סקר: 68% תומכים במאבק החד-הוריות

השנה היא שנת ההימור הכלכלי הגדול. הימור כפול, שמעטים מודעים לממדיו. על כף המאזניים הניח שר האוצר בנימין נתניהו את עתיד המשק, ואת עתיד החברה. יצליח, יהיה למלך. ייכשל, ייאלץ לשוב לביתו כפליט פוליטי.
את שכר ההצלחה, כמו שכר הכישלון, ישלם לא נתניהו לבדו. כולנו עשויים להרוויח הרבה מההצלחה. כולנו עלולים להפסיד המון מהכישלון. נכון להיום, הציבור לא נותן בנתניהו אמון רב. לפי ממצאי סקר מכון "דחף" בהנהלת ד"ר מינה צמח, שנערך בהזמנת "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", 57% מהציבור סבורים שנתניהו אינו שר אוצר אמין. 55% נותנים ציון שלילי לתוכניתו הכלכלית וגם להתמודדותו עם הבעיות והמחאות של המשפחות החד-הוריות.

אם בוש יכול

ההימור הראשון של שר האוצר נתניהו מתייחס להשפעת הגירעון בתקציב על הצמיחה. נתניהו כשר האוצר, בניגוד לנתניהו כראש ממשלה, השלים עם הזינוק העצום בגירעון הממשלה השנה, מ-15 מיליארד שקל בחוק התקציב ל-30 מיליארד כפי שמסתמן בפועל. ועל אף הגירעון, נתניהו אפילו מוריד מיסים. ההימור של נתניהו דומה להימור של מימשל בוש: גירעון גדול ב-2003 וחזרה לתוואי צמיחה ב-2004. וכשתהיה חזרה לצמיחה, תהיה חזרה למיסים, והגירעון יצטמצם מעצמו. כפי שקרה אצלנו בשנת 2000.
אם המהלך יעלה יפה, ירווח למשק ולאזרחים. אם המהלך יסתבך וייכשל, יעמוד שר האוצר בעוד שלושת רבעי שנה מול קופה ריקה וכלכלה שוקעת. זה יהיה אסון.
באיזו מידה מאמין הציבור בהצלחת המהלך של הורדת המיסים? במידה מועטה מאוד. שני שלישים מהאזרחים משוכנע שהקדמת הרפורמה במס מיטיבה רק עם מעטים, וכי לא תעניק את הדחיפה המיוחלת לכל המשק.שיעור אף יותר גבוה – כ-70% - שולל את המדיניות התקציבית של האוצר, על סדר העדיפויות הגלום בה.
ההימור השני של נתניהו מובן יותר לציבור. זהו הקיצוץ (שלא הוא יזם, אך הוא אימץ) בקיצבאות הבטחת הכנסה, והכרזה על מדיניות רווחה חדשה: מקיצבה לעבודה. בארה"ב, מדינת הדגם של נתניהו, רפורמה כזו נחלה הצלחה אדירה, וחילצה מיליונים מעוני, מאבטלה ומתלות בסעד. אך היה לה גם מזל של תיזמן: הרפורמה נפלה על תקופת הגיאות הכלכלית האדירה של שנות ה-90, והביקוש העצום לידיים עובדות.
אצלנו, סיכוייה לוטים בערפל. במינון, תיזמון וגיבוש נכון – לא העתק עיוור מאמריקה – היא עשויה לחולל את המיפנה. אך התהליך ארוך, כואב לרבים, כרוך בשינויים בדפוסי התנהגות, בהרגלים, בשיח הציבורי.
רוב הציבור מסכים עם העיקרון המנחה של הרפורמה בתעסוקה וברווחה: 64% מסכימים עם טענת האוצר, כי השתרשה בארץ תרבות של חיים על קיצבאות. כ-70% - שיעור עצום מהציבור – חושדים כי לפחות מחצית ממקבלי הקיצבאות הסוציאליות מקבלים אותן שלא כדין.
ואף על פי כן, התמיכה במחאת הנשים החד-הוריות גבוהה מאוד. 68% מהנשאלים הצדיקו את מאבקן, 56% קראו להן להחריף את המאבק ו-58% מצפים שקבוצות נוספות של נפגעי התוכנית הכלכלית יצטרפו למחאה.
זוהי נקודת מוצא פוליטית וחברתית קשה לנתניהו. הוא לוקח סיכון עצום. בעוד שנה מרבית מחוסרי הקיצבאות, הוא מבטיח, לא יהיו מחוסרי עבודה. רובם ורובן ימצאו עבודה, יתפרנסו בכבוד. ואם לא? ואם המחסור במקומות תעסוקה יחמיר? אם האבטלה תעלה ל-12%? ל-14%? אלוהים יעזור למובטלים, כי כסף בשבילם כבר לא יהיה.
בניגוד להערכתו של שר האוצר, 69% מהישראלים חושבים שהקיצוץ בקיצבאות למשפחות החד-הוריות ידחוף אותן לא לתעסוקה ואל כוח העבודה, אלא לאבטלה ולעוני. כלומר, רוב עצום בציבור חוזה כישלון להימור השני של נתניהו.

אל תגעו לנו בארנק

עד כמה מוכן הציבור להרחיק לכת בהזדהותו עם מאבק המשפחות החד-הוריות? מסתבר שהתמיכה נגמרת כשמוגש החשבון. רק 23% מהישראלים מוכנים לשלם מכיסם מיסים נוספים כדי למלא את החור בתקציב (800 מיליון שקלים) שייווצר עם ביטול הקיצוצים בקיצבאות.
הפער בין הזדהות רגשית עם קהילות במצוקה לבין הנכונות המעשית לשלם תמורתה בכסף אמיתי נחשפת בסקרי דעת קהל רבים בארץ ובעולם. היא קשורה, בין היתר, במידת האמון שנותן הציבור במיכלול המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלתו: ככל שהמדיניות פחות מקובלת, היד קפוצה יותר. מילות תמיכה לנזקקים זורמות בשפע כשאין להן עלות. כשתולים את תג המחיר – הן מתמעטות.
ראש הממשלה שרון, כדרכו, יוצא ללא שריטה מהביקורת הציבורית הגורפת על התוכנית הכלכלית של ממשלתו. כ-70% מהאזרחים אומנם נותנים לו ציון נכשל בניהול המשק, וכשלושה רבעים רוצים לראותו מעורב יותר בתחום הכלכלי, אך אי שביעות הרצון הזו אינה מתורגמת להסתייגות ממנו כראש ממשלה. התמיכה בו, האמון בו ושביעות הרצון ממנו ממשיכים לרחף בשמיים.
המסר הציבורי העולה מהסקר עבור שר האוצר הוא לא כל כך מורכב. הישראלים, ברובם, מבינים את מגרעותיה של המדיניות שהיתה נהוגה, גם בתחום הרווחה וגם בתחום התקציב. הם מייחלים לרפורמות. אבל, השינויים שמציע נתניהו – פחות מיסים ופחות קיצבאות – אינם נראים לו, והוא חושש שיביאו לתוצאות הפוכות.
נתניהו אימץ לעצמו עמדה של מחנך הציבור. אם כך, יש לו עוד הרבה מה ללמד את האזרחים, ולא בטוח שהם מוכנים ללמוד.