"שבוע" בהבימה - נס אמנותי

"שבוע", מאת שלומי מוסקוביץ, בימוי: דדי ברון, תיאטרון הבימה

במחזה הביכורים שלו מצליח שלומי מוסקוביץ למצוא דרך מקורית ומעניינת להציג נושא מוכר, משולש יחסים בין אישה לשני גברים; האחד בעלה, והשני מאהבה מלפני שנים השב אליה. בתווך ניצבת דמות רביעית, הבת המתבגרת המנסה להבין את התהפוכות שעוברות על חיי משפחתה באמצעות פרשנות של הפרק הראשון של התנ"ך. באמצעותה מציג מוסקוביץ את תהליך הלבלוב של האהבה החדשה ישנה לא כתהליך של הרס, אלא דווקא כמעבר מתוהו ובוהו של בדידות לסד והרמוניה חדשים כמו בששת ימי הבריאה.
הבמאית, דדי ברון, בחרה למקם את הסיפור על במה כמעט ריקה, כשהמוסיקה היפה של ישראל ברייט מחברת הפרקים השונים לשלם חווייתי מרתק. מיכל ורשאי מפגינה נוכחות בימתית מקסימה ותוססת בתור הבת. עופר זוהר מעורר הזדהות עמוקה בדמות הבעל הטוב, מוחמד בכרי יוצק תוכן בפנטזיה הרומנטית של המשורר האפל, אך גם מרגש בסיפור האישי הפשוט והכואב, שהמחזאי שם בפיו לקראת הסוף. ומעל לכולם עידית טפרסון, שמצליחה לשכנע בכל ניואנס של תהפוכות מצבי הרוח של תמר, האישה המחפשת להשתחרר מכלוב הזהב. ביצועה הרגיש מצליח להראות כיצד בני אדם מסוגלים לברוא גיהנום או גן עדן באמצעות מילים ודמיון.
כבר מזמן לא יצאתי מהצגה נפעם במידה כזו ובתחושה כל כך עמוקה של אמונה בכוחות ההתחדשות של הנפש האנושית. ממש נס אמנותי.