בנו של יהודה עמיחי חזר בתשובה
דוד, בנו של המשורר הנודע, התוודה בראיון לעיתון 'בשבע' של ערוץ 7 כי התקרב לדת לאחר מות אביו. בעקבות השינוי גם שבר בנו של המשורר השמאלי את דעותיו הפוליטיות ימינה. "במשפחה בהתחלה ניסו לשנות אותי, אך כשראו שהחלטתי נחרצת, קיבלו אותי איך שאני"
"כשאלוהים עזב את הארץ הוא שכח את התורה אצל היהודים ומאז הם מחפשים אותו", כתב המשורר יהודה עמיחי באחד משיריו המאוחרים.
עד לפני שנה חי בנו, דוד עמיחי, כחילוני, ואפילו מושגי יסוד ביהדות היו זרים לו. בתוך פרק זמן קצר חבש כיפה סרוגה גדולה, הצטייד בציציות ארוכות, וכעת הוא מתפלל דרך קבע בכותל המערבי.
בראיון מיוחד לעיתון של ערוץ 7, 'בשבע' סיפר עמיחי, שסיים בהצטיינות לימודי תקשורת באוניברסיטה העברית, כי נקודת המפנה היתה פטירת אביו לפני שלוש שנים לאחר מחלה ממושכת: "בזמן השבעה באו בכל בוקר תלמידים מבית ספר דתי כדי להשלים מניין. כשאמרתי 'קדיש' הרגשתי סוג מסוים של התחברות, כאילו ידעתי שיש באיזשהו מקום תשובות לשאלות שצצו במוחי. שיש תכלית וסיבה להכל.
"אפשר לומר שהזרע נזרע אז, אבל אני לא ידעתי על כך. התחלתי להתעניין יותר ביהדות, אבל השגרה גרמה לי לטשטש ולהתעלם מכך. אני זוכר את עצמי באותה תקופה, שבה הייתי הולך לאוניברסיטה כרגיל. למדתי ממש באינטנסיביות, הרגשתי שאני כמו רובוט, כאילו החיים חולפים על פני ואני עומד מהצד, מה שבמבט לאחור הדגיש את הריקנות שחשתי.
"פטירת אבי גרמה לי, מטבע הדברים, למשבר. היא פתחה אצלי הרבה שאלות ותהיות קיומיות, ולמעשה זעזעה את מערכת הערכים שהייתי נטוע בהם". מאוחר יותר, בשירות מילואים, סיפר עמיחי, הוא נפגש עם בוגרי ישיבות הסדר, שהזמינו אותו לשיעורי תורה בירושלים. "המפגש עם לימוד התורה היה פשוט מדהים, הרגשתי כמו אדם שאיבד משהו יקר ומצא אותו אחרי הרבה זמן. מיד היה קליק בזה. ההיקף העצום והעומק האדיר של התורה פשוט הקסימו אותי. התחלתי לבוא יותר ויותר לשיעורים ולראשונה בחיי לא למדתי מתוך הכרח אלא מתוך רצון חופשי אמיתי. התחלתי ללמוד את התנ"ך בצורה עצמאית. השלמתי, ואני עדיין משלים, ידע יהודי בסיסי.
"המהפך האמיתי היה ביום הכיפורים. הלכתי לתפילות בכותל ונשארתי שם כל היום. במקום הזה הגעתי להכרה שיש אמת בעולם, יש בורא לעולם ושתורת משה היא אמת. אז החלטתי שנגמרו המשחקים: או שאני שומר את כל המצוות, או שאחיה בצביעות. מאז אני שומר שבת בקביעות – למרות שבהתחלה היה לי קשה להימנע מן העישון – מתפלל ולומד בכותל".
אביו, המשורר המנוח, גדל אמנם במשפחה חרדית, אולם למרות ששירתו רוויה מוטיבים מהמסורת ומהמקורות היהודיים, הוא חי כחילוני והזדהה פוליטית עם השמאל הציוני.
"ההורים שלי באו ממשפחה דתית שורשית. סבי מצד אבי היה רב. אפילו הציעו לו להיות אחד מראשי תנועת המזרחי", סיפר עמיחי. "גם סבי מצד אמי היה דתי מאד והוא הוריש לי, משנה תורה לרמב"ם וסידור. לפני שחזרתי בתשובה לא ידעתי מה לעשות איתם, אז אחסנתי אותם במחסן, שם הם העלו אבק. היום הם מנוחים אחר כבוד בספרייה שלי.
"אבי מעולם לא היה אתאיסט. הוא האמין באלוהים, כך שהוא לא עזב את הדרך אלא המשיך אותה. אבא חיבר את שיריו תוך יניקה אמיתית מהתרבות ומהמורשת היהודית ולא בניגוד אליהן. דבר נוסף שמעיד רבות על זירתו העמוקה של אבי ליהדות הוא שלפני מותו, כשהיה ממש על ערש דווי, בחר לברך את ילדיו בברכתו של יעקב אבינו: 'ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה'.
"אבא היה עושה קידוש בערבי שבתות ואת חגי ישראל תמיד חגגנו. אבל לא מהפן הדתי שלהם אלא יותר מכבוד לאומי והתחברות לעם. כך שלמעשה לא חשבתי מעולם על התוכן הפנימי של הדברים והתייחסתי לכך כאל טקסים חיצוניים. ביום כיפור, לדוגמה, תמיד צמתי, אבל התייחסתי לזה כאל אתגר סתמי".
עמיחי מדגיש בראיון לעיתון 'בשבע' כי החברים והמשפחה קיבלו את חזרתו בתשובה ברגשות מעורבים: "החברים שלי באוניברסיטה היו ממש עם פנים נפולות. אם הייתי בא עם חליפה כתומה של הארי קרישנה ועושה קרחת, הם בוודאי היו מקבלים אותי בזרועות פתוחות. במשפחה בהתחלה ניסו לשנות אותי, אך כשראו שהחלטתי נחרצת, קיבלו אותי איך שאני וללא תנאים. אני חושב שמה שמרגיע אותם זה שלא שברתי את המסגרות הקודמות ואת העולם הקודם".
עם חזרתו בתשובה חל מהפך גם בדעותיו הפוליטיות: "לצערי, בבחירות 92' הצבעתי לרבין ונפלתי בחלום המזויף של השלום. היום אני מבין מתוך לימוד התורה שהדבר נבע מכך שהחיבור שלנו לארץ הוא לא רק חומרי אלא עמוק הרבה יותר. כי אם הכל מטריאליזם, אז מספיק שיישאר לנו שינקין, ועל שאר שטחי המדינה אפשר לוותר".
