זה נראה לך מסיכה נורמלית?

במלחמה הקרובה לא יהיה אחרת. במלחמה הקרובה יהיה אותו דבר. במלחמה הקרובה ניכנס לחדרים אטומים, ניכנס לפאניקה מחשש כי מסכותינו לא בתוקף (הן לא), ניכנס למכונית וניסע לחדרה, וניכנס לטרנינג, לפיג'מה, לתחנות הריענון, להתקף חרדה יומיומי. במלחמה הבאה נלמד כי לא למדנו כלום וכי לאחר שהבטחנו לעצמנו שוב ושוב, ובאמונה גדולה, ש"בפעם הבאה אני לא שם מסיכה ולא בטיח", רובנו עדיין סתם יהודים מפוחדים הזועקים גוועלד בשניה בה מאיים עלינו פריץ עיראקי משופם.
סביר לגמרי, אם כך, כי "זהו זה" של הימים ההם יכולה לעשות לנו לא פחות טוב גם כעת. הזמנים השתנו, זה כן; עולמנו הקומי עבר שידורי מהפכות, שי ודרורים לגווניהם, אדירים מילרים ועוד אנשים שבסיבוב העיראקי הראשון היו איפשהו בין הממ"ט לברדס האקטיבי. אבל כשהתותחים רועמים, סביר כי נעדיף לכתר את גיזרת הבידור הפרטית שלנו עם התותחים הישנים והטובים. שירעמו שוב, אם לא קשה. המלחמה הזו היא הרי כולה נוסטלגיה למלחמה קודמת, סרט המשך לשובר-קופות ענק משנת 91', ואם כבר נוסטלגיה – התמחותנו המרכזית בשנתיים האחרונות – תנו לנו את חבילת הבידור המלאה, כולל קושניר, דבה'לה וגידי האורגינליים. כמו שצריך. בכל זאת, מלחמה; במלחמה אנחנו אמורים להיות במיטבנו. ובמקרה שזו מלחמה של אחרים – אפילו יותר במיטבנו. ייצוגיים.
קטעי "זהו זה" מתוצרת מלחמת המפרץ הם, לפני הכל, ייצוגיים. פירוק קומי יעיל וחד של מיטב חרדותינו, חששותינו ונטייתנו לקוצר-נשימה מלווה בפירפורי גסיסה בעקבות מידע על טיל קונבנציונלי שסיים ליפול לפני עשר דקות במרחק כמה עשרות קילומטרים. הנה, לרגל פקיעת האולטימטום ושיחרור הקפיץ האמריקאי, כמה זכרונות מצוינים מהסיבוב ההוא, מתוך ה-DVD החדש "זהו זה במפרץ" (הפקת הטלוויזיה החינוכית ו"גלובוס יונייטד") שיצא בדיוק בזמן, כלומר לאחרונה.

1. שלושת הזקנים. "נו, מתי נגיב? שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, שנה-שנתיים"
2. עצבן ואשתו. "הוא נראה ממש כמו סמרטוט". "ומה אני הייתי קודם?" "שמאטע"
3. מוני בלחץ. "זה נראה לך מסיכה נורמלית זה? זה לא עובר את הצינתור"
4. גידי מסביר. "טוב תשמע. זה ממ"ד מודרני. זה נקרא ממ"ד-ממותה"