים והמלכודים הרבים בתוך הבית, וכי יש גבול לסיכון שצה"ל מוכן לקחת בפינוי הבית ממטענים.
לפי גרסת הצבא, המבצע אמור היה להסתיים סמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר, אבל אז נתקע אחד הטנקים ו"פרס זחל". שלושה נגמ"שי "אכזרית" הגיעו למקום כדי לחלצו, וגם הם נתקעו בבוץ. טנק נוסף שהגיע והחל לגרור את הטנק התקוע פרס אף הוא זחל. תשומת לבם של המפקדים הייתה נתונה באותן דקות ארוכות לשחר העולה ולאור היום שיחשוף את החיילים והכלים וייסבך את השהיה המסוכנת עוד יותר.
בשבע בבוקר, הרבה אחרי זריחת השמש, התפוצץ המטען הענק בחנות הרהיטים וגרם למותם של אזרחים נוספים. לטענת הצבא, רק 10 דקות או רבע שעה לאחר מכן, הבחין מפקד אחד הכוחות בפלסטיני חמוש ב-R.P.G לבוש שחורים ורעול פנים. הטנק, שאבטח את האזור, המתין שהפלסטיני יחשוף את עצמו, ירה בו פגז והרגו. סמיכות הזמנים והמקום הקלה מאוד, לדברי קציני צבא, על "תפירת" סיפור הטבח והנקמה.

איך סדר היום התהפך

שאלת תזמון המבצע, שיצא לפועל 10 שעות לאחר הפיגוע בחיפה, עלתה היום שוב ושוב: איך התהפך סדר היום העולמי מסדר יום של פיגוע רצחני נגד אזרחים ישראלים לכזה של "פעולה תוקפנית נגד אזרחי ג'בליה התמימים", אבל המפקדים הבכירים לא הבינו איך האחד קשור בשני: "אנחנו פועלים כל העת, נגד תשתית החמאס ברצועה", אמר תא"ל שמני.
לדבריו, "מטרת הפעולה זהה למטרת כל המבצעים בשבועות האחרונים: פגיעה בתשתית החמאס, במחבלים, במפגעים, במשלחים שלהם ובתשתיות הייצור". לעומת המפקדים, אפילו כמה משרי הממשלה הטריה, שלא מכירים את שרשרת מבצעי "מאמץ מתמשך" ברצועה, וששמעו אתמול על המבצע המתוכנן בישיבת הקבינט, לא הצליחו להבחין בהבדל. אולי בשל שמו של המבצע, "פנקס פתוח", ואולי מתוך הרצון להראות לציבור עשייה, אישרו כמה מהם בראיונות במהלך הבוקר כי המבצע הוא חלק מהתגובה הישראלית.
הדיסוננס שבין קציני צה"ל לשאר העולם, ממשיך גם בעניין זהותם של הנפגעים הפלסטינים: בעוד שצה"ל מתעקש כי מדובר בפלסטינים חמושים, לבושים במדי קרב ורעולי פנים, ולכן בבני מוות – צה"ל רואה בכל חמוש פלסטיני הרוג הישג מבצעי והרתעתי וחלק ממטרות המבצע – הרי שכפי שהוכח במבצע הקודם בחאן-יונס, אפילו את הממשל האמריקני זה לא כל כך מעניין, וכל הרוג נספר על ידו פשוט כהרוג.

העצה של מופז

לפני המבצע ולאור ניסיון העבר, היה גם ברור לכל בר דעת כי כניסה של צוות חטיבתי משוריין לתוך מחנה הפליטים ג'בליה, האיזור המאוכלס הצפוף ביותר בעולם, לא תעבור במעצר שקט ובלא נפגעים. גם ההסתברות לנפגעים חפים מפשע היתה בלתי מבוטלת.
המקום שבו נכשלים בכירי צה"ל והדרג המדיני שמעליהם, פעם אחר פעם, כלל אינו זר להלך החשיבה הצה"לי. שני קצינים בכירים שנבחרו לכהן כמפקדי בית הספר לקצינים, בה"ד-1, יוסי הימן, המסיים בקרוב את תפקידו, וגל הירש, שיחליפו, מוכרים בצה"ל כמומחים ל"עימות המוגבל". אחת ההרצאות המרכזיות שמועברות לצוערים בבה"ד-1 עוסקת בהבדלים שבין המלחמה הכוללת לעימות כזה, שבו נפגעים ונזק בצד היריב, שבכל מלחמה הם הישג, עלולים ב"עימות המוגבל" להסב נזק כבד דווקא לצד החזק.
הידע הישראלי בתחום מוערך מאוד גם בחו"ל, וקצינים ישראלים בכירים מוצאים עצמם כיועצים מבוקשים. אחד כזה, רא"ל במילואים שאול מופז, שעשה לאחר פרישתו מצה"ל כמה חודשים בחופשת לימודים בוושינגטון, התבקש על ידי ראשי הכוחות המזויינים שם לחוות את דעתו על המלחמה הממשמשת בעיראק, ולאור ניסיונו הרב בלחימה אורבנית בשטחים, גם על המהלכים הנכונים לכיבוש בגדד ולכידת סדאם.
"בגדד היא לא קלקיליה או רמאללה", אמר להם מופז, "זו עיר של חמישה מיליון תושבים. לכבוש אותה לא יהיה נבון". ההסבר שנתן יכול היה לשמש, לפחות בחלקו הגדול, גם את קציני צה"ל שתיכננו את מבצע "פנקס פתוח" בג'בליה: "יהיה לכך", אמר מופז לאמריקנים "מחיר כבד. גם בהרוגים אמריקנים, גם באזרחים עיראקים הרוגים רבים וגם בתמונות רעות ברחבי העולם".