נכנס יין

נוסד בשנת 1998, בקיבוץ איל

ברי ססלוב, הבעלים והיינן, היה ידוע כאיש יין רב-גוני עוד הרבה בטרם הקים את היקב שנושא את שמו. אספן, סופר יין, יועץ ליקבים, מורה בקורסי יין – אפשר לומר שברי היה דמות מרכזית בתחום ההתעניינות הציבורית ביין עוד לפני שנולד ממש התחום. לארץ הגיע אחרי מלחמת ששת הימים, כמתנדב מקנדה, התאהב ונשאר. במקצועו המקורי הוא מהנדס חשמל ואיש מחשבים, אך בחלוף השנים עזב את עיסוקיו האחרים והקדיש עצמו ליין. "יין הוא שילוב של טבע ואדם, וזה סוד הקסם הגדול שלו. כשאני טועם יין של ייננים גדולים בעולם, אני מזהה בתוכו את האישיות האמנותית שלהם". יש בססלוב אופטימיות עצומה לגבי עתיד תחום היין בארץ: "אני מאמין שהגליל העליון שלנו יכול לתת את היינות הכי טובים בעולם – ואני אומר את זה ברצינות מוחלטת". הוא אישית, בכל אופן, נמצא בתקופה נהדרת, היינות שלו מצליחים להפליא. "אני מוכר כל מה שאני עושה", הוא מסכם.

בשנה הראשונה של היקב עשה כ-18 אלף בקבוקים. בשנה הנוכחית 32 אלף בקבוקים.

נוסד בשנת 1998 במושב גינתון

האחים גולן (שהוא גם היינן) וגלעד פלם, הם דור ממשיך בענף היין. אבא שלהם, ישראל פלם, הוא היינן הוותיק של "כרמל מזרחי". גולן למד בפקולטה לחקלאות ברחובות ואחר-כך נסע לאיטליה, לאוניברסיטת מילאנו, בלי ידיעת השפה האיטלקית אבל עם הרבה צימאון לדעת יין. אחרי שהתגבר על כל הקשיים וסיים בהצלחה, התמחה ב"קרפינטו", יקב מקומי ידוע. כקינוח מקצועי, עבד בבציר כרמים באוסטרליה. גלעד, בינתיים, למד משפטים. "היקב הוא חלום בהתגשמותו עבורנו", אומר הפרקליט, "שנים ארוכות רצינו להוכיח שאפשר לעשות בארץ יין באיכות של חוצלארץ, ברמה של היקבים הקטנים והנפלאים של טוסקנה".

האחים זכו בשנים האחרונות בביקורות יין מצוינות ובמקרים רבים ההשוואה הייתה אכן ליינות איטלקיים משובחים. בעקבות תשומת הלב הרבה שגרפו בתערוכה הבינלאומית החשובה "וינאיטלי" שנערכת באיטליה, נפתח בפניהם השוק האמריקני.

בשנה הראשונה ליקב הם עשו 800 בקבוקים. בשנה הנוכחית 25 אלף בקבוקים.

נוסד בשנת 1995 בכפר ורדים

גדעון בוינג'ו, הבעלים והיינן, בנה את יקב הבוטיק שלו בכפר ורדים כחלק מתוכנן מראש של הבית המשפחתי. יין הוא התחיל לעשות "מגיל ארבע, עם אבא שלי, ברומניה. מה שאני יודע על יין למדתי מאבא שלי. משנת 1967 התחלתי לעשות יין עבור עצמי וגם לחברים. העיסוק הזה היה סוג של תראפיה. אני עובד אמנם בטכנולוגיות של היום, אבל המטרה היא להגיע לטעמים שהכרתי בילדותי. התגובות שקיבלתי, לצד הביקורות המשבחות את מומחי היין, דחפו אותי למתג את היין שלי ולהדביק עליו תווית. לפרנסתו, עובד היינן באחד ממפעליו של סטף ורטהיימר באזור.

נו, הבוס אוהב את היין שלך?

"שמעתי שכן. סיפרו לי שהוא טעם ממנו במסעדה כאן בסביבה, והזמין עוד שלושה בקבוקים. האושר בעשיית יין הוא ההתעסקות עם דבר שאני אוהב – ושאחרים אוהבים כמוני".

בשנה הראשונה ליקב עשה בוינג'ו 1,200 בקבוקים. בשנה הנוכחית כ-4,000 בקבוקים.

נוסד בשנת 1967 ברמת-חן

הבעלים, עו"ד אלי ורותי בן-חיים, והבנים איתי וינון העתיקו את היקב בשנת 2001 מהבית המשפחתי ברמת-חן לכפר אז"ר. רותי ואיתי הם גם הייננים, "בעצם כל המשפחה עושה הכל, עובדים, טועמים ומחליטים יחד", אומרת רותי. היין זורם בעורקי המשפחה כבר שנים, הסבא-רבא של רותי, שמעון, עסק בבניית חביות יין והיה עובד יקב בפלך קוטנר אשר ברומניה, אזור כרמים ויין. בני המשפחה המשיכו להתעסק בתחום גם לאחר שעלו לארץ. בחצר הבית ברמת-חן החלו אלי ורות לעשות יין ביתי, להנאתם ולהנאת האורחים, שהוזמנו לחגיגות שנתיות שהיו למסורת. רק בשנים האחרונות החליטו להתרחב, לעבור מקום, ומטעמים מסחריים גם לעשות יין כשר – דבר יוצא דופן כאשר מדובר ביקבי בוטיק. רותי, שהיא גם פסלת, אומרת על עשיית יין: "זאת יצירה של יש מאין. אנחנו אוהבים את ההתקדמות מיין ליין, את האהבה שבה מתקבלים הבקבוקים וגם את השיווק, שהוא חלק חשוב. בינתיים, אין עוד פרנסה מהיקב, אנחנו בשלב ההשקעות".

מספר הבקבוקים בשנים הראשונות ליקב – 3,000. בשנה הנוכחית 15 אלף בקבוקים.

נוסד בשנת 2000 במושב בר גיורא

הבעלים והיינן זאב דוניה, רמת גני במקורו, קולנוען ומורה לקולנוע, עשה לפני עשר שנים סרט דוקומנטרי על יין. המפגש עם הנושא ועם האנשים העוסקים בו התברר כאהבה ממבט ראשון. "הבנתי שסרטים ויין עוברים תהליך דומה – סרט הוא עשייה ארוכה ומסובכת שבסופו של דבר נדחסת לתוך שעה אחת, ויין הוא תהליך ארוך ושביר שבסופו של דבר נכנס לתוך בקבוק", אומר דוניה. לאחר השלמת הסרט הוא עבד בהתנדבות אצל היינן רוני ג'יימס ביקב "צרעה", ותוך כדי למד את התחום ועבר מהפך בחייו: הוא נטש את העיר לטובת חיים במושב בר גיורא, לא לפני שקיבל חוות דעת מלומדת על התאמת אדמות החלקה המיועדת לגידול כרמים. "כל הזמן יש לי הרגשה שאני בדיאלוג פילוסופי עם היין. הוא מלמד אותי על החיים והעבודה במחיצתו גם מזכירה לי כל הזמן בימוי קולנוע. כאשר אני גוזם גפן, זה מרגיש בפנים כמו להוריד בעריכה פילם שנחתך החוצה".

בשנה הראשונה ליקב נעשו 500 בקבוקים. בשנה הנוכחית 1,800 בקבוקים.

נוסד בשנת 2000, נמצא בחוות מקורה ליד כרם מהר"ל

הבעלים והיינן גיל שצברג (שמאחוריו קבוצת משקיעים) הקימו מראש את היקב במטרה לגדול. התכנון, הבנייה ורכישת הציוד נעשו בסטנדרטים גבוהים, כמו גם הרקע המקצועי המרשים של האיש המוביל את הפרוייקט. שצברג הוא בוגר אוניברסיטת "דיוויס", הנודעת בתחום. "למדתי כימיה בניו יורק, עברתי לקליפורניה ובסיום הלימודים נשארתי לעבוד ביקבים בנאפה ובסונומה". בשנת 1994 חזר לארץ ועבד כיינן בזכרון יעקב, ביקבי "כרמל מזרחי". שמו של היקב, "אמפורה", הא לו מכדי החרס הגבוהים בעלי הידית הכפולה, אשר שימשו להובלת היין דורות רבים בעולם העתיק. על עבודתו, אשר זכתה לשבחים יוצאים מן הכלל בשנה האחרונה, אומר שצברג: "אני אוהב הכל בתהליך עשיית היין, אני מתעסק ביין כיוון שמדובר במוצר שמצית אהבה בין אנשים".

בשנה הראשונה עשה היקב 23 אלף בקבוקים. בשנה הנוכחית כ 45 אלף בקבוקים.

נוסד בשנת 1999, נמצא כיום בקיבוץ איל

בעלת היקב והייננית, אורנה צ'ילג, היתה פוליטיקאית ממייסדות נוער רצ, חברת מרצ, מנהלת קשרי החוץ של עיריית תל אביב, "עד שיום אחד עשיתי קורס של 3 ימים: 'איף לחיות את חייך'. והבנתי שאין לי באמת סיפוק בתחום בו אני עוסקת, ויש לזוז הלאה".

-למה יין?

"למה לא. תמיד אהבתי יין". צ'ילג נסעה לאיטליה, לאוניברסיטה הקתולית של מילאנו, ללמוד ייננות בפקולטה החקלאית שבעיר פיאצ'נזה. "היינו 15 תלמידים, ביניהם חמש נשים. מבין כולן, רק אני מייצרת יין".

היא עבדה כסטז'רית אצל אנטינורי, אחד מיצרני היין הידועים של איטליה, ובסופו של דבר חזרה לארץ, "כי המשפחה שלי לא הסכימה לחיות בטוסקנה". לצורך הפצת היין שהיא עושה, כרתה ברית עם רשת האופנה "קום איל פו". "נשים אוהבות יין כמו גברים, הן רק מעיזות פחות לדבר עליו. שיווק של יין במקום שהוא מקדש של נשים יש בו משום מתן ביטחון לנשים להיכנס לתחום".

בשנה הראשונה ליקב נעשו 300 בקבוקים. בשנה הנוכחית 4,500 בקבוקים.

נוסד בשנת 1998 במרתף הבית באבן יהודה

הבעלים והיינן אבי רוזנבאום הוא כלכלן, מנהל כספים לשעבר של קוצנרן כלכלי גדול, ובשנה האחרונה יועץ פיננסי עצמאי. "לפני 20 שנה חבר כורם נתן לי ענבי יין, והתחלתי לעשות ניסיונות. אני אוטודידקט, טועה ולומד מן הניסיון. הסתובבתי בעולם, שאלתי שאלות, בדקתי ציוד – והתקדמתי". מספר רוזנבאום. בעת שעסק בבניית מרתף יין הוא נפצע, והרופא שטיפל בו, ד"ר משה גלזר, התגלה כמבין גדול בתחום וכטועם מיומן. החברות שצמחה בין השניים הובילה לעבודה משותפת והדוקטור גויס לשמש יועץ ליקב. "אני אוהב לעשות יין בטעם אישי, עם חתימה שלי. אני בוצר אחרון, כאשר הענבים בשלים מאוד, עמוסי סוכר, ועושה יין שאנשים אומרים עליו שאפשר לאכול אותו במזלג. בשנים האחרונות יזם רוזנבאום, שהעביר את היקב שלו בשנת 2001 לקיבוץ מלכיה, את הקמת "מועדון יצרני היין הביתי", שבו כ 70 חברים. "20 מהם כבר הפכו ליצרנים מקצועיים", הוא אומר בגאווה של מורה על תלמידיו.

בשנה הראשונה עשה היקב 800 בקבוקים. בשנה הנוכחית כ 6,000 בקבוקים.

נוסד בשנת 1996, נמצא כיום במושב בית יצחק

הבעלים, אילנה ויורם שלום (שהוא יינן), קראו ליקב על שם אלכסנדר שלום, אביו של יורם, איש יין כל חייו, שעלה לארץ מתוניסיה, והביא עמו טעמים של מסורת יין ארוכה. "אני התחלתי לעשות יין במטבח, בדירה שלנו בקומה ב', בנאות אפקה", מספר יורם. בתחילת הדרך הוא קיבל ייעוץ מקצועי, למד מכל מלמדיו, והתקדם עד שיום אחד קיבל אומץ והגיע עם בקבוקיו אל אחד ממנהלי חנויות "דרך היין", על מנת להציע להם טעימה. "עמדו שם אנשים מנוסים, ושתו מהיין שלי, ולפתע ראיתי את עיניהם מאירות. 'תביא לנו את כל הבקבוקים שיש לך', כך הם אמרו לי, מה צריך יותר מזה?" בינתיים, הסיפוק הגדול של יורם מגיע מ"הפידבקים של האנשים. בעניין הפרנסה, מזלי שאלינה עובדת במשרה מלאה מחוץ לבית".

מספר הבקבוקים בשנה הראשונה 240. בשנה הנוכחית כ 11 אלף בקבוקים.