ביש"ע מתכוננים לקמפיין נגד אריאל שרון

פעם, אך לפני כמה שנים, היה חלון אחד שמתנחלי יש"ע היו מפנים אליו את מבטם בשעת צרה, בתקופות שנחשבו לאפלות מאוד מבחינתם, וראו בו אור, מן הסוג שרואים בקצה מנהרה שחורה. גם כשהיתה החשכה בחוץ גדולה, והסכנות, בדמותם של הסכמי שלום ומו"מ מדיני ארבו מעבר לכל פינה, מעבר לחלון ההוא, הם תמיד מצאו חום, אוזן קשבת, נחמה ותקציבים. היה זה חלונו של אריק שרון שר הביטחון, אריק שרון שר השיכון (ומאוחר יותר שר התשתיות) ואריק שרון יושב ראש האופוזיציה, שזעק והזהיר מעל לכל במה עד כמה אהוד ברק היושב בקמפ דיוויד מסוכן למדינה.
מתנחלי יש"ע חשים היום שמסביבם מתחיל שוב להחשיך. מנהיגיהם, ראשי מועצת יש"ע, מביטים אל חלונו של ראש הממשלה אריאל שרון בירושלים, והם רואים שם תריסים מוגפים. "מי שהיה פעם ידיד", הם אומרים ברוגע ובקול שקט, לפי שעה, "הפך בשנה וחצי האחרונות ליריב פוליטי".

המתנחלים הולכים לש"ס

הרוח הקרה המנשבת מלשכת ראש הממשלה מדאיגה את המתנחלים. השבוע כבר החל מנכ"ל מועצת יש"ע, עדי מינץ, להניח על הפוליטיקאים את כל כובד משקלו הפוליטי של הציבור אותו הוא מייצג. ביום שני הוא התארח בסיעת ש"ס בכנסת, אותה ש"ס שלפני עשר שנים נתנה ידה להסכמי אוסלו, ושרק לפני ארבע שנים ישבה בנחת בממשלתו של אהוד ברק. "מה אתה בא אלינו", שאלו אנשי ש"ס את מינץ כשנכנס לחדר הישיבות של הסיעה בכנסת. "לך לאיחוד הלאומי, למפד"ל. הם האנשים שלך".
מינץ ספג את העקיצות בשקט. "באתי לפקוח לכם את העיניים", השיב, ופרס בפניהם מפות ומצגות. "באתי להראות לכם את הסכנה הגדולה שבמפת הדרכים המדוברת ששרון אימץ". חצי שעה דיבר מינץ, ואף אחד מהנוכחים לא הפריע לו. אחר כך, כשסיים, התנפלו עליו אנשי ש"ס, ובהם שרים לשעבר, עם שאלות. מינץ חייך. מבחינתו, המטרה הושגה. "ברגע שהצגתי להם את הדברים בצורה רצינית", הוא אומר, "נהייתה פתאום התעניינות. יצאתי משם בתחושה שבעתיד, כשנצטרך אותם פוליטית, הם יהיו איתנו. הם ביקשו עשרות עותקים מהמצגת שלי. זה הפך לבסט סלר".
המפגש הגלוי של מינץ ואנשי ש"ס, שלא זכה להתעניינות מצד התקשורת, הוא רק ההתחלה, משחק החימום למה שמכינים אנשי מועצת יש"ע לשרון. מאחורי הקלעים, הם מקיימים בשבועות האחרונים שיחות גישוש עם פוליטיקאים מהליכוד ומשינוי, בהם שר המשפטים יוסף לפיד, במטרה לבדוק כיצד יצביעו, אם וכאשר יחל שרון לבצע צעדים מדיניים. במועצת יש"ע אומרים כי לפיד הביע את תמיכתו בתוכניותיו של שרון, אבל כמה מחבריו לסיעה היו יותר פתוחים לשמוע את אשר על ליבם. את העידוד הרב ביותר שאב מינץ מאנשי סיעת הליכוד. "מצאתי בתוך הליכוד כבר נרחב לדאגות שלי", הוא אומר. "עכשיו כולם עוד שותקים כי יש בהם איזשהו חשש משום שעדיין לא ברור איך הפוליטיקה עובדת בימינו. אבל אני משוכנע, בעקבות השיחות שהיו לי, שכשתבוא השעה, נוכל להקים אופוזיציה פנימית בתוך הליכוד נגד אריק שרון. הרבה אנשים איתם דיברתי אמרו שלא ייתנו ידם למדינה פלסטינית".

"שרון יחזיר את השמאל"

ככל שזה נוגע למתנחלים, או לפחות לחלק גדול מהם, שרון כבר השלים עם הקמתה של מדינה פלסטינית. החשש הגדול שלהם הוא שהממשלה הקיימת לא תחזיק מעמד לאורך זמן, וכשהמפד"ל והאיחוד הלאומי יפרשו, לא ניתן יהיה לעצור את כדור השלג המתגלגל. "ברגע שתגמר המלחמה בעיראק, ויהיו לחצים בינלאומיים, ראש הממשלה יחזור לקואליציה השמאלנית שמחכה לו", מסביר מינץ את שורש הדאגה. "הוא הרי לא חיזר לאחר הבחירות אחרי המפד"ל והאיחוד הלאומי. הוא חיזר אחרי מפלגת העבודה, והוא חזר כל הזמן על חזון בוש ועל מדינה פלסטינית".
ועם אלה, כאמור, אנשי מועצת יש"ע לא מוכנים להשלים. לא היום, לא בעוד כמה חודשים, וגם לא בעוד כמה שנים. "קבלת תוכנית כזו תהיה גרועה יותר מאשר אוסלו", הם אומרים. "באוסלו לפחות יכולנו לשלוט במהלכים. עכשיו כבר לא נוכל". בניסיון נוסף, אולי אחרון, כן להשפיע על המהלכים, הכין מינץ תוכנית למאבק ציבורי ופוליטי רחב היקף, שנועד לשכנע את הציבור הישראלי בסכנה הגדולה הטמונה במדינה פלסטינית לצד ישראל. המותקף הראשי יהיה, איך לא, ידידם לשעבר, אריאל שרון.
בעתיד הקרוב יחלו במועצת יש"ע בגיוס כספים שיאפשרו להוציא לפועל, ולרחוב, את המאבק. המטרה היא להגיע אל מצביעי המרכז, אלה שעמדותיהם תלויות ומתנדנדות בין הלב ובין הראש. "הדיבור של ראש הממשלה הוא זה שיצר דעת קהל פרו מדינה פלסטינית", אומרים במועצת יש"ע. "אין דבר יותר חמור מאיש ימין שמדבר על מדינה פלסטינית כאל דבר לגיטימי. אנחנו צריכים לייצור דעת קהל נגדית ואופוזיציה למהלך הזה, גם בכנסת וגם בציבור, וזה מה שנעשה". "כרגע", הם מוסיפים, "זה לא הזמן לצאת לרחובות, להפגנות. עכשיו אנחנו עובדים בשקט, אבל הקמפיין הגדול בדרך, ואנחנו בטוחים שחלק גדול מאנשי המרכז יישמעו, יבינו וייתשכנעו שאין מקום למדינה פלסטינית".
במקביל, ינסו אנשי מועצת יש"ע להשיג תמיכה גם בקרב יהודי ארה"ב ובקרב אנשי ממשל אמריקניים. "ננסה להסביר גם להם את הסכנה", הם אומרים. "כרגע היחס של יהודי ארה"ב כלפינו הוא אמביוולנטי, אבל ננסה לשנות את זה ולקבל את תמיכתם. ואם נצליח, נוכל להשפיע ולשנות את רוע הגזרה".

אחרי פורים זה יעבור

לו ניתן היה להצמיד אתמול (יום ד') מיקרופונים זעירים לשיניהם של כמה מחבריה החדשים של סיעת שינוי, לפני, במהלך ואחרי ההצבעה במליאת הכנסת על החוק המכביד עוד יותר את נטל המילואים, ניתן היה לשחזר, כמעט בוודאות, את הרעש שנוצר כשמנסים לפתוח דלת שציריה חלודים. חריקה נזעמת.
"לא נורא", אמר אחד השרים של שינוי אחרי ההצבעה, "עם הזמן זה יעבור להם. גם אני, כשהגעתי בפעם הראשונה לכנסת, הייתי בהלם. לקח לי שבועיים להתרגל למה שהולך כאן, אבל אחרי זה הבנתי מי נגד מי, איך הכל פועל ונהיה בסדר. הם צריכים להתרגל שהם בקואליציה, ללמוד את העבודה הפרלמנטרית, להבין מה משמעותה של משמעת קואליציונית, ולנהוג בהתאם. אחרי חופשת פורים הכל יהיה בסדר. ייפול להם האסימון, ומה שקרה היום, כבר לא יציק להם כל כך".
את המונולוג הזה נשא השר המכובד במה שנקרא "שיחה סגורה עם מקורבים", וספק אם מי מחורקי השיניים שמע את הדברים. חלקם היו עסוקים באותה העת בלענות לטלפונים של עשרות אזרחים נזעמים שהתקשרו לכנסת וביקשו מהם בנימוס להתבייש. לו היו שומעים את דברי השר, ללא ספק היה להם הרבה יותר קל להסביר למצביעים שלהם ש"אחרי פורים זה יעבור".