בעקבות הקיצוץ: תחזיות שחורות לחינוך בישראל

בתחילת השבוע הציג שר האוצר, בנימין נתניהו, את תוכניתו הכלכלית הכוללת קיצוץ בתקציב החינוך. מהן ההשלכות המיידיות של גזירות אלו לגבי החינוך בישראל? מה יהיו ההשלכות לטווח הארוך? האם קיצוץ זה מחוייב המציאות? ומה הוא אומר עלינו כחברה? מספר מומחים ואנשי חינוך מנסים לשפוך אור על הסוגיה.

"הנשים ייפגעו, החינוך האפור ימשיך לפרוח"

ד"ר יוסי דהאן, יו"ר מרכז 'אדוה' ומרצה במכללה האקדמית למשפטים, בוחן את הקיצוץ בתקציב החינוך בראייה החברתית וגורס שהקיצוץ יוביל בעיקר לפגיעה בנשים: "יש את התוצאות המיידיות - זה מתחיל מהצפיפות בכיתות שתעלה באופן מאסיבי, וזהו קריטריון מרכזי לאיכות החינוך. קיצוץ בשעות הלימוד אומר שתלמידים ילכו מוקדם יותר הביתה. זה למשל, יגרום לאפקט הפוך ממה ששר האוצר מתכוון להשיג - הרבה נשים שנתניהו רוצה שייצאו לעבודה, לא תוכלנה כנראה לעשות זאת, בין אם מסיבות פרקטיות ובין אם בגלל שמהלך כזה יחייב הוצאה כספית עבור מישהו שיקבל את הילדים בבית.
במאמר מוסגר, הקיצוץ כולו פוגע בעיקר בנשים - מפני שהן אלה שמאיישות את מרבית המשרות במגזר הציבורי, ואם נתניהו מתכוון לקצץ במשכורות השירות הציבורי - הנשים נפגעות. גם כשהוא רוצה לחייב עקרות בית שלא משתכרות למחייתן לשלם מס בריאות, הוא יוצר מצב שבו לנשים לא יהיה את הכסף לממן את זה.
מעבר לכל אלו ניכרת פגיעה גם בעקרון שוויון הזדמנויות בחינוך, לפיו הזדמנות חינוכית לא צריכה להיות תלויית ממון. אנחנו חוזרים למעשה למצב של מערכת חינוך משלימה - החינוך האפור יעבוד במלוא הקצב, מי שיש לו כסף ישכור שירותי חינוך, ומי שלא - 'ישאר ברחוב'. אם יש צורך בפיטורי מורים ברור שרמת החינוך תרד, כי יופעלו שירותי חינוך ירודים. איכות המורים ותנאי העבודה יהיו של חברות כוח אדם.
בסופו של דבר, יגדל פה דור של ילדים חסרי חינוך, שיכולתם להתחרות בשוק העולמי תהיה מצומצמת מאוד. המערכת הציבורית תהיה כל כך גרועה, שהקבוצות החזקות ימלטו ממנה, והיום יש להם גם רשיון - להקים מערכות חינוך נפרדות. בכל קיצוץ בשירותים הציבוריים השכבות החזקות בורחות, כי הן יכולות, ואז השירותים נהיים חלשים יותר. זה קורה בבריאות עם השר"פ (שירותי רפואה פרטית), וזה יקרה גם בחינוך עם שירותי החינוך הפרטיים".

"האלימות תהפוך לאורח חיים"

ד"ר נמרוד אלוני, מרצה לפילוסופיה של החינוך במכללת סמינר הקיבוצים, רואה בקיצוץ עוד ביטוי לסדר העדיפות הכוחני של החברה וההנהגה: "הקיצוץ הזה צורם, בעיקר לנוכח העובדה שבתקציב הביטחון כמעט ולא פוגעים, כך שאנחנו נשארים על תקן צבא שיש לו מדינה, במקום מדינה שיש לה צבא. גם כשמסתכלים על אופי החינוך שמתפתח בבתי הספר - מצד אחד מערכת החינוך 'יורדת ליגה' בהישגים שלה, ומצד שני עולה ליגה ברמת האלימות בבתי הספר. כשאתה מוריד נטו את הרמה החינוכית ומבטל את החינוך לדמוקרטיה, זה מסמן עליה בדגשים המילטריסטיים של החברה הישראלית - כוח, כוח, כוח. זו אותה אלימות שמנהיגה את המשטר בשטחים, אותה אלימות כלפי נשים, אלימות בכביש, והכוחניות הופכת לאורח חיים. הכבוד לכוחנות במקום לחינוך ותרבות, הוא פועל יוצא של הפגיעה בחינוך. אלה המסרים שנמצאים באוויר.
מעבר לזה, ברור שככל שהציבור יהיה משכיל פחות - מגמה שמתגברת ממילא - כך גם לציבור תהיה פחות תבונה לבחור להבא את המנהיגים שלו. ההשכלה היא הנביא המדויק והטוב ביותר של מדינה מפותחת. היא הגורם המובהק שמוביל לצמיחה, עוד לפני אידיאולוגיה. הפגיעה עכשיו בכל השכבות - מהיסודי ועד לשכר הלימוד באוניברסיטה, תביא לכך שהמוכשרים ביותר יעזבו את הארץ. אם מקצצים להם באפשרויות של התפתחות אקדמית וגם קוראים להם למילואים, לא אתפלא אם האנשים שמחזיקים את המדינה הזו יעזבו אותה".

"משתי כיתות של ש"ס, לעשות כיתה אחת"

חברת הכנסת, פרופ' יולי תמיר, החברה בוועדת החינוך בכנסת ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה תל אביב, מבקשת להמתין עם פענוח השלכות התקציב החדש אבל רואה בעיני רוחה את "הקיצוץ האופטימלי", אם מושג כזה אכן קיים: "אף אחד עדיין לא יודע בדיוק איך הקיצוץ ייראה באמת - כל הזמן מריצים מספרים בלי שמישהו יודע איפה מקצצים. אני מניחה שתוך מספר ימים נדע יותר. מה שכן אפשר לעשות בשלב זה הוא להצביע על המקומות שבהם באמת אפשר לקצץ, כדי למנוע הרס מוחלט של מערכת החינוך. בנקודה הזו חייבת להיעשות אבחנה בין הדרגים הניהוליים לבין הדרגים המקצועיים.
אפשר לקצץ הרבה מאד שעות במשרד החינוך בלי לקצץ בשעות הוראה, למשל במה שנקרא 'שעות אוויר', שהן שעות ייעוץ, שעות פיקוח נוספות, השעות שנחשבות לשעות לימוד אבל הן לא שעות הוראה. אלו שעות שמגיעות למערכת, אבל לא לילדים. חשוב לא פחות למקד את הקיצוץ במקומות שבהם הוא אפשרי. יש הפרש גדול מאוד בין המערכת הממלכתית לממלכתית-דתית. בפועל, ככל שהמערכת נוטה לכיוון החרדי הכיתות קטנות יותר, ואז קל יותר לקצץ בשעות הלימוד. עלייה במספר התלמידים בכיתה תחסוך את שעות הלימוד.
בכיתות של ש"ס יש 19 ילדים בממוצע בכיתה. בבתי הספר של 'אגודת ישראל' יש 22.9 ילדים בכיתה, בממלכתי-דתי 25.9, בממלכתי 28.2 ובערבי 31.4. משתי כיתות של ש"ס אפשר לעשות כיתה אחת, ולאפשר חיסכון בכוח אדם בלי לפגוע באותה קבוצה חלשה. כך תיבנה השוואת תנאים במערכת, למרות שמדובר בהשוואה כלפי מטה במקום כלפי מעלה.
מספר השעות לכיתה בחינוך הדתי הוא 50.1, בחינוך הממלכתי הוא 45.9, ובחינוך הערבי הוא 45.1. זה הסדר שצריך להנחות את הקיצוץ.
משרד החינוך הצמיח בירוקרטיה מאוד רחבה שלא בהכרח חיונית. היום קיים בארץ פער עצום בין ההשקעה בחינוך ובין התפוקה. למרות התקציב הגבוה, ההשקעה שמגיעה אל הילד בקצה הדרך היא נמוכה יחסית, לעומת ההשקעה המקורית של המדינה. עלות הבירוקרטיה במשרד החינוך, למשל, היא 1.8 מיליארד שקלים בשנה. החלק היחסי של הסכום הזה מסך תקציב החינוך הוא גבוה מאוד יחסית למדינות אחרות. מה שחשוב הוא שהקיצוץ יהיה מושכל, ולא עיוור".

"לקצץ בבירוקרטיה, לא בהכשרת מורים"

ד"ר ציפי ליבמן, דיקאנית אקדמית במכללת 'סמינר הקיבוצים', מבקשת להדגיש את חשיבות המורים בשרשרת החינוך. היא מציינת כי יש מקום לשינוי יסודי ומהפכני במערכת החינוך, ואולי זו העת הנכונה לבצע אותו: "עם כל ההבנה שלי למצב של המשק והקיצוץ הנדרש, דבר אחד בטוח - אי אפשר לחסוך בנושא מורים. זה תמיד הפתרון הכי קל, אבל המצב היום מחייב רה-אורגניזציה מאוד משמעותית. המורים ותהליך הכשרתם זקוקים לתשומת הלב הרבה ביותר. אם כבר מבצעים שינויים מאסיביים, בואו נעשה את המהפיכה מהיסוד. נקצץ בבירוקרטיה, בדברים הפחות מהותיים.
בואו נבדוק מה ימשוך נוער איכותי להוראה; זו לא בהכרח משכורת, אלא גם אופק של קידום, של שיפור. הדבר הזה לא קיים היום בחינוך ואף אחד לא מעז לחלום על זה, כי גם זה דורש מימון. היום המורים משמשים בייביסיטר בכיתות, ובאמת לא צריך לשלם להם הרבה.
את ההשלכות של הקיצוץ לא נראה בעתיד הקרוב לעין, אלא בעוד 10-15 שנים, ואז כולנו נכה על חטא. זה ישפיע על מי שיגיע להוראה בשנה-שנתיים הקרובות. מערכת החינוך מזדקנת ודווקא אותם מורים מבוגרים שרוצים לצאת לפנסיה ישארו, כי להוציא אנשים לפנסיה עולה כסף. מורים צעירים לא ייקלטו ולא יהיה רענון במערכת. בוגרי התוכניות למורים מצטיינים או סטודנטים מצטיינים להוראה לא ירצו לעבוד במגזר הציבורי.
בשנים האחרונות נעשה מאמץ להעלות את רמת המגיעים להוראה, אבל בשנה הקרובה גם הטובים לא יגיעו למקצוע ובעוד 10 שנים יהיו חסרים מורים. כפי הנראה, גם בעניין הזה הממשלה חושבת לטווח קצר - היא לא תקצור את הפירות מצד אחד, ולא תאכל את הבאושים מצד שני.
אני חושבת שאם הקיצוץ מחוייב המציאות, משרד החינוך יכול להתייעל בבירוקרטיה ובמקומות אחרים, לתת את התחושה שהמורה הוא הגורם החשוב ביותר במערכת החינוך. הוא זה שיקבע 90 אחוז מאיכות החינוך שהילדים שלנו יקבלו. פיתוח תוכניות לימוד וספרי לימוד זה נחמד, אבל המורה הוא הכי חשוב".