"חבל שנגמר לו הכוח"

ותיקי מפלגת העבודה משקיפים מהצד על התפטרותו של עמרם מצנע מראשות המפלגה, ומצקצקים בלשונם. רוב הוותיקים, שדעותיהם ממילא קרובות לאלה של מצנע, קיוו עם בחירתו לראשות המפלגה, שהנה - הגיע האיש שיאסוף את שברי המפלגה ויעמיד שוב אלטרנטיבה ראויה לימין. אך התקוות התבדו במהירות רבה מדי.
לנגד עיניהם של הוותיקים עולים ומתחזקים מתנגדיו של מצנע, ביניהם בנימין בן אליעזר, האיש שוותיקי המפלגה אינם מסמפטים במיוחד, ושעתה יהפוך שוב למועמד אופציונאלי לראשות המפלגה.
יצחק בן אהרון, מחברי הכנסת המיתולוגיים של המפלגה, בשנות ה-90 לחייו, ממעט לדבר על פרישתו של מצנע, אבל ניכר שאין הוא מרוצה ממנה. האיש שאמר ב-77' כי "צריך להחליף את העם", וחזר לשורות המפלגה לאחר שמצנע הצטרף למירוץ, מרגיש עתה שנגמרה לו המפלגה. "זה לא יועיל למפלגת העבודה", הוא אומר בצער. "אני כבר לא מעורב ולא מעורה, אבל חבל, חבל על מצנע, ומפלגת העבודה לא תיבנה מזה".
אריה (לובה) אליאב, לשעבר המזכיר הכללי של המפלגה, מצר גם הוא על עזיבתו של מצנע. "מצנע, מבין כל המועמדים האחרים, היה הקרוב ביותר לדעותיי, דעות יוניות. אני מאד מצטער שלא עמדו לו הכוח והסבלנות להיאבק על דעותיו במשחק הפוליטי ואני מקווה שהוא עוד ימצא את מקומו במערכת הפוליטית שתוביל לכיוון הדעות שלו. זה לא חדש שמצבה של המפלגה בכי רע, בזה מודים כולם, כולל האנשים שהתנפלו והפריעו למצנע".
אליאב מוסיף: "לפי דעתי, חלקים גדולים בישראל מבינים ויבינו שאין דרך אחרת להגיע לשלום ולכלכלה מסודרת, אלא בדרך שמצנע הציע אותה. בתקופתנו לא קרו דברים בקצב כזה, אבל מי שחושב שבזמננו לפני דור או יותר החיים הפוליטיים היו ערוגות של שושנים טועה, משום שהדברים נשכחים. היו מלחמות פנימיות במשך כל התקופה. נכון שלא בקצב כזה, אבל גם המאבק הקשה בין בן גוריון ואשכול למשל, היה מאד פומבי. אנחנו פשוט שוכחים. מבעד לערפל הזמן זה נראה עדין ומעודן יותר, אבל גם אז זה היה אכזרי".

אומרים שהיה פה שמח

בנימין לוין, יו"ר גמלאי העבודה, סבור שעיתוי הפרישה הוא עיתוי אומלל ומפתיע, וסבור כי התמיכה שמצנע גדולה הרבה יותר מזו שנראית על פני השטח, מפני שרובה מגיע ממתפקדי העבודה, ולא מן הגופים המנהלים את המפלגה.
"הוא לא היה צריך לעשות את זה עכשיו אלא לחכות כמה חודשים טובים, ולמרות האילוצים שפעלו נגדו הרבה אנשים סמכו עליו ותמכו בו", אומר לוין. "ביום חמישי הייתי איתו בכנס מתפקדים. האולם היה מלא, אנשים עמדו והריעו לו וקיבלו את הדברים שאמר, ואותם אנשים לא מבינים היום למה הוא עוזב. מדובר במאות אלפי מתפקדים לעומת כמה אלפים שמנהלים את המפלגה, שזה יחסית מספר קטן מאד".
"הצורה בה הנושא התנהל לא היה בריא ונקלענו למצבים לא כל כך סימפטיים. מצבה של המפלגה הוא די עגום. אני הגעתי למפלגה ב- 1956, הייתי בין צעירי המפלגה, ואני לא זוכר תקופה אחת בה לא היה 'פייט' בין האנשים. אם זה היה בן גוריון ולבון, ואשכול וספיר, וכמובן רבין ופרס, אבל התקשורת של אז היא לא התקשורת של היום, לא היו כל כך הרבה תחנות רדיו. העיתונות היתה בעיקר עיתונות אוהדת או מפלגתית, אפילו העיתונות בשפה הרוסית, וסטי למשל, היו שייכים למפלגת העבודה ונמכרו עקב קשיים כלכליים. השאלה היא איך יוצאים מזה".