שבעה ימים של אושר

האוטובוס האנגלי דהר על הכביש מעיר הים בלקפול לכיוון דרום מזרח. דקות ספורות לפני היעד הסופי, בית מלון בעיר מנצ'סטר, פקחו כמה נערים ונערות את עיניהם משינה חטופה, והחלו לפזם שיר ישראלי ידוע. מרחוק זה נשמע כמו "יום שישי את יודעת". הלחן המקורי של יהודה פוליקר אמנם נותר, אבל את המילים החליפו מושגים אחרים. "יום ראשון הקרנות, יום שני טיפולים, יום שלישי הקאות", שרו הילדים. חנין (12), בדואית מהכפר שיבלי, וארטיום (14), שעלה ארצה לפני שנה וחצי מבלרוס, אמנם לא שרו, אך הנהנו בראשם לאות הסכמה עם המילים. מין הומור שחור שכזה של קבוצת ילדים ישראלים, עולים חדשים, פלסטינים ובדואים, בעלי מכנה משותף אחד: מחלת הסרטן.
הם יצאו יחד למסע חלומי שארגנה עמותת "גדולים מהחיים". שבעה ימים של כיף שהחלו היורודיסני בפריז, נמשכו באצטדיון הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד, והסתיימו במפגש עם שרי בלייר בלונדון. הרגעים הקשים נשכחו לשבוע אחד, והתחלפו בהתרגשות ובפרצי צחוק.

בלי פוליטיקה

נמל התעופה בן גוריון, כמה ימים קודם. אחמד בן ה- 11, ילד אנרגטי ממזרח ירושלים, לא יכול היה להתאפק והזיל דמעה בעת שחבריו, עם חולצות העמותה, עשו את דרכם לביקורת הדרכונים בנתב"ג, ורק הוא, בלי אישור, נשאר מאחור. ציון אבוטבול (43), מנתניה, שהקים לפני כשלוש שנים את הארגון, שמטרתו לתת לילדים חולי סרטן כמה רגעים של אושר, פקד על חבר הנהלת העמותה, פתחי שיבלי, להישאר בארץ ולעשות הכל כדי לסייע לאחמד. שיבלי לא היה צריך הרבה הסברים, רק לפני כשנה סיימה בתו הבכורה חנין את הטיפולים המתישים נגד המחלה.
"אמרתי לאחמד", אומר שיבלי, "שאם לא נצליח להשיג את האישורים, גם אני נשאר בארץ. זאת היתה משימת חיי". שיבלי לא איכזב, הוא קפץ מהקונסוליה הצרפתית לאנגלית, הסביר, התחנן וביקש. כמה שעות מאוחר יותר כבר היו השניים בדרכם לפריז, ובלילה הם הצטרפו לאבוטבול ושאר חברי הקבוצה
גם אבוטבול, חשב במקצועו, מכיר היטב את המחלה. לו זה קרה בתחילת 96', כשלבנו הבכור עומר (9), גילו גידול בגזע המוח. מאז הוא עבר שני ניתוחים מסובכים בארצות הברית והיום הוא נכה בשיעור 100 אחוז, אחרי שנה קשה בבית לוינשטיין, מתקשה לבצע פעולות בסיסיות. "שנתיים לאחר שהתגלתה המחלה", מספר אבוטבול, "החלטנו אני ואשתי, חגית, לצאת איתו לטיול באורלנדו ובניו יורק. כשחזרנו וראיתי את הפנים המאושרות שלו, הבנתי מה זה עשה לו". היה זה הניצוץ הראשון להקמת "גדולים מהחיים".
אבוטבול הבין שעם מעט השקעה והרבה חום בלב אפשר לגרום אושר לילדים רבים כמו בנו. הוא נעזר בכמה אנשים טובים, ובינואר 2000 יצא לאותו טיול, רק עם 32 ילדים ו- 12 מלווים. חודשיים לאחר מכן כבר הוקמה העמותה באופן רשמי.
הטיול השנתי לדיסניוורלד באורלנדו הוא רק פעילות אחת מני רבות שהם עורכים לאלפי ילדים מכל הארץ, ישראלים, ערבים, בדואים. "אצלנו אין פוליטיקה", מדגיש אבוטבול.

ההתרגשות מהולה בעייפות

כשבועיים לפני היציאה לטיול נערך מפגש עם הילדים. חלקם נראו מפוחדים, ספק מההרגשה הפיזית בטיול, ספק מהחברים החדשים. אבי שלוש, מנהל הטיול בפועל, הסביר, הרגיע, והציג את הרופא שמצטרף למשלחת, ד"ר אשר מוזר, סגן מנהל מחלקה אונקולוגית ילדים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.
למפגש הגיעו גם דורין ומל גרסון, זוג יהודים ממנצ'סטר שעברו חודשים ארוכים ברחבי בריטניה במטרה לגייס תרומות מהקהילה היהודית עבור המסע.
הלילה הראשון היה בפריז. קדם לו סיור בעיר האורות וביקור במגדל אייפל. למחרת התחיל הדבר האמיתי – היורודיסני. שלוש, כמו מפקד מיומן בצבא, ניווט את הקבוצה.
לטיפה (15), נערה מוסלמית מדיר אל אסד, שלא חשה בטוב ביום הראשון, החלה לחזור לעצמה. "זה היה מההתרגשות, קצת מעייפות, הכל ביחד", הסבירה. לטיפה סיימה את הטיפולים בבית החולים רמב"ם רק לפני כמה חודשים, לאחר שאובחן אצלה סרטן הדם. היא נעזרה לאורך מרבית הטיול בכיסא גלגלים, אבל לא ויתרה לעלות על כל המתקנים.
בראש החבורה היה חזי (18), מתל אביב, הבוגר מכולם וגם המצחיק מכולם. לפני שנה גילו אצלו גידול בצוואר. "כששמעתי את זה בפעם הראשונה – התעלפתי", הוא משחזר, "חשבתי שאני עומד למות. אחר כך התאוששתי, התחלתי טיפולים, ועכשיו אני כאן".

נשיקה משרי בלייר

אחרי יומיים גדושים ביורודיסני עלתה הקבוצה על מטוס למנצ'סטר, שם הגיע הטיול לשיאו, לפחות עבור הבנים שבחבורה - ביקור באצטדיון הכדורגל "אולד טרפורד". הליגה אמנם הסתיימה זה מכבר, אולם עבור הילדים לראות מקרוב את המתקן האדיר ולאכול צ'יפס בבית הקפה האדום של אלופת אנגליה בכדורגל, היו חוויה שהותירה רושם רב. אושר (13 וחצי), ממרכז הארץ, לא הפסיק לדבר על הביקור גם כמה ימים לאחר סיומו.
ביום שישי התארחה הקבוצה בבית משפחתה של דורין גרסון. למחרת, כשהגיעה להיפרד מהילדים בדרכם ללונדון, לא יכלה גרסון שלא להזיל דמעה. עוד יום של קניות, סיור בבית הלורדים, ושיא נוסף – מפגש מרגש עם שרי בלייר, אשתו של ראש ממשלת בריטניה, שנישקה את הילדים, מה שגרם למבוכה בקרב המשלחת. אחד הילדים אף שאל האם האישה הנחמדה היא מלכת בריטניה.
בשדה התעופה הסתכל שלוש מהצד על החבורה העליזה. "אני בטוח שהטיול קצת עזר להם לשכוח את הבעיות היומיומיות של המחלה, נתן להם עוד דחיפה בדרך לניצחון".