המטרה: להעיר את הסטודנטים

אחרי שלימד בשנה האחרונה את מערך ההסברה הישראלי הצולע שיעור בפרקטיקה ובהיגיון פשוט, החליט ג'ואי לואו להתחיל ולהתעסק בתחום חדש לגמרי: פיזיקה. לא את גרעין האטום מבקש לואו, איש עסקים יהודי-אמריקני בן 52, נשוי ואב לארבעה לפצח, אלא את הנוסחה המורכבת באמצעותה ניתן להפוך אנרגיות חיוביות של הצעירים הישראלים לאקטיביזם חברתי בועט ומשפיע.
שמו של לואו עלה לכותרות בישראל לפני כמה חודשים, זמן קצר לפני שהטיס, על חשבונו משלחת של צעירים ישראלים למסע הסברה פרטי ברחבי ארה"ב. בראיון שהעניק בחודש מרץ ל-ynet, הסביר לואו את תפיסת עולמו. "להסביר את ישראל זה לא אומר לתמוך בראש הממשלה או במדיניות הממשלה", אמר אז. "מה שחשוב הוא שהאמריקנים יכירו את הסטודנטים הישראלים. חיילי צה"ל מוצגים כאחראים למצבים אכזריים בשטחים, ומי שיכיר אותם יבין שהם לא מסוגלים לזה. אני לא רוצה לנצח בקרב על השאלה מי צודק, אני רוצה להגיד 'תראו אותנו. אם הייתם במקומנו הייתם עושים את אותו הדבר'".

"זה לא יכול להימשך ככה"

לואו החל להתעסק עם נושא ההסברה זמן קצר לאחר שהתפרסמו הידיעות על ה"טבח" בג'נין. הוא ישב באותם ימים בביתו שבניו יורק, ראה בטלויזיה את המסבירים הרשמיים של מדינת ישראל מגמגמים ומתפתלים בהסברים לא משכנעים, וחמתו עלתה. הוא לא הבין כיצד ייתכן שמדינת ישראל אינה מצליחה להתמודד כראוי עם ההכפשות ועם המתקפה ההסברתית שניהלו באותם ימים הפלסטינים, והחליט לעשות מעשה. בשעת לילה מאוחרת (שעון ישראל), טילפן לואו לידידתו נטלי נרסיס הצעירה, וביקש ממנה להגיע בהקדם לניו יורק. "חייבים לעשות משהו", אמר לואו לצעירה הרדומה למחצה שענתה לו לטלפון. "זה לא יכול להמשך כך". נרסיס טסה ימים ספורים לאחר מכן לניו יורק, ויחד גיבשו תוכנית להוצאת עשרות צעירים ישראלים למשלחות הסברה בארה"ב. מאז אותה שיחת טלפון לילית, יצאו כבר ארבע משלחות שונות שקיבלו את השם "israel at heart". הסטודנטים הירצו בקמפוסים של אוניברסיטאות, בקולג'ים, בקהילות יהודיות, בכנסיות, בקהילות של שחורים ואיפה לא, בניסיון להראות לאמריקנים שהשד כלל אינו נורא. כששבו לארץ, דיווחו המסבירים של לואו כי "המטרות הושגו. פתחנו להם את העיניים".

"חייבים לנצל את הכוח"

ביום שישי שעבר התכנסו קרוב לארבע מאות איש באולם הקאמרי בנמל תל אביב, כדי להודות ללואו על המאמצים שהשקיע למענם ולמען תדמיתה של ישראל. תשעים הצעירים שהשתתפו במשלחות, הביאו עימם גם את בני משפחותיהם הנרגשים, שרצו לראות מי הוא היהודי העשיר שמשקיע כל כך הרבה בילדיהם.
כשראה אותם מסביבו, לואו לא יכל לעצור את הדמעות שהחלו לזרום מעיניו. "אני נורא מתרגש", אמר לקול מחיאות הכפיים הסוערות. "אני מרגיש כאילו שאני עומד בתוך המשפחה שלי". באותו יום, מעודד ואחוז תזזית עשייה, החליט לואו כי את האנרגיות של הצעירים שסבבו אותו צריך לנצל להמשך פעילות, גם בחו"ל, אבל גם בארץ. בשבוע האחרון, אותו בילה בפגישות אינסופיות עם צעירים, אנשי חברה ופוליטיקאים בכירים, שבר לואו את הראש, יחד עם כמה חברים, בניסיון למצוא משימות ואתגרים חדשים למסבירים הפרטיים שלו. "אנשים חזרו מהמשלחות האלה עם המון כוח ואנרגיות", הוא אומר ל-ynet.
"יש להם המון מרצ וכוח, ואת הכוח הזה חייבים לנצל. אי אפשר להסתפק רק במשלחות הסברה כשיש כל כך הרבה משימות חשובות בתוך ישראל עצמה. אפשר לנצל את הכוח והרצון של הצעירים האלה כדי לטפל גם בנושאים חברתיים בארץ".

"לעורר את האנשים לפעילות ומעורבות"

לואו רואה קשר ישיר בין פעילויות ההסברה בחו"ל, ובין הפעילות העתידית שהוא מתכנן בארץ. לכן, לא רק שהוא לא מתכוון להפסיק את הטסת המשלחות לחו"ל, הוא אפילו מתכנון יעדים חדשים במדינות אירופה. "הפעילות בחו"ל נותנת לאנשים הרבה מאוד עוצמה", הוא מסביר. "כשאנשים צעירים נדרשים לדבר במהלך שבועיים, יום יום, במשך שעות רבות רק על החיים שלהם בארץ, הם מתחברים יותר למדינה שבה הם חיים. אחרי שהם חוזרים הביתה, היכולת והרצון שלהם לפעול למען ישראל גדולים יותר. פתאום הם רואים מה קורה סביבם". אבל, באותה נשימה, לואו מודע גם לנאיביות הטמונה בו ובתוכניותיו. "אני אדם שמאמין מאוד באנשים", הוא אומר בגילוי לב. "יכול להיות שיהיו אנשים שיצאו למשלחות אבל לא ירצו לפעול כאן, בישראל. אני מוכן גם לאפשרות הזו. אבל אני מאמין מאוד בצעירים האלה, וכשאני מסתכל עליהם, אני רואה אנשים תמימים, מלאי רצון טוב ואנרגיות, שרוצים לעשות הרבה כדי שיהיה טוב יותר לחיות בישראל. אני משוכנע שהם לא ייפנו לי עורף".
לואו טרם הצליח לגבש תוכניות עתידיות מסודרות, אבל כיווני הפעילות העתידית הם חברתיים. בין היתר, הוא מתכנן להציג את התרבויות השונות הקיימות בתוך ישראל לתיירים המגיעים מחו"ל לישראל. הקהילה האתיופית, למשל, קרובה מאוד לליבו, ובכוונתו להעמיק עימה את הקשר. כמו כן, חושב לואו להשקיע מכספו וממרצו בפרוייקטים חינוכיים, תרבותיים וחברתיים, ולעודד אקטיביזם חברתי-פוליטי של סטודנטים ושל צעירים.
"זה חמור מאוד שאנשים צעירים לא מתעניינים במה שקורה במדינה שלהם", הוא אומר, תוך שהוא מגולל את פעילותו הפוליטית בשנות השבעים בארה"ב ובישראל. "פעם אנשים צעירים חלמו לחיות בארץ. היום הם חולמים לעזוב, ונדמה כי המעורבות שלהם בחברה כמעט ואינה קיימת. זה דבר רע מאוד, וצריך לנסות ולשנות את זה. אנשים צריכים לחשוב, להציע ולהלחם על הדיעות שלהם, ולצערי שמתי לב שזה לא כל כך קיים בארץ".
לואו מודע לכך שמעורבות כזו גוררת אחריה הרבה מאוד אחריות ולחצים. "אני יודע שצריך להיות מאוד זהירים עם הדברים האלה. השפעה על חברה היא דבר מסוכן, לכן צריך לעשות את זה בצורה מבוקרת, וצריך לעשות בדיקה מעמיקה לפני שעושים דבר כזה. בכל מקרה, הרעיון הוא לעורר אנשים לפעילות ולמעורבות. יש הרבה מה לעשות, ואני בהחלט מתכוון לנסות ולסייע בכל מה שאני יכול".