הסיכון הביתי של בוש

המוטיבציה של הנשיא ג'ורג' בוש לעשות שלום במזרח התיכון גורמת לו לסיכונים פוליטיים לא קטנים בבית, למרות הרווחים הדיפלומטיים הצפויים לארה"ב בעקבות יישום מפת הדרכים. כך אמרו היום (ה') פרשנים פוליטיים לעיתון "לוס אנג'לס טיימס". בוש לוקח סיכונים בעיקר נוכח המירוץ הנשיאותי המתקרב ב-2004.
בעוד הסקרים מראים שרוב האמריקנים תומכים בגישתו של בוש, קריאתו לישראל לעשות ויתורים כחלק מתהליך השלום, מעוררת התנגדות בקרב נוצרים אוונגליסטים תומכי ישראל, המהווים נדבך חשוב במפלגתו. כמו כן מצליח בוש כעת לעורר את התנגדותם של יהודים דתיים, שבעבר שמחו על תמיכתו של בוש בראש הממשלה, אריאל שרון.
"חלק נכבד מהמצביעים הנוצרים של בוש, ומהבוחרים היהודים, שהוא קיווה להשיג את תמיכתם בעתיד, מודאגים מאוד", אמר גארי באוור, אחד ממנהיגי הנוצרים.
ואולם, מעורבותו הגדלה של בוש במזרח התיכון זוכה לתמיכה בקרב יהודים ליברלים יותר, שבעבר מתחו עליו ביקורת. "רוב היהודים האמריקנים מקבלים את הגישה החדשה בהקלה, על כך שהוא סוף סוף רציני ומעורב", אמר ג'ונתן יעקובי, מנהל ומקים הפורום למדיניות ישראל, ארגון יהודי ליברלי. "זו הקלה כי הם חיכו שמישהו ישחרר את המבוי הסתום".

בשנתיים הראשונות בוש הביע תמיכה בשרון

בטיעונים מנוגדים אלה טמונה הדילמה הפוליטית הגדולה של בוש: האם יוכל להשיג תמיכה מבית, אם "יישר קו" עם מדיניות שרון, או בכך שיקדם את תהליך השלום, על חשבון מתיחות עם המנהיגים הישראלים?
בשנתיים הראשונות לכהונתו, הקדיש עצמו בוש כמעט לגמרי לאופציה הראשונה. הוא הרעיף מחמאות על שרון, אותו כינה "איש של שלום" וסירב להתקרב לראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, או ללחוץ על שני הצדדים בתקיפות רבה מדי לשוב לתהליך מדיני.
באפריל 2002 קרא בוש לשרון להפסיק את הפעולה הצבאית המאסיבית בשטחים ובסופו של דבר נסוג, כששרון התעלם מהדרישה.
בוש זכה בשבחים בקרב הנוצרים השמרנים בשל יחסיו הקרובים עם שרון ועם הליכוד. הוא גרף רווחים גם בדמות תמיכתם של היהודים האמריקנים, שדאגתם גברה ככל שהמצב הביטחוני התערער בישראל בשנה שעברה.
את כהונתו בשנת 2000 החל בוש בתמיכה דלילה מאוד בקרב היהודים.
תמיכת היהודים בבוש היתה הנמוכה ביותר שקיבל מהם מועמד רפובליקני ב-25 השנה האחרונות, אך המגמה התהפכה כשבוש תמך בשרון ב-2002. פעילים יהודים רבים סברו שהנשיא מנסה לשפר את התמיכה היהודית בו, בעיקר כדי לזכות בתמיכה כלכלית של תורמים יהודים, שבאופן מסורתי תורמים לדמוקרטים.
"מבחינה כלכלית, הוא כבר מרוויח", אמר לוביסט לארגון יהודי. "אבל בנוסף לכך, במהלך נשיאותו, הטרור הפך לעניין מרכזי, תשומת הלב הופנתה לעבר האנטישמיות בעולם וישראל עדיין נמצאת תחת מצור. ובכל שלושת התחומים, הוא בלט".

שינוי אסטרטגי בחודשיים האחרונים

בחודשיים האחרונים החליט בוש על שינוי אסטרטגי, ששיאו היה בפסגת עקבה. מאז אפריל, כשפורסמה מפת הדרכים, ממקם עצמו בוש כמתווך שיוויוני. על פי סקר שערכה התוכנית ללימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטת מרילנד, זו הגישה שבה רוב האמריקנים מעוניינים שבוש ינקוט.
אולם בסקר נראה ש-35 אחוז מהרפובליקנים אמרו שעל ארה"ב להעדיף את ישראל. מחצית מהנשאלים האוונגליסטים בסקר טענו שעל ארה"ב לתמוך בישראל בגלוי. דעה זו התבטאה גם במכתב ששלחו למעלה מ-20 מנהיגים אוונגליסטים לבוש, בו הם גינו את תוכנית מפת הדרכים.
המנהיג הנוצרי באוור סבור כי אם בוש ימשיך ללחוץ על יישום מפת הדרכים, הוא עלול לאבד את תמיכת השמרנים במירוץ הנשיאותי ב-2004.
שאלה פוליטית נוספת היא כיצד ישפיע המהלך של בוש על הקול היהודי, המהווה רק כ-4 אחוז מכלל הקולות בארה"ב. הקול היהודי אינו דומיננטי, אולם הוא עשוי להטות את כף המאזניים במדינות מסוימות, בעיקר בפלורידה.
בעוד שתוכנית השלום בשל בוש מתקבלת בברכה על ידי ארגוני יהודים ליברלים, היא מעוררת דאגה בקרב ארגונים הנמצאים בזרם המרכזי. אבל ג'יימס סטיינברג, סגן היועץ לביטחון לאומי בימי הנשיא ביל קלינטון, סבור שההתנגדות של הנוצרים והיהודים השמרנים רק תחריף אם בוש ימשיך לחתור ביתר שאת לקרב בין הצדדים. "זה יהיה רגע האמת שבו הממשל יצטרך לקבל החלטות".