התרגיל המלוכלך של משרד הפנים

אחרי כשש שנים של מאמצים להוכיח שהם יהודים - קיבלו סוף-סוף בני משפחת אקופיאן-אוסיפוב פסק דין המצהיר על יהדותה של אם המשפחה. הם חשבו שבכך בא הקץ לתלאותיהם, אבל הם לא הביאו בחשבון את זרועם הארוכה של פקידי משרד הפנים. מנהל סניף משרד הפנים בראשון לציון הביא לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וגרם למעצרם של שניים מבני המשפחה - לטענתם, לאחר שעשה להם "תרגיל מלוכלך" והזמין אותם למשרד הפנים בתואנת שווא.

אפילו פסק הדין לא עזר

ראשיתו של הסיפור בשנת 1997, אז עלו בני המשפחה - זוג הורים ושלוש בנותיהם - מחבל נגורנו-קרבאך שסוע הקרבות בארמניה. לדבריהם, החריבה פצצה את הבניין שבו התגוררו בעיר סטפאנקרט. בני המשפחה הגיעו לארץ כתיירים ופנו לסניף משרד הפנים בראשון לציון בבקשה להעניק להם תעודות זהות ישראליות לפי חוק השבות. לדבריהם, אבי המשפחה אינו יהודי, אולם האם יהודיה, ולפיכך גם הבנות יהודיות על-פי ההלכה.
בני המשפחה טוענים כי רוב המסמכים המעידים על יהדותם הושמדו במלחמה. הם הציגו בפני פקידי משרד הפנים מסמכים מהארכיב המקומי בעירם, אך אלה לא סיפקו את מנהל הסניף, גלעד שמואלי. לטענתם, במשך שנים הוא התנכל להם ושלח אותם שוב ושוב להשיג הוכחות ומסמכים נוספים. כאשר פנו לארגוני זכויות אדם בבקשה שיסייעו להם - עורר הדבר את חמתו של מנהל הסניף, שנזף בהם על כך ואמר שיספק להם תעודות זהות רק אם יקבלו פסק דין של בית הדין הרבני המצהיר על יהדותם. בינתיים השתקעה המשפחה בארץ.
גרסת משרד הפנים שונה במקצת: לפי משרד הפנים, בני המשפחה נדרשו מספר פעמים במהלך השנים להמציא הוכחות ליהדותם, אבל לא הוכיחו את זכאותם לתעודת זהות. לפיכך הם התבקשו מספר פעמים לצאת מהארץ - ולא יצאו.
מכל מקום, בני המשפחה הצליחו לבסוף להשיג פסק דין בבית הדין הרבני. אב בית הרבני בתל-אביב, הרב עמנואל זרביב, הסתמך בפסק-הדין על עדותה של קרובת משפחה וקבע כי אם המשפחה היא "יהודיה בת לאב גוי, כל צאצאיה, בניה ובנותיה יהודים".
אולם לדברי בני המשפחה, כאשר פנו שוב למשרד הפנים - הפעם עם פסק הדין בידיהם - נתקלו בתגובה זועמת של מנהל הסניף. "הוא נופף מולנו בתיקים מלאים במסמכים, מכל המקומות שפנינו אליהם לעזרה", מספרת נוגה אקופיאן-אוסיפוב, האחות האמצעית, "וצרח עלינו: 'הכל פה זה חוות דעת שליליות עליכם, אתם רוצים להגיד לי שכל אלה זבלים ורק אתם צודקים?' הוא אמר לנו שלא נקבל שום דבר באותו יום, ושזה עדיין בטיפול".

מנהל הסניף התקשר למשטרת ההגירה

מספר שבועות לאחר-מכן צלצל הטלפון בבית משפחת אקופיאן-אוסיפוב. לדבריהם, פקידת משרד הפנים ביקשה מהם לבוא למחרת בבוקר לסניף על מנת לקבל את תעודות הזהות שלהם. "היא התקשרה ואמרה שיש להם רק עוד כמה שאלות לגבי פסק הדין", ממשיכה ומספרת נוגה, "אבל בעיקרון הכל צריך להיות בסדר. היא ביקשה שנביא את תמונות הפספורט לתעודות. קצת הופתענו, לא הבנו מה השתנה, אבל אמרנו לעצמנו: 'הנה, הגיע הסוף. זה קורה'. היא אמרה גם שלא נביא את הילדים הקטנים - שיבואו רק אמא, אבא ואחותי הגדולה".
כאשר הגיעו לסניף, שוחח עמם המנהל, גלעד שמואלי, ובמהלך השיחה ביקש את סליחתם ויצא "לעשן סיגריה". לדבריהם, באותם רגעים הוא התקשר למשטרת ההגירה, וביקש מהם שיבואו לעצור את בני המשפחה - אבל נענה שרק בעוד מספר שעות תתפנה ניידת. ממשטרת ההגירה נמסר כי הבקשה למעצר מינהלי אכן הגיעה ממשרד הפנים.
לפי גרסת המשפחה, מנהל הסניף החליט לעכב אותם עד שיבואו שוטרי משטרת ההגירה. "הוא חזר, והתחיל לעשות להם מבחנים", מספרת נוגה, "הוא ביקש מאחותי לעשות עץ משפחה, וחקר אותה עוד איזה שעתיים, עד שהגיעה הניידת של משטרת ההגירה ופשוט לקחה את אבא שלי ואת אחותי. אחרי כמה שעות, כשהתקשרנו לכל העולם, התברר שאבא שלי במעשיהו, ושאחותי מוחזקת במתקן כליאה בחדרה". נגד השניים הוצא צו גירוש.

שאלות ותמיהות

כאשר שאלו בני המשפחה את מנהל הסניף מדוע לא סיפק להם את תעודות הזהות, השיב להם שהתקשר לבית הדין הרבני בטלפון והשיג ביטול לפסק הדין. למעשה, מעיון במסמכי בית הדין עולה כי דייני בית הדין החליטו לעכב את ביצוע פסק הדין וביקשו מהאם לפנות אליהם שוב.
עו"ד אורן אוריאלי, המייצג את המשפחה, טוען כי פנייתו של מנהל הסניף לבית הדין הרבני היא הליך בלתי-חוקי. "מסתבר שהוא הרים טלפון לבית הדין הרבני כבר בפברואר 2003", מוסיף עו"ד אוריאלי, "אבל על ביטול פסק הדין נודע למשפחה רק במרץ, לאחר המעצר. כלומר, חודש שלם ידעו במשרד הפנים על הביטול, אבל אף אחד לא טרח ליידע אותם, כנראה כדי שיוכלו להשתמש בזה נגדם".
ניסיונותיהם של בני המשפחה לשחרר את הבת הבכורה בערבות עלו בתוהו - למרות שסכום הערבות גויס על ידי המשפחה כנדרש - מאחר שאין ברשותה תעודה מזהה בתוקף, שהיא נדרשת להפקיד עם השחרור. "היא הגיעה לארץ בגיל 15", מסביר עו"ד אוריאלי, "היא רשומה בדרכון של אמה, אבל הדרכון הזה כבר אינו בתוקף מזה שלוש שנים. הרי כל המאבק הזה נועד לספק לה תעודה מזהה, ועכשיו לא משחררים אותה בערבות משום שאין לה תעודה מזהה. זה אבסורד".
מעצרם של האב והבת מעלה מספר תמיהות: באיזו סמכות חוקית פעל משרד הפנים כאשר פנה למשרד הפנים והביא לשינוי פסק הדין? מדוע לא איפשר משרד הפנים לבני המשפחה לשוב ולפנות לבית הדין הרבני, כפי שקבעו הדיינים? האם מותר לפקיד בכיר במשרד הפנים להוליך שולל את בני המשפחה ולזמן אותם בתואנות שווא? מדוע בחר משרד הפנים לגרש רק את האב ואת הבת? - הרי אם האם יהודיה, גם בעלה ובתה זכאים לאזרחות, ואם אינה יהודיה, היה צריך לכאורה לגרש גם את שאר בני המשפחה.

תגובת משרד הפנים: "הם שוהים בלתי חוקיים"

משרד הפנים סירב להשיב על שאלות מפורטות שהועברו לו בנושאים אלה, והסתפק בתשובה כללית וסתמית, בה נאמר בין היתר כי "מדובר במשפחה זרה השוהה בארץ שלא כחוק, ונדרשה מספר פעמים לצאת את הארץ – משרד הפנים עומד על דרישה זו". עוד נאמר כי האב והבת "נתפסו כשוהים בלתי-חוקיים במסגרת פעולתה של משטרת ההגירה", וכי "ערכאה משפטית קבעה כי עליהם להיות מורחקים מישראל".
"זה כל כך מתסכל", מסכמת הבת, נוגה, "אין לנו מקום אחר, זאת המדינה היחידה שלנו. אם נחזור לארמניה, זה מוות בטוח, עכשיו שהם יודעים שאנחנו יהודים. לא ייתכן שיש מדינות בעולם שבהן היו הורגים אותנו בגלל היהדות שלנו, אבל ישראל היא המקום היחיד שבו אנחנו לא נחשבים ליהודים".
ביום רביעי הגיש המרכז לפלורליזם יהודי עתירה דחופה לבג"ץ נגד שר הפנים והממונה על מרשם האוכלוסין וביקורת הגבולות. בעתירה דורשת עו"ד רעות מיכאלי, המייצגת את האב ובתו, הענקת מעמד של עולים חדשים לכל בני המשפחה, וקובעת כי ההחלטה לגרש את אבי המשפחה והבת הבכורה, תוך כדי הבירור, היא בלתי סבירה בעליל. הדיון בעתירה צפוי להתקיים ביום חמישי.