שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ציץ' לא מתגעגע
    על הפוליטיקה המקומית: "בזמני המנהיגות היתה יותר נקיה, זו ההרגשה". על הפוליטיקה הארצית: "כולם גנבים". על חולדאי: "נסכם בסוף". על שרון: "השכל שלו פועל כמו משטרה, תמיד בא אחרי האירוע". על הומוסקסואליות: "תמיד הייתי בעדם. לא הייתי רוצה שאנשים יהיו כאלה, אבל הם קיימים, צריך להשלים איתם". על כיכר אתרים: "במלחמת המפרץ התפללתי שייפול עליה סקאד". ועל עצמו: "אני רק לא רוצה להיות זקן, חולה, שוטה, לאבד צלם אנוש". 100 יום לבחירות המקומיות, ראש העירייה לשעבר שלמה להט (צ'יץ') נזכר, כועס, מתחרט. ולא, לא מתגעגע

    בתקופה האחרונה גילה ראש העירייה לשעבר שלמה להט, צ'יץ' בשבילכם, שהוא נמצא יותר ויותר בלוויות ובניחומי אבלים. כך לדוגמה בשבוע שעבר השתבצו לו בלו"ז, בין היתר, הלוויה של המנצח זיקו גרציאני; ניחום האבלים של פנינה הוד על מות בעלה, מוטי הוד, מפקד חיל האוויר לשעבר; לוויתו של יוסף נאמן, גיסו של משולם ריקליס; וזה חוץ ממברק התנחומים ששלח מחו"ל למיקי דורסמן, אקס בעלה של שרי אריסון, על מות אמו.
    כל כך הרבה לוויות ואזכרות, זה מפחיד אותך?
    "מפחיד לא, אבל עושה לי כאב לב. ידעתי שזיקו חולה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה באמת יקרה. את מוטי הוד ראיתי שבועיים לפני מותו. וגם כאן, אתה לא מצפה שהאיש תוך שבועיים – ייעלם".
    אתה חושב על המוות?
    "טוב, יום אחד גם אני אמות, תודה לאל. הנפש שלי צעירה, אבל אני בן 76, אי אפשר להכחיש. יש לנו נכדה, מיכאלה, שהיא היום בת עשרה, כשהיא היתה בת שש וחגגנו את ליל הסדר, היא שאלה: 'סבא הכיר את פרעה?'. כלומר, סבא נראה לה בן מיליון, וצריך להשלים עם זה. אני רק לא רוצה להיות זקן, חולה, שוטה, לאבד צלם אנוש. משום כך, אני מתכוון עכשיו להצטרף לעמותה של ריטה גור 'למות בכבוד', למקרה הצורך".

    אולי התביישתי

    השנה יציין צ'יץ' עשור מחוץ ללשכת ראש העירייה. את ענייני הביוב, הריבים בין הסגנים ושביתות הזבל הוא החליף במה שהוא באמת אוהב לעשות: לטייל בעולם עם חוג תשרי, המונה את חבריו מימי הצבא, כולם אלופים במיל' ומעלה, לקנות לזיוה אשתו מתנות ב- 700 דולר (אבל להגיד שזה עלה 150), ולהסתובב ברחובות תל אביב כאזרח חופשי. "כשאני הולך לסופר להביא לזיוה בשר", הוא אומר בלא מעט נחת, "אני פוגש אנשים שמתנהגים אלי נורא יפה: שלום צ'יץ', מה שלומך, מה נשמע, מה אתה עושה".
    ומה אתה עושה?
    "עובד, הרי בסופו של דבר אני צריך לדאוג לאשתי ולפנסיה שלנו".
    אתה רציני? ראש העירייה לשעבר לא יכול לחיות בלי לעבוד?
    "את יודעת כמה אני מקבל מהעירייה בשביל 20 שנות כהונה? 3,500 שקל. אני לא חבר כנסת כמו הגנבים האלה, וכעובד ציבור אני יכול לקבל רק 70 אחוז. אז אני מקבל 61 אחוז מצה"ל ועוד 9 אחוזים מהעירייה".
    ולמה "הגנבים האלה"?
    "כולם גנבים".
    גם השכן שלך, שר הפנים החדש, אברהם פורז?
    "לא, הוא דווקא בחור נחמד, פורז. הוא איש חיובי, למרות שהוא עורך דין. ולי מותר לומר את זה, כי שני בני עורכי דין".
    תגיד, כבר תפסת איתו שיחה?
    "כן, אבל לא משמעותית. אני לא נותן עצות אם לא מבקשים".
    מי שעוד לא מקבל עצות מראש העירייה לשעבר הוא ראש העירייה המכהן, חולדאי. צ'יץ' לא ממש מעורה בעניינים מוניציפליים. אתה בקשר עם חולדאי?
    "לא הדוק. שלום, מה שלומך".
    מה דעתך עליו?
    "נסכם בסוף. לא מסכמים באמצע. יש לו עוד שלוש קדנציות כדי שנוכל להשוות".
    הנסיון להשוות בין השניים הוא אולי לא ריאלי, אבל מפתה. למען האמת, מה שלצ'יץ' לקח 20 שנה, הסיפק חולדאי בחמש. מול השריפה הגדולה של לונדון מינסטור ב- 92', הציג חולדאי את הגירסה שלו: השריפה בבניין מרכזים. מול מאהל מחוסרי דיור בשכונת התקווה, שצ'יץ' פינה די מהר, מציג חולדאי את כיכר הלחם בכיכר המדינה. ואף אחד כבר לא מדבר על בעיות התנועה והחנייה.
    מה למשל היית עושה בכיכר הלחם?
    "אני חושב שצריך להוציא אותם משם. אני לא יודע מה המניעים של חולדאי להשאיר אותם בכיכר, זה לא לרוחי".
    איך זה שמצעד הגאווה לא קרה בזמן שלך?
    "יש עניין של דברים שמתבשלים. כל דבר בעיתו. יכול להיות שהתביישתי ולא הלכתי עם זה עד הסוף, וכנראה שגם הם לא היו מספיק מגובשים כדי לצאת מהארון. בזמני זה לא היה באופנה כל כך. אני לא בעד התופעה של ההומוסקסואליות, אבל אני בעד חופש הבחירה. תמיד הייתי בעדם ואמרתי: אלה המאוויים ואלה האנשים, וצריך לכבדם. לא הייתי רוצה שאנשים יהיו כאלה, אבל מאחר שהם קיימים כעובדה, צריך להשלים איתם".
    מה מפריע לך היום בתל אביב?
    "עוד לא גמרו לסדר את שכונת הארגזים, את התקוה ואת נוה אליעזר. וגם את יפו על כל המשמעויות עם התושבים הערבים, יפו ג', יפו ד'. צריך לבנות אותן טוב יותר. ויש כמובן את בעיות התנועה והאבטלה, אבל אין טעם להתחיל בזה לפני השיפור הכלכלי במדינה, שיקרה תוך שנתיים עד ארבע שנים. בתשתית הוא עשה יפה מאד".
    ואתה לא יכולת לעשות?
    "לי היה סדר עדיפויות אחר. חינוך ותרבות היו אצלי בעדיפות א', מתוך אידיאולוגיה".

    אולי טעיתי

    אם היית יכול, היית חוזר להיות ראש העירייה?
    "לא".
    למה?
    "רוצה לדעת את האמת? הייתי יכול, אבל אני ממש לא רוצה".
    האם יש דברים בשטח שהיית עושה טוב יותר?
    "לא".
    נראה שאתה מגן בצורה מיוחדת על חולדאי. למה?
    "כי זה לא פייר, לא הגון ולא אנושי ללכת ולקטרג ולבלבל את הראש. כל אזרח יכול, אבל לא ראשי העירייה לשעבר".
    מה אתה אומר על הכרזתה של יעל דיין על ריצתה למועצה?
    "טוב מאד, היא בחורה מוכשרת. זו תרומה חשובה לעיר".
    אתה חושב שהיא יכולה להיות ראש עירייה?
    "אני חושב שכן. היא בחורה נבונה".
    מה דעתך על נסיבות הגעתה?
    "מרצ עשו בתבונה. יש היום בעיה. אנשים טובים בעלי משקל סגולי לא הולכים לפוליטיקה, לא לעירונית ולא לארצית, וזה מאד כואב לי ומרגיז אותי ואסור שזה יקרה. העובדה שאין לחולדאי מתמודד, זה סימפטום שלילי לחברה שלנו. אנשים טובים צריכים להתמודד במערכות ציבוריות".
    איך אתה מסביר את זה?
    "ראשית, במערכת הציבורית לא משלימים טוב כתוצאה מהביקורת, ביקורת שצריכה להיות, אבל היא לא עניינית – ולכן אנשים אומרים: מה אני צריך את זה? אני רוצה לעזור לבני אדם או לקבל ביקורת? ובנוסף, אנשים רוצים לחיות טוב, ולכן צריך לשלם להם הרבה, כך גם במקרה של המורים. מורה זה תפקיד קשה, אבל בגלל שלא משלמים כמו שצריך, הרבה אנשים טובים לא הולכים להוראה".
    ומזה אפשר להבין שהלא טובים כן בהוראה?
    "כן, בהחלט. צריך לשפר את הרמה. בזמני המצב היה יותר טוב, היתה יותר מוטיבציה. אני גם נתתי משכורות גבוהות יותר, שיעורי עזר. אולי גם היום זה נעשה, אבל לא מספיק".
    אם הכל היה פתוח, את מי היית שם כראש עירייה?
    "לא אענה לך. למען האמת, לא חשבתי על זה".
    ג'וליאני?
    "לא, תל אביב צריכה ראש עירייה יהודי ישראלי, בלי חוכמות".
    למה לא דחפת את הבנים שלך לפוליטיקה?
    "כי הם לא רצו. המסלול של פוליטיקה ומערכת ציבורית זה עניין של דחף פנימי. אם בני היה רוצה, הייתי דוחף אותו".
    על מה אתה מתחרט בחיים?
    "שלא סיימתי ללמוד. שלחו אותי מצה"ל ב- 52' ללימודי משפטים. הפסיקו לי את זה, אבל לא חזרתי לזה יותר מאוחר".
    ובעניין העיר?
    "על דבר אחד, אולי. אבל הנסיבות הצדיקו את זה. אני מצטער על הצבת מזרקת אגם דווקא בכיכר דיזנגוף. היינו צריכים לחדש את הכיכר, לרענן, ואת המזרקה לשים במקום אחר".
    ומה עם כיכר אתרים?
    "זה לא שלי. אני ירשתי אותה מרבינוביץ'. במלחמת המפרץ התפללתי שיפול סקאד על הכיכר. שחס ושלום לא יאונה רע לאף אדם, אבל שכל העסק יתמוטט. אחרי הסקאד השלישי אמרתי: חבר'ה, אין על מי לסמוך, העיראקים האלה".
    בסוף יוציאו אותה?
    "לדעתי כן, לא ישאירו אותה כפי שהיא, אני בטוח".
    ומה דעתך על התוכניות לשינוי כיכר רבין?
    "אני רוצה ללמוד את העניין. אני לא מתנגד לחניון למטה, הייתי מזיז את הפסל של השואה של תומרקין. מההתחלה אמרתי".
    לאן?
    "לכל מקום אחר. האנדרטה לא מבטאת את השואה. קחי כל אדם שלא מכיר את הסיפור מאחורי האנדרטה ותשאלי אותו מה היא מסמלת, איש לא יגיד שהיא מסמלת את השואה. ההחלטה היתה בזמנו של רבינוביץ' ושל מועצת העיר. לא הצלחתי לשנות אותה".
    יש היום תחושה של חוסר הערכה לגורמים במנהיגות המקומית. אתה שותף לה?
    "צריך לבדוק עם הבוחרים למה זה ככה. כנראה שהמנהיגות לא מספיק טובה. בזמני המנהיגות המקומית היתה יותר נקיה. זו היתה ההרגשה".
    ובפועל?
    "לא עשיתי מחקר, אבל אצלי התייחסו יותר לציבור ולכלל, עסקו פחות בשיקולים בפרטיים. איזה תפקיד אני אקבל, איך אקדם אותי בתפקידים".
    ובפוליטיקה הארצית?
    "יש ירידה עצומה בסולם הערכים, וחבל. אני שומע על שחיתות רבה בתחום המוניציפלי".
    למשל?
    "נותנים כסף להשיג רשיונות, וזה עושה לי רע מאד. זה יגמור אותנו. אם יש סכנה לעם ישראל. זה בתחום הערכים האנושיים".
    איזה פוליטיקאים מהדור החדש אתה מעריך?
    "את דן מרידור. יוסי שריד, אם כי הוא לא מהדור החדש".
    חיים רמון?
    "לא. אנשים בלי שאר רוח, לא עם חזון ולא מצטיינים ביושר ציבורי כמו דן מרידור".

    אולי הצלחתי

    כיום, מייצג להט חברה אמריקנית שעוסקת בטיהור מים וקרקעות מחומרי נפץ. מלבד זאת הוא דירקטור בחברת הנדסה, ותפקידו לדבריו למצוא לה פרוייקטים בארץ. "הידע שלי", הוא מסביר, "הוא בזכות הקשרים. אני פותח להם דלת, זה הכל".
    הודעת הפרישה שלו באוקטובר 92' נחתה על התל אביבים כרעם ביום בהיר. אף אחד לא חשב שראש עירייה שכבר הפך למיתולוגי, חלק מהנוף העירוני, יכול לעזוב, ועוד מרצונו. היו שאמרו שזה גם בגלל ירידת כוחך בליכוד, בגלל שבעצם הפכת להיות שמאלני.
    "מה פתאום? עשיתי בדיקה לפני שהחלטתי לפרוש, והיו לי 77 אחוזי תמיכה שבחרו בי".
    אז למה לפרוש?
    "ברגע שחשבתי שאני מבין יותר טוב מכולם, אמרתי: זו תופעה שלילית. צריך לפרוש. כשהודעתי על כך, חשבו שזה גימיק. אפילו אשתי לא האמינה לי. אני זוכר שביבי ורוני מילוא הגיעו כדי לשכנע אותי להתמודד שוב. הם אמרו: 'תשמע, אתה בן 66, זה כלום, ואתה מקובל ואהוד'. הם באו פעמיים. בפעם השנייה, כשהבינו שזה סופי, הם אמרו: 'יש לך איזה רעיון?', אמרתי: רוני, יש לי רעיון מצוין. אמר לי: 'מי?', עניתי: 'אתה'".
    אתה עדיין חבר מרכז ליכוד?
    "לא, עזבתי. אני לא שייך לשום מפלגה ולא מתכוון להיות".
    לאחר פרישתו התקרב צ'יץ' לחוגי השמאל, שקידמו אותה עת תהליך השלום. בתודעה הציבורית ייזכר כמי שעזר לארגן את עצרת השלום ב- 4 בנובמבר 95', שבה נרצח יצחק רבין. ראית את הראיון של גיל ריבה עם גאולה עמיר?
    "לא יצא לי. אבל לדעתי היה בזה טעם לפגם. היא אמא של רוצח. כאם, היא לא יכולה ללכת נגדו, אבל את המשפחה הזו צריך להוריד מסדר היום של העם היהודי. זה רוצח נתעב שאסור לסלוח לו לעולם".
    מה אתה אומר על השינוי בעמדותיו של שרון בנוגע למדינה הפלסטינית?
    "טוב, כמו שאומרים: השכל שלו בא כמו המשטרה, תמיד אחרי המאורע. כל השנים אמרתי שאריק לא ירצה להישאר בתודעה הציבורית רק כמי שקשור למלחמת לבנון. הוא ירצה להוכיח לנוער הישראלי שהוא הציל אל חייהם של עשרות רבות, בכך שהוא הביא שלום. הוא חייב את זה למדינת ישראל, כי הוא מבין שבכוח לא נצליח לעשות שום דבר".
    האם לדעתך הוא לא בזבז זמן יקר וחיי אדם?
    "זה לא פשוט, כי הוא היה בעד ההתנחלויות והקים אותן, והיום הוא מבין שחייבים להוריד חלק, אחרת זה לא ילך".
    האם הימין לא מאבד בכך את צביונו, מעמדו?
    "לא. מי שאיבד את מעמדו זה השמאל. השמאל לא קיים היום כי הם לא טיפחו מנהיגות צעירה. עם כל הכבוד לשמעון פרס, הוא היה צריך לדאוג לאנשים צעירים שיחליפו אותו, ולא הצליח".
    צ'יץ', למי שהספיק לשכוח, הגיע לתל אביב כאלוף משוחרר בשנת 74'. נצחונו בישר את עידן המהפך הפוליטי בכך שהיה הליכודניק הראשון שכבש את העירייה מידי יהושע רבינוביץ', נציג המערך, שלוש שנים לפני שבגין חולל מהפך.
    "עם בגין היה לי ויכוח אידאולוגי", נזכר צ'יץ, "כבר ב- 67' דיברתי על מדינה פלסטינית ועל שלום, ובליכוד קיבלו את זה קשה. אחרי מלחמת ששת הימים, כשעוד הייתי אלוף משנה, הסברתי בישיבה אצל משהדיין למה אנחנו צריכים ללכת לקראת מדינה פלסטינית. אז קמו כמה חברים, שלא אנקוב בשמותיהם כי בינתיים הם תפסו עמדות נכבדות במדינת ישראל, ורצו להרוג אותי.
    "משה דיין, שהיה לו מבנה גוף של איכר, נתן מכה על השולחן שלו שהיה מכוסה בזכוכית, עד שהייתי בטוח שהוא יבקע אותה, ואמר: 'חברים, אם אשמע עוד פעם תגובות כאלה מצד אנשים, אתם תעופו אצלי מהחלון ולא מהדלת. צ'יץ', תחזור על מה שאמרת'. אמרתי לו: אחזור עוד 20 פעם, רק שייצא מזה משהו".
    אז איך זה שעם דעות כאלה הצטרפת לליכוד?
    "כי התפיסה הכלכלית והחברתית שלי תאמה את המפלגה הליברלית. אבל במה שנוגע למדיניות חוץ – זה לא. ואז, ב- 73', הייתי אצל מנחם בגין, שהיה צריך להחליט מי המועמד שלו להתמודד על ראשות העירייה. בשמונה וחצי בערב הגעתי לדירה ברחוב רוזנבאום, והודעתי לו שאלה הדעות שלי ולא אשנה אותן, אלא אם כן העובדות ישתנו. בגין שמע וצרח עלי, ואז נכנסה אשתו עליזה, ואמרה לי: 'מר להט, אני מאד מצטערת ומקווה שתקבל את דברי ברוח טובה, אבל עומדים פה שכנים, ומפאת כבודו של בעלי הם אומרים: מי זה המטורפים האלה שצועקים אחד על השני ב-11 בלילה?'. עניתי: גברת בגין, עם כל הכבוד, אני לא אעז לצעוק על בעלך. ובעלך לא מטורף, אבל הוא צועק עלי. ומנחם אמר: 'טוב שלמה, יש כל כך הרבה משוגעים במפלגה, יהיה עוד אחד. לך קח את תל אביב, כי בלעדיך את תל אביב לא ניקח".
    צ'יץ' אכן ניצח, אבל זה לא הפריע לו לנסות לרוץ גם לכנסת בשנת 1981 מטעם סיעת הליברלים. "ניסיתי להשתמש בכנסת כמכשיר למען העיר. אבל לא בחרו אותי".
    למה לא בחרו?
    "כי ידעו שאני הגון, ישר ועצמאי ולא מקבל תכתיבים".
    עם יד על הלב, רצית להיות ראש ממשלה?
    "לא. רציתי להקדיש את עצמי למען תל אביב".
    היום אתה מצטער שלא נכנסת לפוליטיקה הארצית?
    "לא, כי הגעתי לתל אביב עם אידיאולוגיה".
    והיו, במבט לאחור, הצלחת?
    "בהחלט. אני יודע שיש לי חלק בעניין".
    איזה רחוב היית רוצה לקרוא על שמך?
    "לא יודע. יש כבר טיילת על שמי, זה מספיק".
    אתה מתעניין בכדורגל? יש לך עניין במה שעובר היום על בני יהודה ובעיקר על הפועל תל אביב?
    "תמכתי בעבר בבני יהודה אבל אני לא בקיא. קיבלתי חינוך לא טוב בבית. אבי המנוח לא הבין מדוע 22 אנשים מבוגרים צריכים לרוץ אחרי כדור אחד. תן לכל אחד כדור – שיהיה שקט. וככה זה טוב לתעשייה, ייצרו יותר כדורים".

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכאל קרמר
    הליכודניק שכבש את תל אביב. שלמה להט
    צילום: מיכאל קרמר
    מומלצים