פסטיבל האופרה השנתי בוורונה

החגיגה מתחילה הרבה קודם

בשעות הערב המוקדמות יוצאים אזרחי העיר, אורחיהם ותיירי הפסטיבל במיטב מחלצותיהם, לשוח בכיכר הגדושה בתי קפה ומסעדות. כאן מחכים ללקוחות עשרות שולחנות קטנים ומלצרים שמשכנעים אותך מדוע כדאי לבחור דווקא במקום שלהם. נחמד מאוד לשבת ליד שולחן קטן כזה, בשורה הקדמית, ליהנות מכוס קפה או פיצה ולצפות בעוברים ושבים. השולחנות מתוכננים כך שיכילו בדיוק את מה שצריך, ללא שטח עודף, כדי להשאיר מקומות ישיבה לכמה שיותר לקוחות.

בינתיים מכריז הכרוז, שקולו נשמע בכל רחבי הכיכר, בשלוש שפות - איטלקית, גרמנית ואנגלית - עידכונים על המצב נכון לאותו זמן בתוך הארנה. הוא גם מודיע מי יכול להיכנס ולאן. למקומות הזולים, כלומר מושבי האבן הלא מסומנים והלא כל-כך נוחים, הממוקמים במעלה המדרגות, אפשר להיכנס כדי לתפוס מקום טוב כבר שעתיים לפני תחילת ההצגה.

התורים בכניסה ארוכים. ככה זה כשאנשים מקדימים להגיע כדי להכין את עמדת הישיבה שלהם (ניתן לשכור מושבי פלסטיק ניידים, שמשפרים את ההרגשה). אומנם המושבים לא מסומנים, אבל קיימת הקפדה על חלוקה לגושים.

'הנכבדים', אלה שרכשו כרטיסים למקום מסומן, יכולים לשבת בינתיים בבית הקפה או ליהנות משיטוט מסביב לארנה, אבל כדאי גם להם להיכנס פנימה לפני תחילת ההצגה, שכן החוויה היא הרבה מעבר למה שמתרחש על הבמה.

כבר בכניסה (אגב, כאן לא בודקים תיקים) מתחילה חגיגה של מכירות, חלוקת עלוני פרסומות ונרות קטנים. מה מוכרים? הכל: תוכניות לאופרה, תוכניות ביטוח וכרטיסי אשראי, מושבי פלסטיק ניידים, בירה, יין, חטיפים, כובעים וכל מה שיכול להועיל בזמן ההצגה. המכירה מתבצעת עד השניות הראשונות למופע וגם מיד עם תחילת ההפסקה. מעניין מאוד לחזות גם בכניסת הקהל, שממלא לאט לאט את 20 אלף מקומות הישיבה באמפיתיאטרון הענקי הזה.

אין רגע דל

על הבמה מתייצבת בחורה בתלבושת תואמת לתקופה בה עוסקת העלילה, ומכה בגונג כסימן להתחלה. הקשה אחת מבשרת 'עוד מעט מתחילים'. רצף של הקשות מודיע על הפתיחה. בד בבד עם מנגינת הפתיחה, נדלקים הנרות הקטנים שחולקו בכניסה, האש עוברת מאחד לשני ומהר מאוד מתמלאת כל הארנה באור של אלפי נרות מהבהבים. מראה מרגש עד דמעות.

בחרנו לראות את 'נבוקו' של ורדי. ליתר ביטחון הזמנו כרטיסים דרך האינטרנט עוד בארץ, וגם למדנו את העלילה מראש. קיבלו שלוש וחצי שעות של אופרה ללא רגע דל - תמורה מלאה לציפיות. באופרה הזו יש מעט קטעי סולו והמון קטעי מקהלה, המונה קרוב למאתיים זמרים. האפקט של שירת מקהלה מדהים.

נהנינו גם מקטעי הריקוד והאקרובטיקה, לצד פעלולים טכניים מרהיבים. להמחשת חורבן ירושלים בדם ואש, הסתייע הבימוי ביריעות בד לבנות, ענקיות, צבועות בכתמים אדומים, המתנחשלות בתאורת להבות מיוחדת. דרך פתחי הכניסה שמעל לבמה נכנסו ויצאו סטטיסטים במופעי ריקוד, תנועה, אורות, ותהלוכות ניצחון או כניעה, בהתאם להתפתחות העלילה.

שניות לפני ההפסקה חזרו הרוכלים למיניהם להציף את הארנה. פרנסה לא חסרה להם. במהלך ההפסקה התחילה גם גלישה איטית של צופים מהיציע אל המושבים הפנויים, היותר יקרים. הסדרנים העלימו בדרך-כלל עין, כל עוד הנהירה לא היתה עדרית מדי. מזכות זו, אגב, נהנים רק יושבי היציעים המסומנים.המעבר לעמך, היושבים ביציעים העליונים, חסום על-ידי חבל שזור.

במה טובים המושבים היקרים מאחרים? הם עטויים קטיפה אדומה, קרובים לבמה ומסודרים על גבי משטח או זירה ללא מדרגות. המחיר: 150 יורו ויותר, בהתאם למיקום. עם מחיר כזה, גם האירופים חושבים פעמיים אם לקנות כרטיס. למרות העומס ביציעים, נותרו לא מעט מקומות פנויים במתחם המושבים היקרים. לטעמי, עדיף לשבת ביציעים המדורגים, התחתונים, מהם רואים היטב, אם כי נוחות הישיבה פחותה מעט.

חצות וחצי. האופרה הסתיימה. על הבמה, הזמרים קדים קידה: הזמרת המלאה והזמרת הדקה (כן, יש גם כזו), נבוקו רחב-הממדים והכהן הגדול בעל הקול הנפלא, המנצח חובש הכיפה ושאר האחראים להפקה. הקהל מתפזר. הארנה הכבירה מתרוקנת לאיטה. מראה מרתק מאין-כמוהו.

מרגש גם להיות חלק מהקהל הזורם ברחוב אחרי המופע. אלפי אנשים צועדים לכיוון מגרשי החנייה הקרובים והרחוקים, בצחוק, שירה וצהלה, כשהם מגלגלים על השפתיים חוויות רעשנית. 15 דקות חלפו, והשקט שב על כנו. עד היום הבא.