מצב הרשת: אספסוף חכם

מוכר שטיחים בסניף "מייסיז" במנהטן, מה יש לו בחייו? הוא מביט משועמם בשעונו, סופר את הדקות עד לסיום יום העבודה, כשלפתע נכנסים לחנות מאות אנשים ומתבוננים בעניין בשטיח שמחירו 10,000 דולר. הם טוענים כי הם שוקלים לרכוש את "מרבד האהבה" הזה עבור המחסן בו הם מתגוררים יחד. לאחר פחות מ-10 דקות הם מחליטים לרדת מהעניין ונעלמים מהמקום.
חברי הקבוצה הם חלק מפרויקט האספסוף, ניסוי בשינוע קבוצות של בני אדם למקומות ציבוריים בנקודת זמן מסוימת. ההצטרפות לקבוצה היא על בסיס היכרות אישית וההודעות נשלחות בין החברים בדואר האלקטרוני בלבד. כמובן ששיטה זו מצוינת לארגון הפגנות מחאה אך לא זו המטרה של המארגנים, שמשתדלים, לטענתם, להימנע מאמירה פוליטית. האירוע הראשון במסגרת הפרויקט היה במאי והשני נערך במייסיז.
מאחר שרשויות אכיפת החוק שמו עין על אירועי האספסוף, המארגנים מנסים לשמור בחשאי על הפרטים המדויקים של האירוע עד הרגע האחרון. מנהיג האספסוף, המכנה עצמו "ביל" מעיד כי קיבל פניות מרחבי ארה"ב מאנשים המעונינים להקים קבוצות דומות. "אני מקווה שהם יחקו אותנו", אומר "ביל" ל"ויירד", "אחד מהם שאל אותי אם הוא יכול 'לגנוב' את הרעיון, אך זו לא גניבה. קשה לקרוא לזה רעיון. מדובר באספסוף, ללא סיבה. זה הכל. יש משהו פשיסטי בהופעה של המון דומם, חסר מחשבה, המושפע מסרטים מלאי ייאוש ורקב כמו "מועדון קרב", המושפעים מהמציאות המייאשת.
"ההשלכות של האספסוף החכם הן טובות וגם רעות", כותב הווארד ריינגולד בספרו "אספסוף חכם" (Smart Mobs), "הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת את היווצרות האספסוף החכם, בעזרת תקשורת ניידת ושבבים המוטבעים במכשירים יומיומיים. אפשר להשתמש בה כדי לחזק את הדמוקרטיה אך גם להשיק מתקפות טרור".

מדברים פחות, מקלידים ומצלמים יותר

האם השפה המדוברת נמצאת בנסיגה? לצד מגיפת התצלומים הדיגיטליים שמופצת באמצעות הטלפונים-מצלמה והמצלמות הדיגיטליות שמגיעים לכל חור, פשוטו כמשמעו, הבי בי סי דיווח לאחרונה כי הודעות ה-SMS עברו את השיחות הקוליות בקרב צעירים מבריטניה. מחקר מצביע על כך כי שמונה מתוך 10 בני אדם מתחת לגיל 25 נוטים לשלוח הודעות טקסט מאשר לשוחח בטלפון. מצד שני, רק 14 אחוז מבני ה-55 ומעלה אמרו כי הם מעדיפים לשלוח הודעת טקסט על פני שיחה קולית.

הקלות הבלתי נסבלת של הצעת הפיטורין

"יומן הרשת של מוקדנית 144, שבו נחשפים פרטים על הלקוחות, היה צריך להוביל את מנהלי בזק לפיטוריה", כתב בשבוע שעבר דורון אביגד ב"גלובס", "הזדהות היא הדחף הראשון שמעוררים רוב הבלוגים, באשר הם. הנה לך אף-אחד (להדגיש, כי מי שאינו עיתונאי או ידוען הוא 'אף אחד', על פי אביגד ג.מ.), אדם בעל כשרון-כתיבה ברמה כזו או אחרת...שלוקח אותך למסע בתוך חייו...אלא שהדעת, במקרה שלי לפחות, סלחנית פחות בשיפוטם של בלוגים המנוהלים על-ידי עובדים במקומות-עבודה...".
לאביגד "אין לאן לנתב את תחושת הכעס שמעוררת הקריאה" בבלוג של 144. לדעתו, "המוקדנית הצעירה גורמת למונופול שבו היא מועסקת בעיקר נזק מושהה כאשר היא מפרטת רשימה שמית אמיתית של אנשים עם שמות משעשעים. הוא קובע כי מחובתו של האחראי על אותה מוקדנית צעירה (החזרה על ה'צעירה', בלשון מזלזלת מדגישה את מעמדה האפסי) היה לקרוא אותה למשרדו, ולפטר אותה מיד, לא פחות מכך.
אביגד מאוכזב מכך שבזק "בחרה לא להסתבך עם גיבורת מעמד הפועלים" וקובע כי "חברה שלא יודעת להגן על לקוחותיה תיפגע בסופו של דבר". כנראה שרק עיתון ניאו ליברלי כמו "גלובס" יכול לראות בעובדת משמרות סכנה לעתידו של המונופול החזק במשק. רק בעיתון כזה אפשר לקרוא לפיטוריו של עובד בקלות רבה כזו. פרטיותו של אדם היא עקרון חשוב המעוגן בחוק הישראלי, אך הטענות של אביגד לא עומדות במבחן ההגיון הסביר. במקרה של 144 מדובר על חשיפת שמות מתוך מאגר מידע הנגיש לכל אזרחי ישראל, באמצעות חיפוש פשוט או עיון בספר הטלפונים.

הדיווידים נלסונים המסכנים

אם קוראים לכם דיוויד נלסון, עדיף לכם לא לבקר בארצות הברית בשנים הקרובות. מסתבר כי המצוד הלאומי אחר טרוריסטים מסב לא מעט צרות לנלסונים באשר הם. ארבעה אנשים בשם דיוויד נלסון נעצרו בשדות תעופה או הורדו מטיסות ונחקרו בגדר חשודים. מסתבר כי השם דיוויד נלסון נצרב ברשימות השחורות כתוצאה מבאג בתוכנה. הטרוריסטים יודעים מזמן שכדאי לבחור בשם אחר.

המאפיה של הסימס

קבוצה מחתרתית בשם "ממשלת הצללים של הסימס" השתלטה על עולם המשחק של "הסימס און ליין", הגירסה המקוונת של הסימס, בה כל הדמויות הם גולשים ולא יצירי מחשב. ב"סימס און ליין" של EA (לא ניתן לשחק בו בישראל, בשלב זה), השחקנים יכולים לשחק בתפקיד עצמם או להיות מישהו אחר לגמרי ולהגשים אי אילו פנטזיות מהעולם האמיתי. הם יוצרים דמויות שקרויות "סימים" ויכולים לשלוט בפעולותיהן היומיומיות. הם יכולים להעסיק סימים אחרים ולשלם להם כסף עבור חפצים ברשותם, לבקר בפאב אחרי העבודה, להיכנס לגור כשותפים עם סימים אחרים, להקים חברות עסקיות ועוד. השחקנים הקימו מסעדות וירטואליות, פתחו תחנות רדיו ואף ייסדו עיתון בעולם המשחק.
פן מעניין במיוחד בעולם המשחק הוא היעדרו של שלטון מרכזי וחוקים. אל החלל הזה נכנסים שחקנים שמאמללים אחרים – גונבים כספים, הורסים בתים ואף גונבים זהויות של שחקנים אחרים. "הם מופיעים בבתים ומבקשים דמי חסות", אומר פירס מתיסון, 34, ומתכוון לעולם הווירטואלי, "הם אומרים: שלם לי 100,000 סימוליאנים (המטבע המקומי) אם אתה לארוצה שהבית שלך ייהרס".
מתיסון ואשתו, המשחקים דמות פופולרית בסימס און ליין בשם "מיה", סרבו להשלים עם הסחטנות. כדי להשליט סדר הם ארגנו את ממשלת הצללים של הסימס. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתם הייתה דמות אחרת, שהתחזתה ל"מיה" והזמינה שחקניות אחרות להיות זונות בבית הבושת שלה, וגניבת חשבון המשתמש שלהם ב"אמריקה און ליין". הם החליטו להסיר את הכפפות ו"מיה" הפכה מנסיכת בית הבובות המקוון לראש הפמיליה, בה שותפים 160 שחקנים, הנפגשים מחוץ לעולם המשחק – בקבוצות הדיון או בטלפון – כדי לתכנן צעדי נקמה ופעולות נגד הפמיליה המתחרה.
אחד הצעדים האלימים ביותר בקרבות הרחוב של הסימס היה עקירת לבו הפועם של האויב הוווירטואלי בנוסח סרטי אינדיאנה ג'ונס, אך מפעילת המשחק ביטלה את האפשרות הזו לאחרונה. קבוצות מאורגנות של שחקנים אופייניות גם לעולמות משחק אחרים כמו "אוורקווסט" או "אולטימה און ליין" אך לרוב מדובר בשיתוף פעולה למען מטרות חיוביות ולא כזה המוביל לכאוס. יוצר המשחק, וויל ורייט, הביע תסכול לנוסח השתלטות המאפיה על המשחק אך לדבריו אין ביכולתו לעצור את התופעה כי השחקנים מתאמים את הפעולות שלהם מחוץ לעולם המשחק. מרתק לראות כיצד יתפתח סדר חברתי בעולם ווירטואלי חסר סדר.

ביל גייטס הוא האחד ואולי זה בעצם סטיב "ניאו" באלמר

"הקישור בין מיקרוסופט למטריקס נהיר בקרב הקהילות. הסרט מטריקס 1 יצא יחד עם יציאת הבטא הראשונה של .NET ורבים נהגו להשוות בין ה- .NET למטריקס. שתיהן מספקות סביבה וירטואלית שהנה יותר יעילה, פשוטה ומהירה", מסרה מיכל גבע, מנהלת תחום הקהילות במיקרוסופט ישראל.
מתוך הודעה לעיתונות של מיקרוסופט ישראל על הקרנה חגיגית של המטריקס

ציטוט

"תבינו שאי אפשר לעצור את טכנולוגיית שיתוף הקבצים, ובואו לשלחן הדיונים".
ניקי המינג, מנכ"לית "שרמן נטוורקס", החברה המפעילה של "קאזה", פונה לחברות התקליטים בראיון ל"וושינגטון פוסט".

בלי קשר

"אבי ביטר, אוהבים אותך כולם!". בלוג הערצה חדש לאבי ביטר

הלוגו של ה-NO LOGO

בחודשים הקרובים מבטיחים לנו שהנקודה השחורה תופיע בכל מקום. זהו החור השחור השואב לתוכו את הלוגו, תמצית האנטי גלובליזציה, מהות ההתנגדות למדיניות הנשיא בוש ולשחרור מדינות ללא אישור האו"ם, המדיניות התומכת בפרוטוקול קיוטו למען איכות הסביבה, בעד בית הדין הבין לאומי לפשעי מלחמה בהאג, למען פירוק נשק להשמדה המונית בכל העולם, כול בארה"ב. בקיצור, אידיאולוגיה שאינה פופולרית במיוחד במחוזותינו, ובכל זאת חשוב לדעת עליה.