צעירים חסרי מנוח. על העצבים המתוחים במכבי ת"א

בתחילת העונה, לאחר שמכבי תל אביב חזרה ממחנה אימונים מוצלח בגרמניה, סומנה חבורת הצעירים של ניר קלינגר כ'דבר הבא' בקריית שלום. הדיווחים על כמות הכישרון שיש לראובן עובד ברגליים, הצבתו של טל בן חיים כשחקן הרכב קבוע בהגנה ושילובם של סאלם אבו-סיאם ואבי סטרול בסגל, העלו תקוות שאולי עוד העונה תציג מכבי את הגרסה שלה ל'תינוקות של קשטן' מעונת הדאבל של האדומים. מאוחר יותר גם נכנס תמיר כהן לעניינים, מישאלוב ופיליאן קיבלו דקות משחק ופתאום אלי ביטון כבר לא היה הכי צעיר בחבורה.
אבל ככל שהעונה מתקדמת, מתברר כי החבורה שהייתה אמורה לקחת חלק חשוב במאבקי הצמרת (בהנהגתם של הוותיקים, כמובן) מסתמנת כבעיה הגדולה של קלינגר. חוסר היכולת (או הקריסה) המנטלית של הצעירים בצהוב-כחול להתמודד במצבי לחץ ואיבוד העשתונות הרגעי שלהם, מחבל פעם אחר פעם במאמציה של הקבוצה לשמור על יציבות מסויימת ועל המשכיות.
ההשתוללות הלא-מובנת של טל בן חיים בשבת, רגע אחרי שנשרק פנדל לזכות מכבי ורגע לפני שברוך דגו היה אמור לבצע את הבעיטה, היא רק עוד סימפטום במשהו שנראה כמו תופעה מתמשכת מתחילת העונה, אשר עשויה בסופו של דבר להרוס את חלומות האליפות בקריית שלום.
אין זו הפעם הראשונה שבן חיים, בחור צעיר ונחמד אבל מעט חם מזג, מאבד את הראש. במשחק הראשון העונה הוא שלח מרפק לעברו של קובי רפואה וראה את הכרטיס האדום, בהמשך הוא זכה לכותרות לא מחמיאות על תגרות עם חבריו (דחיפות וקללות עם ראובן עובד) ואי-מילוי הוראות טקטיות שהביאו לסילוקו מהאימון על ידי קלינגר. אגב, המהומה שהפיק בן חיים לפני הפנדל מול כפר סבא, הביאה בסופו של דבר בעקיפין לספיגת השוויון בתוספת הזמן, כך הסבירו לאחר המשחק אנשי הקבוצה שלא היססו לצאת בהתקפה חמורה נגד הבלם.
אבל בן חיים לא לבד. את הבעיטה ששלח אבי סטרול לאלי אברבאנל בהפסד לבני יהודה לא שכחו במכבי. המגן הצעיר, שמסיבותיו שלו נכנס ללחץ מיותר, השאיר את חבריו במחי פעולה קצרה וחסרת אחריות להתמודד בשכונת התקווה, במשחק לפני דרבי, בחסרון מספרי. התוצאה ידועה. אגב, מלבד האדום שספגו סטרול ובן חיים, מככבים השניים גם בצמרת רשימת הכרטיסים הצהובים של הקבוצה (6 לסטרול ו-4 לבן חיים).
ראובן עובד לא זכה אמנם לדקות משחק רבות העונה, אבל במכבי צריכים לקוות שהוא יידע לשמור על העצבים שלו, כאשר יהפוך לגורם משמעותי יותר בקבוצה וימצא עצמו פעמים תכופות יותר בעימותים עם שחקנים יריבים. אבו-סיאם וכהן עושים בינתיים רושם של שחקנים רגועים מטבעם ולא נראה שמכיוונם יגיעו הצרות. בכל מקרה, נראה כי הפתרון לחיזוק שיווי המשקל הנפשי של הצעירים תלוי קודם כל בוותיקים, ולשם כך צריך שוב להזכיר את עונת הדאבל של היריבה האדומה מעבר לכביש.
כאשר הפועל רצה לאליפות האחרונה שלה - עם סלים טועמה, עמרי אפק, כפיר אודי ופיני בלילי - ניתן היה לשמוע כל אחד מהארבעה מדגיש בתורו עד כמה הוא מעריץ את שלום תקווה ועד כמה משמש השחקן הוותיק מודל לחיקוי. המזג הנעים של תקווה, ההתנהלות הרגועה והאחראית שלו - כל אלו הקרינו על הצעירים שהרגישו מספיק בנוח לבוא, להתייעץ, לקבל טיפים כיצד מתמודדים עם לחץ של עונת אליפות.
במכבי עדיין לא ברור מי אמור לשמש במשבצת הזו. במעמדו של אבי נמני, אשר בוודאי הציץ מפוסטר או שניים בחדריהם של הצעירים שמשחקים לידו כעת, חל פיחות לאחרונה ולא בטוח עד כמה באמת מילה שלו היא מילה בימים אלו. מי שנראים ראויים לתפקיד "ההורים", נכון לעכשיו, הם לירן שטראובר וטל בנין. אם במכבי רוצים להמשיך ולרוץ ראש בראש עם היריבות לצמרת, חייבים קודם כל להרגיע את הילדים. כי ילדים, אם לא מרגיעים אותם, עושים בעיקר בלאגאן.