שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    על ילדים ובעיות משקל

    האמא הפולנייה יכולה להירגע: יוסל'ה לא רק גמר מהצלחת, אלא גם מהסיר, מהמחבת, ועוד ידו נטויה. עכשיו יש סיבה חדשה לדאגה: מעשור לעשור הילדים הולכים ומשמינים, והמשקל כבר עולה להם בבריאות. איך זה קרה, איך זה ייפתר, ומי צריך לקחת אחריות

    ההורים של עומר (שם בדוי) לא הבינו למה הוא לא מצליח להתמיד בדיאטה שלו. אחרי סדרת טיפולים כושלים הם נכנסו לחדרה של עלינה סגל, דיאטנית קלינית במרפאה להפרעות אכילה של מכבי שירותי בריאות. לידם עמד הבן הסורר, נער בן 13, גובהו מטר ושישים ומשקלו 80 קילוגרם. איך זה קרה, היה ברור להם לגמרי: הוא אוכל יותר מדי, לא מקפיד על ארוחות מסודרות, ומעדיף חטיפים על תכתיבי הדיאטה. מה כבר ביקשנו ממנו, קבלו ההורים בפני הדיאטנית, בכל זאת, הילד כבר בן 13 וצריך לקחת אחריות.
    כששוחחה סגל עם שני ההורים, גילתה שהסיפור לא פשוט כפי שתיארו. "בבית היו הרבה מאוד חטיפים וממתקים. המשפחה קנתה בשפע מזון בעל ערך קלורי גבוה. ההורים עצמם לא רצו להיות מודל חיובי לחיקוי. אחד מהם אפילו התנגד להוצאת הממתקים מהבית. הוא אמר לי: 'אני רזה, אני לא צריך להיות בעונש'", מתארת סגל.
    במהלך הטיפול במרפאה, שנמשך כשנה, הבינו ההורים כי משקלו של עומר אינו מנותק מחיי המשפחה, והפסיקו להאשים אותו בחוסר אחריות. "המשפחה כולה שינתה את הרגליה", אומרת סגל, "אימצה דפוסי אכילה בריאה, וליוותה את עומר בבחירת פעילות גופנית מתאימה". מלווה בתמיכה מהבית, השיל עומר 15 קילוגרם ממשקלו.

    מי אשם

    בשני העשורים האחרונים עלה ב-50% מספרם של הילדים הסובלים ממשקל עודף. מחקר שנערך באוגוסט 2001 בארצות הברית מצא כי 22% מהילדים שגילם 7-6 הם בעלי משקל עודף ונמצאים בסיכון להשמנה בעתיד. נתונים מסודרים על מצב הילדים בארץ אין, אך סביר להניח שהכיוון הכללי דומה. סימן לכך הוא אחוז המתגייסים לצה"ל עם עודף משקל, שעולה מעשור לעשור: בשנות ה-80 רק 6.6% מהבנים שהתגייסו שקלו מעל 81 ק"ג, ואילו בשנת 2000 קפץ שיעורם ל-10.8%. וההורים? רובם מתעלמים מהכתובת על הקיר.
    "הורים רבים מחפשים לתלות את האשם בגורם חיצוני", אומרת סגל. "טענות בנוסח 'זה תורשתי', או 'יש לו נטייה להשמנה' נשמעות לא פעם במהלך הטיפול". ההורים אינם טועים לגמרי. מחקרים בנושא קבעו כי לרקע הגנטי יש השפעה מכרעת על בעיית ההשמנה (65%, לעומת 35% סיבות סביבתיות). מחקר אמריקאי מצא גם, כי לילד ששני הוריו שמנים יש סיכוי של 80% להיות שמן בעצמו, לעומת ילד ששני הוריו רזים, וסיכוייו להשמין הם 14% בלבד.
    "כאשר טוענים כי הבעיה גנטית, למעשה אומרים לילד להשלים עם העובדה שהוא שמן לכל החיים ושלא יוכל לעשות דבר בנדון", אומרת ורד קאופמן-שריקי, החוקרת את דרכי הטיפול בהשמנת ילדים בפקולטה לחקלאות ברחובות. "בכל מקרה, לא צריך לוותר מראש. הסיכויים של מבוגר שמן לרזות הם קטנים מאוד, אבל ילד שיצליח עד סוף גיל ההתבגרות להוריד את מסת השומן בגופו, תהיה לו נקודת פתיחה טובה יותר כשיהיה מבוגר".

    חפשו בסביבה

    בלי לזלזל ברקע הגנטי, בשנים האחרונות נוטים לייחס חשיבות רבה יותר להשפעת הסביבה. "משנות ה-60 ועד היום יש עלייה בשכיחות ההשמנה. בכל עשור יש יותר ויותר אנשים שמנים. שינוי דרסטי כל כך בגנים לא יכול להתרחש בטווח של כמה עשרות שנים, כך שההסבר לתופעה חייב להיות סביבתי", אומרת ד"ר אורית פנחס-חמיאל, מנהלת המרפאה האנדוקרינית (המטפלת בהשמנת ילדים והפרעות אכילה) בבית החולים שיבא בתל השומר.
    חברת השפע המערבית מספקת לילדים תנאים נוחים להשמנה. לצד הפחתה ניכרת בפעילות הגופנית הם חשופים יותר למזונות מוכנים ועתירי שומן. את הילדים בעלי המשקל החורג מסכנים מאכלים פשוטים ונפוצים כמו המנות המוכנות, המבורגר בלחמנייה שאפשר להכין לבד במיקרוגל, פופקורן וחטיפים. "כל משפחה במצב כלכלי בינוני יכולה כיום להרשות לעצמה ג'אנק פוד וחטיפים", אומרת ד"ר פנחס-חמיאל. "זה לא יקר וזמין מאוד. לפעמים קל יותר להזמין פיצה מאשר לחתוך סלט".
    על רקע זה הוגשה לאחרונה בניו יורק תביעה ייצוגית של קבוצת ילדים נגד רשת מקדונלד'ס: הילדים טענו כי האוכל עתיר השומן שאכלו במסעדות הרשת על בסיס יומי גרם להם לבעיות משקל, סוכרת ולחץ דם גבוה. "האכילה כבילוי בקניון הולכת ותופסת את מקומם של טיולים בטבע", אומרת ד"ר פנחס-חמיאל, "ובו זמנית הילדים מבלים יותר בישיבה מול הטלוויזיה, או המחשב, ולא משחקים בחצר כמו פעם".
    מחקר שבדק את השפעת הצפייה בטלוויזיה על השמנת ילדים מצא, כי אם משך הצפייה של הילד ירד מתחת ל3- שעות, תהיה העלייה במשקל מתונה. שריפת הקלוריות בעת צפייה בטלוויזיה, התברר במחקר, זהה לזו המתרחשת בזמן השינה, ועצם הישיבה מול הטלוויזיה מעודדת את הילד לאכול, בין השאר "באשמת" הפרסומות למזון שמגרות את הילד לאכול גם אם לא היה רעב קודם לכן.
    גם אורח החיים המודרני נותן את אותותיו. "רבים מההורים עובדים עד מאוחר, הילדים מרגישים בודדים יותר, משתעממים, ובהיעדר הוריהם הם אוכלים יותר", אומרת קאופמן-שריקי. "השוויון הליברלי בין הורים לילדים לא עוזר כאן. בבתים רבים הילד הוא שווה זכויות, ובבית חסרה סמכות הורית. יש ויכוחים רבים סביב נושא האוכל, ולא ברור מאליו שההורים הם שקובעים מה הילד יאכל".

    תביא את ההורים

    כשבודקים את הסביבה המשפיעה על בעיות ההשמנה של הילד, מגלים כי מדובר בדרך כלל בבעיה משפחתית, מסבירה ד"ר פנחס-חמיאל. "אם המשפחה אינה עוסקת בספורט, גם הילדים לא יעשו זאת. אם רוצים לבדוק מה הילדים אוכלים, צריכים קודם לבדוק מה ההורים אוכלים. אין סיכוי שילד יאכל דג וירקות אם אמו מגישה כל יום שניצל וספגטי. השינוי מתחיל בהורים. זו גם דרך נכונה לא 'לשגע' את הילדים. אם כל המשפחה עוברת שינוי, הילד נעשה שותף ולא מטרה".
    המחקר שעורכת קאופמן-שריקי בחוג לביוכימיה ותזונה, משווה בין שתי אסטרטגיות טיפול בהשמנת ילדים. האחת מעדיפה מפגשים קבוצתיים בהשתתפות הילד והוריו, והשנייה מבכרת מפגשים בהשתתפות הילדים בלבד. "מחקר מקדים בנושא, שערכה ד"ר מוריה גולן מהחוג לתזונה בפקולטה לחקלאות ברחובות, מצא כי בתוכנית שבה הורי הילד השמן היו סוכני השינוי הבלעדיים, הושגו תוצאות טובות יותר לעומת התוכנית שבה הילד היה סוכן השינוי הבלעדי", היא מדווחת.
    בעקבות המחקר המקדים פותחה תוכנית ששמה את הדגש על ההורים, מתוך הנחה כי שיתוף הילדים בתהליך עלול דווקא להזיק להם, וכדאי למנוע השפעות שליליות של התעסקות הילדים בדיאטה. "שיתוף הילד במפגשים עלול לגרום לו קושי להתמודד עם כישלון אם התהליך לא יצליח", מסבירה קאופמן-שריקי. המחקר הנוכחי בודק אם בקבוצת הגיל 11-6 נכון לשתף את הילד בתהליך ולחלק את האחריות בינו ובין ההורים, או שעדיף להשאיר את האחריות כולה בידי ההורים. במסגרת זו נבדקת המערכת המשפחתית והרגליה.
    במכבי שירותי בריאות אימצו גישה דומה. "מתוך ניסיון טיפולי פיתחנו שיטה שמתמקדת במסגרת ובסביבה הקרובה, כשההורים מהווים מודל לחיקוי", מתארת עלינה סגל את מודל הטיפול המשפחתי-תזונתי שפיתחה יחד עם שותפתה רוזי בינמו. "ההורים מצפים מהילד להיות אחראי לדיאטה, אבל הוא לא מסוגל לעשות את זה לבדו. עד גיל 11 הילד לא צריך להרגיש שהוא נמצא בדיאטה, אלא לקבל כלים לאורח חיים בריא. לכן עד גיל זה אנחנו לא נוגעים בילד אלא מטפלים רק בהורים, ומגיל 11 עד 15 אנחנו מטפלים בהם במשותף. רק בגיל ההתבגרות, 15, הילד מוצב בקדמת הבמה וההורים מהווים רקע בריא".
    בינמו וסגל גורסות כי השמנת ילדים משקפת חוסר איזון בין שלושה גורמים במשפחה: המובנות של כלים וחוקים, הפיקוח של ההורים על ביצוע הכללים והאווירה והתמיכה הרגשית בבית. כך, מטפל משפחתי ותזונאי עוזרים למשפחה ליצור כללים שאינם נוקשים מצד אחד, אך לא מעורפלים מצד אחר כדי ליצור סדר יום קבוע, חלוקה ברורה בין ילד להורה והפיכת ההורה למודל חיקוי לילד; בעניין הפיקוח, הטיפול מתעקש על נוכחות ההורים בארוחות כדי לוודא שהילדים אוכלים את הדרוש. אם ההורים עובדים ואינם יכולים להתפנות לכך, כמו במשפחות רבות, תוכל להחליף אותם דמות בוגרת וסמכותית כמו סבתא, דודה או מטפלת, שלא תחשוש להציב גבולות לילד ולהגיב בצורה הולמת אם יחצה אותם; הצלע השלישית של המודל, התמיכה, היא מתן מקום לילד להביע את רגשותיו, הפחתת ביקורת מתסכלת מצד ההורים והעלאת רמת החיזוקים.

    מוטב מוקדם

    דבר אחד ברור: ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, פוחת הסיכוי שהילד השמן ייהפך למבוגר שמן. מחקר אמריקאי מצא כי 20%-10% מהפעוטות השמנים ייהפכו לילדים שמנים, ו-40% מהם ייהפכו למתבגרים שמנים. לעומתם, 80%-75% מהנערים השמנים ייהפכו למבוגרים שמנים. בעברית קלה: לעולם לא מוקדם מדי לחנך לתזונה נכונה ואורח חיים בריא.
    ארגון הבריאות העולמי הגדיר את ההשמנה כמחלה כרונית, בעיה קלינית ופסיכולוגית בעלת חשיבות מכרעת בבריאות הציבור. במקביל לעליית הילדים במשקל, מתברר, עלתה גם התחלואה בעקבות ההשמנה. "ילדים החלו לסבול מיתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2, שנגרמת עקב השמנה, עליית שומנים בדם, בעיות גב ומפרקים, בעיות נשימה. אלו תחלואות, שעולם הרפואה רגיל לראות בזקנים, ופתאום מגלים אותם בקרב ילדים", טוענת ד"ר פנחס-חמיאל.
    בזכות ההכרה בהשמנה כמחלה השתנה גם היחס לטיפול. חוץ מדיאטנית החלו להפנות את הילדים לרופא, למורה להתעמלות, לפסיכולוג ולטיפול תרופתי, דברים שלא נכללו בעבר מהטיפול. אחרי שנשללת האפשרות שמחלה היא הסיבה להשמנה (חוסר פעילות בלוטת התריס, בעיות הורמונליות וכו'), נבדקת תרומת המשפחה והסביבה לבעיית המשקל.
    ילדים שמנמנים מצטיירים לפעמים כמלאכים קטנים ומתוקים, אבל לרוב הם חווים עלבונות ולעג, סובלים מדימוי עצמי נמוך בגלל חשיבות דימוי הגוף בעיני החברה, ומתקשים להתנהל בחיי היום-יום בדברים הפשוטים ביותר: הצלחה בשיעורי ספורט, קשירת שרוכי נעליים או מציאת בגדים בחנויות לגילם. "לאבחון הפסיכולוגי יש חשיבות גדולה בטיפול", מדגישה ד"ר פנחס-חמיאל. "בעזרתו נבדקת מהי רמת המצוקה של הילד בעקבות ההשמנה, ומוצעות דרכים כיצד למנוע מתחים במשפחה סביב האוכל. במקרים מסוימים יסייע לילד טיפול נפשי מקדים, שיחזק את רוחו לקראת הטיפול הדיאטטי".
    את המילה דיאטה, על נגזרותיה המקובלות, הס מלהזכיר. "אנחנו לא משתמשים בתפריטים", מדגישה סגל. "התזונאית בודקת מה הילד אוהב, ומה נכנס הביתה. בשלב הבא אנחנו יוצרים אפשרויות שונות לארוחות, כאשר הילד קובע כמה יאכל בהדרכת ההורה, שמסייע לו גם להקשיב לגוף השבע. צריך להבין שילד אוהב ממתקים ויש לאפשר לו אותם, בגבולות. עצם ההימנעות אסורה, כי היא עלולה לגרום בסופו של דבר להפרעת אכילה. הילד לא צריך להיות בדיאטה, אלא לשנות דפוסים מזיקים ואורח חיים".

    והילד הזה הוא שמן

    משקלו של הילד נמדד ביחס לגובהו, לגילו ולמינו. אם משקלו מצוי מעל האחוזון ה-85 (רק 15% מהילדים שמנים ממנו), יתחיל הטיפול בבית החולים או במרפאה הקהילתית. איך קובעים שהילד שמן? בעזרת חישוב פשוט של גורם המכונה BMI (אינדקס מסת הגוף): משקל הילד חלקי גובהו בחזקת 2. למשל, אם ילד שוקל 50 ק"ג וגובהו 1.50 מ' - נעלה את גובהו בחזקת 2 ונחלק את המשקל במספר שהתקבל. התוצאה היא 22.2.
    על פי נתונים מעודכנים שפרסם המרכז הארצי למניעת מחלות כרוניות בארה"ב לשנת 2000, אפשר לדעת אם נתון ה-BMI נמצא בטווח הרצוי או חורג ממנו. לילד וילדה בני 5, ה-BMI הוא 15 בממוצע. הגבול העליון הוא 18 לילד, ו-19 לילדה. מעבר לגבול זה ברור כי הילד סובל מבעיית השמנה. בגיל 10, ה-BMI הממוצע לילד הוא 16.5 והגבול העליון הוא 22, ולילדה הממוצע הוא 17 והגבול העליון הוא 23. בגיל ההתבגרות ה-BMI הממוצע לנער ולנערה בני 15 הוא 20, והגבול העליון הוא 26 לנערים ו-28 לנערות.
    נתונים מלאים נמצאים בידי דיאטניות ורופאים, אך מעבר לחישובים צריך פשוט להיות ערניים למשקלו של הילד ביחס לבני גילו, ולהרגליו. אם הוא מתקשה בפעילות גופנית ונמנע ממנה, צופה שעות ארוכות בטלוויזיה ומתעסק כל היום בנושא האוכל, כנראה יש לו בעיה.

    5 מקומות שיעזרו לו לרזות

    בית החולים שיבא בתל השומר: מפעיל קבוצות תמיכה להורים, סדנאות תזונה נכונה לילדים, שבהן לומדים לקרוא טבלה תזונתית ולהכין ארוחה מפנקת ולא משמינה, חוגי פעילות גופנית וקבוצת תאטרון קהילתי, המקנה לילדים ביטחון עצמי ובמה להביע את רגשותיהם.
    בית החולים לילדים שניידר בפתח תקוה: מציע טיפול רב מקצועי בתוכנית "קל על המשקל", המשלבת אבחון פרטני, מעקב רפואי, סדנאות להרזיה ולעיצוב הרגלי אכילה, פעילות גופנית, תמיכה מקצועית של צוות פסיכו-סוציאלי וייעוץ דיאטני אישי הכולל גם תמיכת עובד סוציאלי, אחות ורופא.
    בית החולים מאיר בכפר סבא: מפעיל מרכז ספורט לטיפול במחלות ילדים ובהן גם עודף משקל. הילד עובר מעקב רפואי כדי לוודא כי ההשמנה אינה תוצר של מחלה, וכושרו הגופני נמדד כדי להתאים לו תוכנית אימונים אישית. נוסף על כך ניתנים הדרכה של תזונאי וייעוץ פסיכולוגי במקרה הצורך. התוכנית נמשכת 3 חודשים וניתנת להארכה.
    בית החולים לילדים דנה בתל אביב: מציע טיפול משותף של רופא ותזונאי.
    קופות החולים: שירותי בריאות כללית מציעים 14 טיפולים שנתיים בסיוע דיאטנית ובתמיכה רפואית במידת הצורך. החל מהשנה השנייה ניתנים פחות מפגשים, אך תמיכת השירות ניתנת לאורך שנים אחדות; בקופת חולים מאוחדת מוצעים טיפולים בהנחיית דיאטניות; מכבי שירותי בריאות מציע ייעוץ דיאטני, קבוצות לשינוי הרגלי אכילה, ובמכון להפרעות אכילה במחוז צפון מוצע טיפול המשלב דיאטנית ועובדת סוציאלית.

    10 הדיברות להורים

    1. אל תענישו או תביישו את הילד בגלל הרגלי האכילה שלו או בשל מראהו, אך הציבו לו גבולות ברורים.
    2. צרו הזדמנויות לפעילות גופנית: רשמו אותו לחוגים, צאו לצעידות בשכונה ולטיולים בחופשות. ותרו על הליכה לקניון כבילוי משפחתי, ובעיקר אל תיצרו זיקה בין הקניון לאכילה.
    3. קבעו חוקים: הגדירו מנת ממתק מותרת ליום, צרו ארוחות קבועות ומאוזנות, והחליטו איפה אוכלים בבית ואיפה לא. למשל, - עודדו אכילה סביב השולחן או רק במטבח ולא מול הטלוויזיה, שלא מאפשרת לילד להתרכז במה שהוא אוכל.
    4. היו עקביים: אל תשדרו לילד מסר כי מדובר במאמץ זמני. הוא צריך להבין כי מדובר באורח חיים.
    5. אתרו מקרים מדיחים: כשהילד הולך לאירועים וימי הולדת עתירי ממתקים, הנחו אותו מראש מה כדאי לאכול ומה לא. זכרו גם כי אי אפשר תמיד לפקוח עליו עין, קחו בחשבון שזלל ממתקים במסיבה, ואזנו בהתאם את התפריט הביתי.
    6. אתרו קרובים מדיחים: מהסבתות המפנקות בממתקים בקשו להביא מתנות המעודדות פעילות, כמו כדורגל, או במקום עוגת קצפת להציע לילד קורנפלקס, גלידה דיאטטית, יוגורט עם פירות, חטיף גרנולה וכו'.
    7. הרחיקו פיתויים: הציעו לילד רק מאכלים בריאים והוציאו מהבית מאכלים שלא הייתם רוצים שייחשף אליהם. אם הילד מכין לעצמו אוכל מוכן במיקרוגל, הכינו מאכלים מבושלים שאותם יוכל לחמם, וכן סלטים או ירקות.
    8. אל תציעו אוכל כפרס: מתן אוכל הוא לא אקט של אהבה. אל תציעו לילד ממתק או מאכל אהוב כגמול על התנהגות טובה.
    9. תנו לו לחטוף: חטיף אחד ביום בשעה קבועה עדיף על מניעה מוחלטת.
    10. אל תיתנו לו דיאט: ילדים לא אוהבים מוצרי דיאט. עדיף לתת להם מוצרים שמכילים 1% שומן מאשר 0% שומן, ולהעדיף לחם אורגני על דיאטתי.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים