ג'ייפס: תיאטרון כורסה בלתי-מזיק

"ג'ייפס", תיאטרון באר-שבע

"ג'ייפס" הוא מחזה אנגלי שמגולל סאגה משפחתית שנעה על פני כמעט 30 שנה. במרכזה מערכת יחסים טעונה בין שני אחים, שהוריהם מתו בתאונת דרכים והורישו להם בית בצפון לונדון. מייקל הבכור הופך לסופר מצליח. ג'ייסון, המכונס ג'ייפס, הוא אקדמאי עם נכות שנאבק בנטייתו לטיפה המרה. ביניהם נכנסת דמות שלישית של אישה, אניטה, שהופכת לאשתו של מייקל, אך ממשיכה לנהל יחסים עם ג'ייפס מהצד.
אולי באנגליה יש למחזה של סיימון גריי אמירה על דור מסוים של צעירים אינטלקטואליים שחיו חיים חופשיים ובסוף מצאו עצמם כהורים לילדים שהפכו את המרד הרומנטי למרד אלים ודוחה. בארץ, ללא ההקשר ההיסטורי המקומי, ההצגה עובדת בעיקר כרצף של תמונות עימות רגשניות שמצטברות, בעזרת המוזיקה בסגנון אירי של רן בגנו, למשהו כמו סרט הודי בסגנון לונדוני מאופק.
התפאורה היפה של נטע הקר מצטרפת לבימוי הרגיש של ניר ארז, שמנסה לשכנע בריאליזם של ההתפתחות בין התמונות. שמעון מימרן, בתפקיד מייקל המרובע, הוא היחיד שמצליח לבצע מהלך משכנע של מעבר וצמיחה לאורך השנים. אודי בן-דוד, בתפקיד ג'ייפס, מלא חן וקסם בשלבים הראשונים, אך דמותו הולכת ומתעמעמת בהמשך. אסנת חברי הכנסת, בתפקיד האישה שביניהם, היא הבעייתית ביותר, בעיקר בגיל היותר מבוגר, כשמשחקה הופך מאולץ.
בסך הכל זו הצגה שמייצרת שעה וחצי של תיאטרון כורסה בלתי-מזיק, שמשאיר תחושה שהיה עדיף לראות אותו על מרקע הטלוויזיה עם שחקנים בריטיים. שם לפחות אפשר היה לזפזפ.