ברקוביץ': "רמת הכדורגל בישראל ירדה פלאים"

אייל ברקוביץ' נחת בארץ יומיים לפני שקבוצתו, מנצ'סטר סיטי, נפרדה מהשוער הענק פיטר שמייכל, החבר בטוב ביותר שלו בסגל. כששואלים את ברקוביץ' איך הסכים לוותר על משחק הפרידה ממנו, הוא מסביר: "אפרד משמייכל בטלפון. עצוב לי שהוא הולך. הוא בדיוק הדוגמה לשילוב נכון בין אדם גדול לספורטאי גדול. אבל אני פצוע כבר תקופה ארוכה והגיע הזמן שאטפל בעצמי כמו שצריך. במועדון הוחלט שעדיף שאצא לנוח בארץ בהקדם ואהיה הראשון שאחזור לאימונים בחודש הבא".

- למדת משהו משמייכל?

למדתי ממנו מה זה להיות ווינר עד הסוף. בתופעה כמוהו עוד לא נתקלתי ויצא לי כבר להכיר כל מיני טיפוסים. יש שני שמייכלים. האחד נעים ורגוע ויושב אתך לארוחת צהריים ומשוחח על כל נושא שבעולם. והשני שצץ פתאום ברגע שמתחיל אימון או משחק, שיכול לתת לך אגרוף אם תפריע לו בחימום. איזה ווינר. אגב, תענוג לשמוע אותו מדבר על ריצ'ארד נילסן. הוא ממש מעריץ אותו".
במלון "קיסר" שבים המלח השתדל השבוע אייל ברקוביץ', שעבר המון העונה, כולל פציעה שכמעט טרפה את דעתו, להירגע קצת. רק עופר מזרחי, חיפני ושחקן נבחרת לשעבר, ובעיקר חבר מאוד קרוב, היה לצדו. "אין צדק בעולם", הוא אומר על עופר, שהחל בקריירת אימון והעלה העונה את קבוצת הנוער של בית"ר חיפה לארצית. "חשיפה נכונה הייתה מביאה לו ים של הצעות אימון. הוא יכול להצליח".
קצת אחרי הפרגון לחברים, שמייכל ומזרחי, מתחיל ברקוביץ' להפציץ. מתראיין נהדר. לא קלישאות, אלא מילים שנותנות בראש, מבלי לחשוש מאיש. הולך עם האמת שלו עד הסוף. ישיר, חד, לעתים בוטה, עם מנטרה שחוזרת על עצמה – או עד הסוף או בכלל לא. "אם אתה עושה, אז מכל הלב".
ובכל זאת, הקרובים לברקוביץ' מוכנים להישבע שמשהו קרה לו העונה. שבכל זאת הטוטאליות שהביאה אותו רחוק כל כך, כבר לא מה שהייתה פעם. וגם הוא נוטה להסכים שמשהו קרה: "נכון, השתניתי קצת העונה. עברתי המון. הבנתי שאפשר לפעמים לקחת גם דברים בקלות. שמותר גם להירגע לפעמים. נכון, עדיין הכדורגל הוא הדבר הכי חשוב בחיי, אבל זה כבר לא הכל. אני מבלה יותר עם המשפחה והילדים. אלה הדברים החשובים באמת".

- תכף תגיד שגם על המגרש נרגעת.

"לא צריך להגזים. על המגרש אני עדיין עצבני. גם בחדר ההלבשה יש לי לא מעט חיכוכים עם שחקנים. ואפילו עם שופטים".

- גם עם המנג'ר שלך, קווין קיגן?

"איתו יש ויכוחים, לא פיצוצים. שנינו מאוד מעריכים זה את זה מקצועית. אנחנו גם די דומים – לשנינו יש פתיל קצר ושנינו אומרים בפנים את מה שאנחנו חושבים. אנחנו מאוד לא צבועים. זה לא תמיד עושה את החיים קלים, אבל זה מה שיש".

- עד הפציעה הייתה לך עונה לא רעה, ואפילו טוענים שאולי הטובה בקריירה שלך. אתר האוהדים הנחשב של מנצ'סטר סיטי בחר בך לשחקן העונה בהפרש מוחץ מניקולאס אנלקה וסילבן דסטאן.

"אישית, הייתה עונה מצוינת, אבל עם הפציעה הכל התהפך. אני מאושר שהאוהדים בחרו בי. כל העונה קיבלתי מהם תמיכה ואהבה אדירות. קבוצתית לא הייתי נסחף ומגדיר את העונה כיוצאת דופן. כבר בתחילת העונה, כשעוד היינו בתחתית, הערכתי שנסיים במקומות שש עד עשר. בסוף סיימנו תשע ומבחינתי עמדנו בציפיות. אני גם מרגיש שפיתחתי אלמנטים חדשים במשחק שלי והמשכתי להתקדם".

- מה השתנה במשחק שלך העונה?

"לקחתי הרבה יותר אחריות. בהתחלה לא ממש הלך לנו אז קיגן עשה שינוי, הפכתי לפליימייקר היחיד, נפלו עלי המון עומס ואחריות, אבל זה הצליח. למדתי גם לעשות יותר הגנה. עד הפציעה במארס נהניתי מכל רגע".

- מה בדיוק קורה עם הפציעה? הניתוח שעברת הצליח?

"הצליח, אבל כנראה שסבלתי משתי בעיות שונות ורק אחת נפתרה. כרגע יש בעיה במפשעה שעוד לא עלו עליה. כל פרופסור אומר משהו אחר. אני יכול לקחת כדור ולשחק אבל אני לא נהנה לשחק עם כאבים, ואם אני לא נהנה אני לא אותו שחקן".

- יכול להיות שלא תפתח את העונה?

"אני מאמין שאפתח, אבל אי אפשר לדעת. בדיוק בשביל זה באתי לכאן לחודש מנוחה".

- חיים רביבו, אבי נמני ואתה כבר בני 31 וכל אחד מכם עובר עונה בעייתית, בריאותית ומקצועית. חיים אפילו הודיע שתוך שנתיים יפרוש. הגיל משפיע?

"מה לעשות, אנחנו כבר לא בני 22. למרות שבאירופה משחקים עד גיל 37, כבר אפשר להתחיל לחשוב על הסוף. זה לא אומר שלא אהנה מכדורגל כל עוד אוכל, אבל לא אשחק עד גיל 40".

- מה זה אומר לחשוב על הסוף?

"בשנה האחרונה הגעגועים למדינה מאוד גברו. טלי, אשתי, שאני מוריד בפניה את הכובע, עוזרת לי להחזיק מעמד. הודעתי לה ולילדים שתוך שנתיים שלוש נחזור לישראל. זה סגור. בשביל זה קנינו בית בחיפה".

- תעשה עונת פרידה בארץ, כמו שהבטחת? אולי במכבי חיפה?

"בחיים לא אשחק יותר בארץ. וגם אם הייתי חוזר, זה לא היה קורה במכבי חיפה. אבל כמו שאמרתי: זה לא יקרה. אני עם הכדורגל הישראלי גמרתי. רמת הכדורגל ירדה כאן פלאים. אני לא רוצה להרוס מה שבניתי בכל הקריירה שלי. אחרי ששיחקתי באולד טראפורד ובהייבורי מול 50 ו-60 אלף איש, אין לי אתגר לחזור לכדורגל פה".

- גם לא תמורת עוד קצת כסף טוב?

"עשיתי כבר מספיק כסף וכולם אצלנו מסודרים במשפחה. לפחות עכשיו נראה לי שגם לא אתעסק באימון אחרי הפרישה".

- אז תתנתק לגמרי מכדורגל?

"לא יודע, אבל לא אשחק ולא אאמן. אני מסתכל, למשל, על יצחק שום וכואב לי הלב. מה שעושים לו זה ביזיון. פתאום כולם שכחו איך לפני ארבעה חודשים הוא הביא את מכבי חיפה להישגים שעליהם אף אחד לפניו לא חלם. תראו את לופא קדוש, שהצליח לעשות נסים מכלום ורוצים להביא לו מחליף, או דרור קשטן שעשה מהפועל תל אביב אימפריה בישראל וחוטף קללות. בשביל זה לאמן? שלא יהיה לי יום רגוע ושמח בחיים? באמת, תודה רבה. תראו לי מאמן ישראלי אחד שמחייך".

- אולי סוכן שחקנים?

עזבו, לא רוצה לריב עם פיני זהבי ולגנוב לו שחקנים".

- אז מה תעשה?

"עסקים. בגלל שהארץ לא גדולה, העסקים שלי יהיו יותר קטנים".

- לא רק למאמנים, כנראה שגם לכוכבים לא יודעים לתת כבוד בישראל.

"אם הכוונה היא לאבי נמני, אז מה שעושים לו זה בושה וחרפה. שערורייה ממש. באירופה לא מתנהגים כך עם כוכבים. יש דרך אחרת להתנהג עם כוכב שהמאמן לא רוצה אותו בזמן מסוים. פרגוסון הושיב את בקהאם על הספסל ובקהאם למד איפה טעה, לא דרך השפלה. סתם רמסו את כבודו של נמני. אחרי שראיתי כמה משחקים בליגה, אני בטוח שיש לו מקום בכל קבוצה. אם לנמני אין מקום במכבי תל אביב, אז יותר טוב שיסגרו את הליגה. כשהוא בכושר, הוא הכי טוב בארץ. שווה שער למשחק. אחרי מה שעשו לו, הוא חייב לעזוב את מכבי תל אביב".

- תחזור לנבחרת אחרי שתחלים?

"בזמן האחרון אני יושב עם טלי, אשתי, ומדברים על זה. יכול להיות שלא תראו אותי יותר בנבחרת. יש לכך כמה סיבות. העומס של משחקי הליגה האנגלית, ההכרח להגיע למשחקי ידידות שלא תורמים כלום, נגד נבחרות מצחיקות. גם הרבה יותר קשה לי להתנתק מהמשפחה ולהשאיר אותה לבד לשבוע. תמיד אהבתי לשחק בנבחרת והגעתי בטירוף. הייתי רוצה שזה יימשך, אבל כמו שהדברים נראים אני לא בטוח אם יהיה לי עוד כוח נפשי ובריאותי להוביל את הנבחרת. אם אני בא לנבחרת, אני רוצה לתת 120 אחוז ולא להיות עוד שחקן בינוני. גם העובדה שהנבחרת לא משחקת בבית וכמעט ללא קהל, לא עוזרת. איך אפשר לשחק בלי קהל? אני מאוד מעריך שחקנים שנותנים הכל מול אצטדיונים ריקים".

- ראית את הנבחרת בתקופה האחרונה בהדרכת גרנט?

"המשחק האחרון ששיחקתי היה נגד מלטה. מאז לא יצא לי לראות חוץ מקטעים פה ושם. אני מבין שנגד צרפת חסר לנו מזל ושיחקנו טוב. גרנט היה מינוי ראוי ועושה עבודה מקצועית".

- אז אתה נשאר בנבחרת או פורש?

"אני לא רוצה להצהיר משהו ואז לחזור בי. אין לי לאן למהר, אבל אני מהרהר בכיוון".

- אחריך, ואחרי בני דורך – טל בנין, רביבו ונמני – אתה רואה מישהו שמסוגל להנהיג את הנבחרת?

"יוסי בניון, למשל. הוא מאותת חזק בכיוון. אם יצבור עוד קצת ניסיון באירופה, הוא ייכנס יפה לתפקיד. גם עומרי אפק התקדם מאוד. חוץ מזה, מנהיג זה לא בהכרח מפקד, אלא מי שסוחף ביכולתו את האחרים".

- אפרופו מנהיג במרכז המגרש, התפקיד שלך, הפליימייקר הקלאסי, הולך ונעלם.

"יש מאמנים שלא אוהבים את זה ואצלם התפקיד נעלם אבל יש לא מעט שאוהבים. אבל יש עדיין פליימייקרים נטו – זידאן, ז'וניניו, אני".

- אתה כבר רואה את הסוף, וכבר אפשר להגיד שבקריירה שלך כבר לא תגיע למגה מועדון כמו יונייטד, ריאל מדריד או יובנטוס. יש תחושה של החמצה?

"להגיע לקבוצה גדולה ממש זה חלום של כל אחד, אבל כמה כדורגלנים מגשימים כזה חלום? בודדים. עשיתי מספיק בקריירה ואין לי במה להתבייש. הגעתי לקבוצות גדולות. מספיק לראות את הרבבות שצפו במשחקים בהם שיחקתי. מנצ'סטר סיטי הוא מועדון מספיק מכובד".

- כבר הצהרת שתסיים שם את הקריירה.

"נכון. דווקא קיבלתי לאחרונה מספר הצעות, ואפילו מאוד רציניות ממועדונים קטנים, אבל אני לא ממהר לנטוש בית חם".

- לאיזה שחקן ישראלי יש צ'אנס להגיע לאירופה?

"לעומרי אפק וליניב קטן, בתנאי שיהיה הרבה יותר יציב".

- מה בא לך להשיג בעונה הבאה?

"עם כל הכבוד לבישולים, בא לי להבקיע יותר ואני גם יכול. אני חולם גם לקחת גביע אנגלי. עד עכשיו תמיד הקבוצות שלי קיבלו הגרלות קשות. העונה קיבלנו את ליברפול כבר בסיבוב המוקדם. אבל אני עוד מאמין".