דיווח מסין: "רק ישראלים היו ברחובות"

מגפת הסארס לא הפחידה את יוסי לוי (27) מיבנה, שחי בשנה האחרונה בבייג'ין במסגרת תפקידו כדיין בחברת אל-על. "כישראלי שעבר גלי פיגועים ואת מלחמת המפרץ, לא חשתי מאוים", אומר לוי שהוחזר ארצה, ומצהיר: "אם יקראו לי שוב, אלך".
מחלת הסארס הגיעה לדרום סין לפני כשלושה חודשים, אך השמועות על קיומה כבר נפוצו לפני כן ברחבי היבשת. לוי מספר: "היו דיבורים על התפשטות המחלה בהונג קונג וקנדה, ורק חודש לאחר מכן דווח על הגעתה לבייג'ין. הממשל הסיני לא מעדכן את האזרחים ולא אומר להם כלום בנידון, דבר שיוצר מצב של חוסר ודאות. האנשים נכנסים לפאניקה כיוון שבשבוע אחד מודיעים על חמישה חולים ושבוע לאחר מכן המספר קופץ ל- 150".
לוי טוען כי הממשל הסיני מסתיר את ממדי המחלה גם מפני ארגון הבריאות העולמי. "שמעתי שכשהארגון בא לחקור מה קורה בבייג'ין, אנשים מהממשל הוציאו את כל החולים מבתי החולים אל מחוץ לעיר".
הכרת אנשים שחלו במחלה?
"למזלי לא, אחרת אולי לא הייתי משוחח איתך".
לפני התפשטות המגיפה, היו בבייג'ין עשרות ישראלים, אך לדברי לוי, כיום נותרו רק מעטים. "הפרסומים הראשונים לא שברו את האדישות שהיתה בקרב הישראלים", הוא אומר, "לפני כחודש עלתה רמת החששות, כי האנשים החלו לשמוע על שכונות שלמות שנסגרו. בשכונה שלי נתנו לי להיכנס רק לאחר שהראיתי תעודה ותג מזהה או שהשומרים בכניסה זיהו אותי".
הסינים, מסתבר, לא רגילים למצבים מעין אלה. "החיים שם נעצרו", נזכר לוי, "הם לא רגילים לחיות במצבי חירום והאנשים נלחצו יותר מאשר בארץ".
הסתובבת ברחובות?
"אני המשכתי לחיות כרגיל. הסתובבתי עם המסכה, אבל לא הקפדתי לחבוש אותה. בכלל, הישראלים היו האמיצים היחידים שהסתובבו ברחובות, בניגוד לסינים שנשארו בבית".
לא חששת?
"לא. אישית, המחלה לא הפחידה אותי כמו הפחד שאכנס לבית החולים ולא אקבל טיפול מערבי. הפחד לא שיתק אותי והמשכתי לחיות ולבלות כרגיל, אבל עם אמצעי הגנה כמו מסכה וג'ל אלכוהולי מיוחד".
תחזור לשם אם תצטרך?
"אם יקראו לי שוב, אלך". עונה לוי, ספק באומץ ספק בנאיביות.