חמש שנים למירביליס

זה קרה לפני חמש שנים, ביולי 1998. במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות פורסמה כתבה שבישרה כי בשבוע שלאחר מכן תימכר חברת מירביליס, מפתחת תוכנת ICQ, לתאגיד האינטרנט הגדול בעולם, אמריקה און ליין, תמורה 407 מיליון דולר. הסכום העצום יחולק בין היזמים, שלושה נערים בני 20 ומשהו: יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר ואריק ורדי. גם אביו של אריק, יוסי ורדי, ש"תפר" את המכירה, יקבל חלק.
המדינה, שרוב אזרחיה התקשו בכלל לבטא את המלה אינטרנט ולא שמעו על מיזמי היי טק, הוכתה בהלם. בעקבות המכירה פרצה לפתע "קדחת מיזמי האינטרנט" וכל חופפת במספרה ונהג מונית פתחו או חלמו לפתוח מיזם אינטרנט. מאז הספיק הנאסדק לצנוח, שוקי האינטרנט והטלקום התכווצו, כלכלות המערב נקלעו לקשיים ומספר הסטאר-אפים הטכנולוגיים בישראל התכווץ מכמה אלפים לכמה מאות, וגם אלה חיים מהיד לפה.
גולדפינגר נולד ברמת-גן בשנת 1971, וגדל בשכונת רמות צהלה בצפון מזרח תל אביב. לאחר סיום התיכון נרשם לעתודה ועשה תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. הוא שירת כקצין בחיל התותחנים ולאחר שהשתחרר החל לעבוד בחברת מולטימדיה, שם הכיר את ויגיסר, ורדי ואמנון עמיר. כעבור זמן קצר עזבו הארבעה את החברה. "חיפשנו לעשות משהו עם האהבה הגדולה שלנו למחשבים ואחר כך לאינטרנט, ובעיקר חיפשנו מקום של 'כיף ושיגועים'", מספר היום גולדפינגר.

אוטו ב-300 דולר ומזרנים מצבא הישע

"את החברה הקמנו ביולי 1996, והמכירה לאמריקה און ליין הייתה ביולי, 1998, בדיוק שנתיים לאחר הקמת החברה. יש בי געגועים גדולים מאוד לתקופה ההיא. אף אחד מאתנו לא חשב על לעשות אקזיט או כסף. רצינו רק לעשות משהו שפשוט לא היה אותו", מספר היום גולדפינגר".
"המעבר לארצות הברית היה חודשים ספורים לאחר הקמת החברה בארץ. אחרי שכתבנו משהו בסיסי הבנו שאין מה לעשות בארץ בגלל שלא היה כאן אינטרנט", הוא אומר. אמנון עמיר נשאר בארץ, כי החליט להמשיך בלימודים. כיום לומד עמיר לדוקטורט במכון ויצמן. השלושה (גולדפינגר, ויגיסר וורדי) יצאו לארצות הברית כשהם מצוידים בעיקר בחלומות. " בחדוות העשייה, אתה לא בדיוק לא חושב מה יש בבנק. אתה רק נהנה וחי את הרגע. זו הייתה תקופה מטורפת, עבדנו כמעט 24 שעות ביממה. כל הזמן היה מישהו ליד השרתים. שכרנו דירה ושמנו על הרצפה מזרנים שקנינו בפרוטות מצבא הישע. היה לנו גם אוטו, שעלה 300 דולר. קנינו אותו במקום שאוסף מכוניות שאין להן דורש, כי הקנס על האוטו גבוה מערכו. באוטו היו חורים ברצפה, מצאנו שם גם תרמילי אקדחים, והמשטרה עצרה אותנו כל הזמן, כי הבגאז' היה פתוח, בגלל שהמנעול היה שבור.
"המשרד שלנו היה בעמק הסיליקון, בסאניוול, כשאנחנו גרנו בסן חוזה, בשכונת פשע זולה מאוד. גרנו שם חצי שנה, ואכלנו רק ארוחה אחת ביום, בדרך כלל של פאסט פוד זול, כי בבית לא היו לנו כלי מטבח".

"ארוחה אחת ביום"

"שלושתנו עשינו הכל: ספי עשה ממשק משתמש, כי הוא יותר קריאטיבי ואמנותי, אריק - את השרתים, ואני - את התוכנית עצמה. זו הייתה תקופת הצוללת, כי היינו שלושה אנשים שהיו תקועים בכלום, לא סרט, לא מסעדה טובה, לא בחורות - רק עבודה. העובדת הראשונה ששכרנו שם היתה ישראלית שעבדה בתמיכה טכנית. בחרנו בטלפון, כי היא נשמעה נחמדה. אמרנו לה לקנות מודם ולעבוד מהבית, בישראל. בדירה שלנו אפילו לא היה טלפון, כי לא היה טעם שיהיה - אף פעם כמעט לא היינו בבית.
"המשרד שלנו היה חדר ששכרנו בתוך חברה אחרת. היינו צריכים לפנות את החדר כי החברה שבה התארחנו שבקה חיים, ואז היינו צריכים להחליט מה לעשות, אם להמשיך או לחזור לארץ. החלטנו לעבור לניו יורק. האוטו מת שבועיים לפני המעבר. הוא עשה רעשים מוזרים, ואז התברר שנסענו בלי הברגים של הגלגלים. למרות זאת מכרנו את המכונית ב-50 דולר.
בניו יורק שכרנו עובד אחד, אמריקני, והמשכנו לעשות משמרות. שכרנו דירת חדר באיסט ווילג, ושכרנו חדר בחברה שהבעלים שלה היה אחד המשקיעים שלנו, יונתן לייטרסדורף. המשרד היה בברודוויי, באזור הסוהו. המשרד שלנו בישראל היה בנאות אפקה, מאחורי השירותים של קופת חולים מכבי.
"ספי ואריק חזרו לארץ ורק אחרי תקופה גם אני חזרתי. היתה מין תחרות מי יחזור ראשון לארץ כי כאן הכל נוח יותר. שם היה קשה, ובארץ היו החברים והמשפחה. במשך תקופה ארוכה החברה שילמה לי על ארוחה אחת ביום - בלי משכורת. ספי ואריק, שהם מעשנים, קנו סיגריות מהחסכונות שלהם.

"זה כמו ג'וק בראש"

כיום אחרי האקזיט, כאשר לכל אחד מהיזמים יש כמה עשרות מיליוני דולרים בכיס, משמש יאיר גולדפינגר שותף ומנהל טכנולוגי בחברת "דוטומי". כסף לא בדיוק חסר לגולדפינגר, שנחשב לאחד המיליונרים הצעירים בישראל, אבל הוא ממשיך לעבוד.

היום היית יכול לעשות את זה?

"לא. זה עניין של גיל ומצב. קשה לי להאמין שהיום הייתי יכול לעבור את העבודה המאומצת ואת החיים הסגפניים האלה. זה היה שיגעון, כמו ג'וק בראש. הרבה אנשים אומרים לי שאני מטורף שאני ממשיך לעבוד, כי אני לא צריך, אבל אני פשוט אחוז בשיגעון היזמות.
"דוטומי מלהיב אותי כי בעיני הוא המימוש של האינטרנט. האינטרנט הבטיח תקשורת במודל של אחד לאחד, בניגוד לטלוויזיה, שהיא מודל תקשורתי של אחד לרבים. הבאנרים הפרסומיים באתרי האינטרנט הם בעצם מודל של אחד לרבים, ובחברה הזו אנחנו עושים פרסונליזציה אמיתית: המודעה שתראה ב'וואלה' תהיה שונה מהמודעה שאני אראה באותו זמן באותו אתר.
"חוץ מזה, האווירה פה, היצירתיות, השיתוף, החברות, חוסר הרשמיות ובעיקר העבודה הקשה סביב השעון, כל אלה מזכירים לי את האווירה שהיתה בזמנו במירביליס. זה כיף גדול".

התקופה ההיא תחזור לדעתך?

"היום יש חזרה של התקופה הזו. אני משקיע בחברות סטארט אפ, ואנשים חזרו להקים מיזמי מוסך קטנים וצנועים, כי קשה למצוא מימון. מי שעושה את זה כיום אלה אנשים שיש להם את הג'וק הזה, זה בוער להם מבפנים לעשות משהו. חלק מהמיזמים החדשים הם ממש כמונו.
"מגיעות אלי פניות להשקעה, ואם פעם הגיעו אלי חברות מבוססות, היום מגיעים אלי אנשים עם משכורת רעב, במקרה הטוב, או שעובדים כבר חצי שנה בלי משכורת, כי הם עדיין לא גייסו".

זה נוגע לליבך?

"כן. אבל זו הדרך לעשות. גם אז המיזמים חסכו ולא הפריזו. אחר כך הגיעה תקופה מטורפת של בהלת הדוטקום, בה אנשים בזבזו כספים על משרדים מפוארים. כיום חברות חדשות וקטנות חוזרות למוסך של ההורים, אין להן ברירה.
"בנוסף על ההשקעה שלי בדוטומי, השקעתי במספר חברות, ביניהן אייקוגניטו סיטרקס וסטראטג'י ראנר. אני משקיע אקטיבי, אבל בדוטומי אני הכי מעורב. יש גם חברות ביוטק ומיזמים רפואיים שאני משקיע בהם, אבל רק בצורה פאסיבית, כי אני לא מבין בזה כלום".

"אולי הם עוד יחזרו"

מדוע יזמים צעירים באים אליך ולא הולכים לקרן הון סיכון גדולה?

"יש כאלה שהגעתי אליהם דרך היכרות אישית. המיזם נראה לי מעניין, אז הלכתי והשקעתי. אני עושה את זה כדי לקבל עניין בחיים, ללמוד משהו חדש. החברות האחרות הגיעו אלי כי הן ידעו שאני יכול להשקיע בהן כסף וגם לתרום להן טכנולוגית.
"תמיד השקעתי בגיוסי סיד. חלק מהחברות הלכו אחרי זה לקרנות וגייסו כסף. ככה זה היה במקרה של דוטומי: השקעתי כי נמשכתי לזה, והפכתי יותר ויותר מעורב. בגיוס האחרון שעשינו כבר הלכנו לקרן הון סיכון, קרן אמריקנית, יו.אס ונצ'ר פרטנרס".

השקעת יחד עם החברים שלך מתקופת מירביליס?

"לא. לא בטוח שהם בכלל השקיעו, כי אותם זה לא מעניין להשקיע. הם הלכו למקומות אחרים. אולי הם עוד יחזרו".

ועם יוסי ורדי השקעת?

"לא".

למה?

"האמת, לא תאמין לי, אבל לא חשבתי על זה עד היום. אני מתייעץ עם יוסי המון. אין לו אינטרס זר, הוא תמיד ייתן לי את דעתו האמיתית. עם אריק אני מדבר הרבה אבל לא מתייעץ, ועם ספי אני מדבר מדי פעם בטלפון. המצב היום שונה. אנחנו ילדים גדולים יותר, ולכל אחד מאיתנו יש חברה וחיים יותר מסודרים".