תחת כנפי השכינה

"לתפוס את השמיים" היא סדרה שרואים בנשימה עצורה. יש סדרות שרואים מדי פעם, יש סדרות שמספיק פרק אחד בשבוע ויותר מזה כבר אי אפשר, יש סדרות שלא רואים בכלל כי הן לא מצליחות להצחיק/לרגש/להפחיד, יש גם את הסדרות האלה שרואים רק כדי להעביר ביקורת ולהגיד לחברים משפט קטלני במיוחד על הסדרות הישראליות שנעשות כאן. "לתפוס את השמיים", שעוקבת אחרי משפחה תל אביבית חילונית שמתמודדת עם תהליך החזרה בתשובה של האבא, נכנסת מיד למשבצת של איזה-סדרה-מעולה-חבל-שיש-רק-שמונה-פרקים. ולחשוב שרק לפני חודשיים לא הפסקנו לדבר על "הבורגנים".

ועונה שניה מעבר לפינה

צוות השחקנים כולל את אורלי זילברשץ בנאי בתפקיד נורית אבירם, האישה שמגלה יום אחד כי בעלה מנהל רומן עם השכינה ומחליטה ללכת לקראתו עד כמה שאפשר. זילברשץ בנאי מחזיקה את הסדרה על כתפיה, ללא ספק. היא הדמות המרכזית, מפיה מסופר הסיפור כולו, וניכר כי גילום הדמות - חילונית, עצמאית, בעלת מקצוע חופשי, אמא מגניבה ואישה מדליקה - לא דורש ממנה כל מאמץ. מה שגורם לנורית להיראות אמינה הרבה יותר. גם יורם חטב בתפקיד רוני אבירם, "הדוס", כפי שהוא מכונה לעיתים קרובות בפי בני משפחתו הציניים, מצליח לגבש דמות מתייסרת. אם כי בפרקים המתקדמים יותר, ככל שהוא מתבסס בעניין האמונה, ככל שהוא מתחיל להיות קיצוני ואדוק יותר, ההזדהות והאמפתיה לדמותו נחלשת, לפחות אצל הצופים החילוניים.
ההפתעה הגדולה בסדרה היא שני הילדים; עופר סאקר בתפקיד עודד בן ה-13 וכרמל סידי כשירה בת ה- 7. בניגוד לסדרות רבות אחרות בהן הילדים הם במקרה הטוב תפאורה חביבה ובמקרה הרע, כשהם מדברים, הופכים כל סיטואציה למביכה ומלאכותית, סידי ובמיוחד סאקר מצליחים להבליח במונולוגים מרגשים במיוחד ותרומתם להתפתחות העלילה מכרעת: נורית מגלה לראשונה שרוני חזר בתשובה, כששירה הקטנה קופצת לה המיטה לפנות בוקר ומספרת לה בבהלה ש"משהו קרה לאבא, הוא במטבח עם דברים שקשורים סביבו והוא לא מפסיק להתנדנד".
הנקודה היחידה שמפריעה למכלול המשובח הזה היא ההחלטה התמוהה לחלק את הסדרה ל 8 פרקים בני 25 דקות כל אחד, אורך ששמור בד"כ לסיטקומים. "לתפוס את השמיים" היא סדרת דרמה ולמרות שלפעמים היא מעלה חיוך ומנחם זילברמן כעו"ד אמבר שמשנשן (מדבר עם ש' שורקת) בהחלט מצחיק, זהו עדיין עוול להתייחס אליה מבחינת דקות השידור כסיטקום. ארבעה פרקים באורך 45 דקות כל אחד היו עדיפים הרבה יותר. ב"קשת", אגב, כבר שוקלים את הפקת העונה השנייה של הסדרה, עוד לפני שהיא בכלל עלתה לאוויר.

בין המקווה והים

את התסריט לסדרה כתב שלמה משיח בהשראת ספרה של אורה מורג "מאה תפוחים חדשים (כולל מע"מ)" - ספר חביב להפליא המספר סיפור כואב ובעייתי מנקודת מבט קלילה והומוריסטית. זהו ספר אוטוביוגרפי של מורג שבעלה השני החל בשלב כלשהו לנהל רומן רציני עם השכינה. "את יכולה לנסות להבין; ללכת אחריו חלק מן הדרך; ללמוד את החוקים והכללים כדי לא להחטיא אותו, חלילה; לחכות למכת ברק שתפקח את עינייך לאמונה שלמה. ואם זה לא עובד? את מגייסת את חוש ההומור, שאין טוב ממנו לרפא כאב לב", היא כותבת בספרה.
העיבוד שנעשה לספר חופשי למדי. אחד הפרקים מוקדש להליכתה לראשונה של נורית למקווה. הדחייה שהיא חשה מעצם המעשה מביאה אותה להצטייד בבקבוק וודקה ולשתות ממנו בכל רגע פנוי, להקל במעט את הטראומה. אבל היא לא מסוגלת לעשות את זה והפתרון שנמצא הוא ללכת ולטבול שלוש פעמים בים. לכאורה הפתרון האידיאלי: גם רומנטי (לילה), גם מגרה (היא נכנסת עירומה, הוא מחכה בחוץ) אבל מה קורה בחורף? מורג בספרה מספרת שאמנם בחודשי הקיץ היא טבלה בים, אבל בחורף היא הוכרחה ללכת למקווה ואף עשתה זאת באופן קבוע. למורג ובעלה, אמנון אריאלי, הייתה תינוקת ובן גדול מנישואיה הראשונים של מורג, ולא שני ילדים בוגרים ומבינים כמו בסדרה. המקצוע שבוחר לו רוני לאחר שהוא חוזר בתשובה, שדרן בתחנה פיראטית, לא מוזכר בספר. גם עו"ד אמבר אליו מגיעה נורית כשהיא מחליטה להתגרש אינו מופיע בגירסה הכתובה.
אבל למרות השינויים ההכרחיים, כי בכל זאת מדובר בסדרת דרמה, הבסיס עדיין שאוב מהחיים: זוג חילוני, שינקינאי למדי, נאלץ להתמודד פתאום עם גורם נוסף בזוגיות- האמונה. ספרה של מורג יצא בשנת 89', חצי שנה לאחר גירושיה מאריאלי. למעלה מעשר שנים עברו מאז. הילדה המשותפת שלהם גדלה והקשר ביניהם הוא קשר טלפוני רופף. אריאלי גר בטלז סטון והוא צריך לומר את זה פעמיים בתוספת פעם אחת 'קריית יערים' כדי שסוף סוף אבין שמדובר במקום הזה שחולפים על פניו בדרך לחומוס של אבו-שוקרי, באבו גוש. כלומר, הוא חרדי. עדיין. הוא נשוי פעם שנייה, פלוס ילדים.

- צפית בכל פרקי הסדרה. איך הייתה ההרגשה לראות פתאום את החיים שלך כסדרה מעוצבת ומסוגננת?

"אלה לא בדיוק החיים שלי. מבחינת העובדות הדברים די שונים, התהליך שעובר הגבר בסדרה בהחלט דומה למה שעבר עלי. אני חושב שהנושא מוצג בצורה אותנטית אבל לא הרגשתי אי נוחות כשראיתי את הסדרה. הסיפור הוא לא עלי אבל כן הזדהיתי עם הגיבור. עלו וצפו בי זכרונות, חלקם טובים וחלקם לא נעימים".

- מהו התהליך אותו הסדרה כן מצליחה להעביר לצופים?

"משהו שקורה לאדם, איזשהו טריפ עמוק ומופלא, ואיש בסביבתו לא מבין מה קורה לו. האנשים הכי חשובים והכי קרובים לו לא מצליחים להבין. מדובר בחוויה מאוד אישית והעובדה שאין לו את מי לשתף גורמת לניכור ותיסכול, גם אצלו וגם אצל האנשים לצידו. אין מקום שבו אתה בעצם מובן: לא בעבודה, לא בחברה, לא בבית שלך. כמו רעם ביום בהיר זה נופל עליך, קורה ללא הכנות מוקדמות, פתאום אתה נשאב".

- ואז מה קורה? מחליטים להמשיך למרות הפערים?

"קיוויתי מאוד שכך יקרה. אני מניח שגם אורה. אבל קשה לשמור על מסגרת כשאחד שומר מצוות והשני לא. כל נושא המשפחה הוא חבילת מצוות אחת גדולה, ואדם תלוי באשתו בנושא הזה. בסופו של דבר אי אפשר להחזיק מעמד".

- ידעת שהספר עומד להיות מעובד לסדרה?

"לא".

-ידעת שהספר נכתב בכלל?

"לא".

- זה מפריע לך?

"יש לנו בת משותפת. אני קבעתי לעצמי מדיניות לא לפגוע באף אחד".

- אתם לא מדברים?

"אנחנו מדברים המון אבל לא בנושאים האלה".

- מישהו אחר אולי היה כועס על החשיפה הכפויה הזאת.

"אני לא כועס. להיפך, אני מאוד שמח בכל פעם שהנושא של החזרה בתשובה עולה כי כך הוא גורם למחשבות ולא משנה מאיזה צד העניין מוצג, הוא הופך להיות 'אישיו' תקשורתי גדול ומבחינתי זה טוב. הספר של אורה, ההרצאות שהיא מעבירה, כבר גרמו לאנשים בעבר הרהורי תשובה".

- מה? איך ספר שקצת צוחק על העניין והרצאות שמתארות את החיים הבלתי אפשריים עם חוזר בתשובה מצליח לגרום לאנשים הרהורי תשובה?

"תתפלאי, ואני לא אומר לך 'שמעתי ש', אני אומר לך 'אני מכיר כבר כמה אנשים כאלה באופן אישי', ולא רק קריאת הספר או נוכחות בהרצאה. אני מכיר מישהו מניו יורק שרק קרא כתבה על הספר והיום הוא חוזר בתשובה".

- כמו ראיון של אורי זוהר אצל יאיר לפיד?

"בדיוק, שני הדברים נמצאים על אותו קו. הנושא צריך להיות מדובר, בתנאי שלא משמיצים".

- סוציולוגים טוענים שבמדינה מרובת שסעים כמו שלנו, השסע הדתי חילוני הוא החמור ביותר אחרי השסע הלאומי. בתור מי שחווה את שני העולמות, אתה מאמין שיש סיכוי לצמצום הפערים בין דתיים וחילוניים? שיש אפשרות לחיים משותפים של הבנה הדדית?

"אני לא חושב שנוכל אי-פעם לצמצם את הפערים. לעולם לא יהיה חיבור של ממש כי מדובר בשני עולמות שונים, שתי תרבויות שונות מן הקצה אל הקצה".

- הספר כתוב בהמון הומור וקלילות, שלא תמיד מצוי בסדרה, בעיקר בפרקים היותר מתקדמים שלה. זאת הייתה הדרך שלכם להתמודד עם הקשיים?

"כן. ההומור היה קיים אצלנו כל הזמן, גם מצידי וגם מצידה, לשנינו יש את זה. הוא בהחלט עזר והקל קצת".

- הוא עזר למשוך קצת יותר מערכת יחסים שהיה ברור שהיא חסרת סיכוי?

"בהחלט יכול להיות".

- גם היום אתה משתמש בהומור הזה?

"לפעמים. אבל הביטויים שלו השתנו".

שני הפרקים הראשונים של "לתפוס את השמיים" ישודרו היום ברצף בשעה 20:30 בשידורי "קשת"