שתף קטע נבחר

הרב ביבי ופסיקתו ביין

לכבוד חג האביב, קצת על מנהגי החיזור והשתייה שלנו בימים עתיקים וגם סקירת שלושה לבנים שכבר מחכים לכם על המדפים לקראת הפסח

כאשר מתקרב חג הפסח, על הקשריו ההיסטוריים, נתקף המדור הרהורים ותהיות בנוסח: איזה יינות עשו-שתו-אהבו אבותינו, ומה היתה תרבות הצריכה. הניסיון לשחזר טעמים מן העבר הרחוק הוא בלתי אפשרי. נותר רק ללכת על עקבות מעט התיאורים שצלחו את הדורות, כמו למשל, אותו יין לבן מן העת העתיקה, "יין חלבון" שמו, שהיה ארומטי מאוד ככל הנראה, ותהילתו יצאה בכל המזרח התיכון עד כי הוא מוזכר אפילו בתנ"ך (בספר יחזקאל), עדות לביקורות המצויינות להן זכה. על-פי מונחי ימינו מדובר ביין קינוח עשיר שנעשה בעיר קרובה לדמשק, ומשם הופץ ברחבי העולם העתיק.
על משהו ממנהגי צריכת היין, אפשר ללמוד, למשל, מסיפור יוצא דופן מחייהם של שניים מהידועים שבין האמוראים, אביי ורבא. ומעשה שהיה כך היה. בשנת 338 לספירה הלך לעולמו אביי, ראש ישיבת פומבדיתא, אשר יחד עם חברו רבא נחשב לאחד מעמודי התווך של התלמוד. הוא הותיר אחריו אלמנה ושמה חומא, יפהפייה סוערת שכבר קברה שני בעלים לפניו. בתום ימי האבל, באה אל בית הדין של רבא, על מנת לבקש לעצמה מזונות מיורשיו של אביי, ובין השאר מבנו הידוע, הרב ביבי. פסק לה רבא מזונות כאשר ביקשה, ואז הוסיפה ודרשה גם הקצבה מיוחדת ליין. באותם ימים, כמה מעניין, כאשר היתה אשה רגילה לשתות יין עם בעלה, עמדה לה הזכות לקבל מזונות בנפרד גם בסעיף זה. אב בית הדין רבא שמע את בקשתה – והשתומם מאוד. "הכרתי אותו היטב בחייו", אמר לה, "הוא לא שתה יין". "ועוד איך שתה", אמרה חומא, "היה משקה אותי בשופרזי" (כוסות זכוכית ארוכות שהיו נהוגות אז), ובעודה מדברת הדגימה בידיה עד כמה היו גדולות כוסות היין, ותוך כדי מעשה הופשל בגדה ובשר זרועה התגלה. באותו רגע, מספרת הגמרא, כאילו בקע אור גדול ורבא קם מיד ממקומו, יצא והלך לביתו, פנה לאשתו ותבע ממנה מיד מיני מיזמוטין. והיא, שהייתה אשה חכמה, הבינה מיד שקרה משהו חריג ושאלה אותו: מי הופיע בפניך כעת בבית הדין. חומא, ענה לה. קפצה האשה ממקומה, לקחה מנעול גדול שהיה מונח בצד, והלכה להכות את חומא, מכה ומגרשת אותה מן העיר, וצועקת עליה: "שלושה גברים כבר הרגת – ובאת להרוג גם את בעלי"...
מן העבר אל ההווה, אפרופו יינות לבנים, הנה שלושה בקבוקים ראויים לציון, מטוב הארץ, שהתגלגלו אל המדור בימים אלה. שני הראשונים הם של יקבי רמת הגולן:

"ירדן שרדונה 2001"

יין זני, שהתיישן על משקעי שמריו משך שבעה חודשים, ידע חביות עץ אלון צרפתיות חדשות וישנות, ויצא לשיווק כעת כאשר יש בו כבר מורכבות, עושר ומלאות ובשמירה נכונה עוד יילך וישביח ארבע עד שש שנים. גוני הצהוב-קש שלו נאים לעין, ניחוחותיו משלבים טרופיות צבעונית של אננס טרי, אגס מתפרע יחד עם חמאתיות טובה ושנף מן העץ. על הלשון הוא מלטף באשליה של שמנוניות טובה, עם החמיצות-רעננות הנחוצה. מומלץ עד מאוד במחיר של כ-54 שקלים לבקבוק.

"ירדן גוורצטרמינר 2002"

חצי יבש, כלומר בעל מתיקות מסויימת, עשוי מענבי הזן האלזאסי הנדיב בטעמים אשר נקלט יפה באדמות הצפון המקומי. תירושו עבר תסיסה קרה ואיטית, במיכלי נירוסטה, לעצירת ניחוחותיו וטעמיו. הוא מתובל כראוי, מדגדג באף, נעים על החך כאשר הוא מצונן היטב (סביב 7 מעלות בהגשה). לשתיה בצעירותו, 49 שקלים לבקבוק.

"שרדונה ספיישל ריזרב 2001".

מיקבי בנימינה, אחת הקניות הטובות בשוק הלבנים המקומי (יחס איכות/מחיר). המדור שב ללגום אותו בימים אלה בהנאה, מסכים לחלוטין עם המחמאות והעיטורים להם זכה בתחרות יין משמעותית בצרפת השנה. הענבים שלו אשר גדלו בכרמי כרם בן זימרה, נבצרו ברגע המתאים של הבשלתם, והכל נעשה על מנת לשמר את איכותם ולמצות את תכונותיהם. זר הניחוחות של היין פרחוני וחמאתי, יש בו רמזים נעימים של שנף חביות עץ האלון, ועל החך הוא נעים וטעים. במחיר של כ-44 שקלים לבקבוק – ההנאה כפולה.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים