שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דירקטורים בבנק צפון-אמריקה ישלמו 500 מ' ש'
    השניים, ארווין זוסמן וגדליה בוכבינדר, ערערו על פסיקת המחוזי מלפני 9 שנים. הורשעו ברשלנות בתפקודם. הכנ"ר שלמה שחר בוחן הגשת תביעה נגד דירקטורים בבנק למסחר

    ביהמ"ש העליון דחה אתמול בפסק-דין עקרוני את ערעורם של שני דירקטורים בבנק צפון-אמריקה, ארווין זוסמן וגדליה בוכבינדר, נגד פסק דין שניתן לפני כ-9 שנים בביהמ"ש המחוזי בירושלים. המערערים חויבו בתשלום של 500 מיליון שקל (לחוד וביחד) על רשלנותם בעת היותם דירקטורים בבנק צפון-אמריקה.
    בעקבות כך, הודיע כונס הנכסים הרשמי במשרד המשפטים, עו"ד שלמה שחר, באמצעות עו"ד יוסי שגב, כי הוא בוחן אפשרות להגיש תביעת נזיקין אזרחית בגין רשלנות דירקטורי הבנק למסחר. זאת, עקב מעילת הענק שבוצעה בבנק על-ידי אתי אלון.
    בפסה"ד - שניתן על-ידי נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אהרון ברק, המשנה לנשיא, השופט בדימוס שלמה לוין, והשופטת טובה שטרסברג-כהן - נקבע כי הדירקטורים התרשלו בהגשמת תפקידם וכי התנהלותם חרגה מהתנהלותו של דירקטור סביר בבנק. דירקטור לא יכול להגשים את חובותיו בשלט רחוק, עליו להשתתף בישיבות הדירקטוריון. כמובן שחובת ההשתתפות בישיבות הדירקטוריון אינה חובה מוחלטת, אך המערערים סטו במידה ניכרת מרמת ההתנהגות הראויה.
    עוד נקבע, כי המערערים לא הכירו את מצבו של הבנק ובעיותיו הפיננסיות, הם לא גילו בכך התעניינות ולא עשו כל מעשה של ממש כדי לעמוד על מצבו של הבנק.
    פסה"ד קובע, כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותם של המערערים, כדירקטורים של הבנק, לבין הנזק שנגרם לבנק בפרשות השונות: אילו פעלו המערערים כדירקטורים סבירים, חברי המינהלה לא היו יכולים לבצע את פעולות המעילה והגניבות אותן עשו. התרשלותם של המערערים - כחלק מהדירקטוריון - היא הסיבה המכרעת לנזקו של הבנק.
    בעניין חלקו של בנק ישראל בפרשה זו קבע הנשיא ברק, כי נטען בפנינו כי הסיבה המכרעת לגרימת הנזק לבנק היא בהתרשלותו של בנק ישראל. אין בידינו לקבל את הטענה, אף אם ניתן לייחס - וכמו ביהמ"ש המחוזי גם אנו איננו מביעים בכך כל עמדה - להתרשלותו של בנק ישראל. הטעם לכך הוא כי דירקטור סביר צריך היה לצפות כי בנק ישראל לא ינקוט באמצעים מעשיים מספיקים כדי להתערב בניהול הבנק. דירקטור סביר לא רשאי היה להסתמך על כך שבנק ישראל ינקוט באמצעים שימנעו את הנזק.
    עוד נקבע, כי דירקטור של חברה חב לה חובת אמונים, חובת האמונים משמעותה כי הדירקטור חייב לפעול כאשר לנגד עיניו עומד האינטרס של החברה ולא אינטרס אישי. על הדירקטור לפעול בתום לב, בהגינות ולמען הגשמת תפקידו. ביסוד חובה זו עומד כוחו של הדירקטור אשר חברותו בדירקטוריון מעניקה לו שליטה על רכושו של אחר (החברה). קיים חשש - המבוסס על ניסיון חיים - כי הכוח ינוצל לרעה. כדי למנוע ניצול לרעה הוכרה חובת האמונים שמטרתה להגן על החברה. לפיכך קבע ביהמ"ש העליון, כי המערערים הפרו את חובת האמונים שלהם לבנק, המערערים העמידו עצמם במצב של ניגוד עניינים, הימצאות במצב זה אינה נגרמת אך בשל פעילות אקטיבית בדירקטוריון, כגון הצבעה בדירקטוריון המביאה להם טובת הנאה. הימצאות במצב של ניגוד עניינים עשויה לשמש גם במצב פסיבי, שמביא לניגוד עניינים שהדירקטוריון מודע לו. במצב זה, כדי להימנע מהפרת אמונים, אין די בשב ואל תעשה, על הדירקטור לעשות מעשה.
    בסיכום קבע ביהמ"ש העליון, כי המערערים יישאו בהוצאות הכונס הרשמי, כולל שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 300 אלף שקל לכל מערער.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים