בכיר בחללי אל אקצה: "לא מתייחסים לשום הודנה"

בין הריסות מחנה הפליטים ג'נין מסתובב זכריא זוביידי,27, מנהיג גדודי חללי אל אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, באזור ג'נין ואחד האנשים שבידיהם מוחזק המפתח לרגיעה בשטחים. זאת למרות שזכריא יאמר, כי המפתח לרגיעה נמצא אך ורק בידי ישראל.
"אני לא מדבר על ההודנה כי אנחנו לא מתייחסים לשום הודנה. אנחנו אומרים בבירור כי אנו מוכנים לשלום אמיתי. כמו ששרון ניסה 'להיות גבר' פה במחנה הזה, שיבוא ו'יהיה גבר' בתהליך השלום, ויעשה שלום אמיתי ואז הכל יסתדר".
בשיחה עם ynet מבטיח זוביידי כי אנשיו לא יהיו אלה שיסכנו את הרגיעה, "אבל אם ישראל תחשוב לפגוע במי מאנשינו, התגובה תבוא עוד לפני שיסתיימו שלושת ימי האבל והיא תהיה קשה מאוד".
זוביידי מבקש להבחין בין פיגועים שונים. פיגועים שמבצעים אנשיו בתוך תחומי ישראל אינם בעלי אופי אסטרטגי. "אנו פועלים נגד הכיבוש בשטחים הכבושים ושואפים למדינה עצמאית בשטחים אלה, אבל מדיניותנו היא שעל חיסול פעילינו אנו מגיבים בתוך תחומי ישראל", לדבריו.

הקרב בג'נין: "ניצחון גדול עבורנו"

במהלך הקרב הגדול במחנה הפליטים ג'נין ב"חומת מגן", איבד זוביידי את אמו ואת אחיו טהא. "אמי ניהלה ביחד עם פעילת שלום ישראלית, אירנה מר (אמו של השחקן ג'וליאנו מר) תיאטרון ישראלי פלסטיני שפעל בקומה השנייה של הבית שלנו. המסר של התיאטרון היה לעשות שלום בין האנשים הפשוטים ולא להסתפק בשלום של המנהיגים. במהלך הקרב במחנה, הפגיז הצבא הישראלי את הבית למרות שידע שיש פה תיאטרון שלום ולמרות שידע שאמי ואחי בפנים".
כראיה לאידיאולוגיה ששלטה בבית, ציין זוביידי את העובדה שאחיו, שנהרג בקרב, קיבל תעודת עיתונות ממכון גבעת חביבה. זאת במסגרת מאמץ של המכון לקרב בין שני העמים, "מאמץ שכולנו תמכנו בו, אבל התברר שישראל לא רוצה שום שלום. הישראלים רוצים להרוג את השלום ואת הפלסטינים", לדברי זוביידי.
הוא לא שוכח את הקרב בג'נין. "זה היה קרב לתפארת העם הפלסטיני. 250 לוחמים פלסטינים, שחלקם התחלקו שני לוחמים ברובה אחד, מול 1,500 חיילים, 400 טנקים, 6 מסוקי אפאצ'י, שני מסוקי אף 16, שני משגרי טילים, וכל הכוחות האלה נגד 250 לוחמים במחנה שכולו ק"מ מרובע ובכל זאת, החזקנו 19 יום. זה היה ניצחון גדול לנו. ההודעה הכי גדולה מבחינתי לכך שניצחנו, היתה כשנהג הבולדוזר הישראלי שהרס את בתי המחנה, אמר כי רק הבולדוזר יכול לנצח פה ולא הצבא".

"איפה אורי אבנרי?"

זביידי אומר שכאדם שאמו ואחיו נהרגו בקרב ג'נין, הוא לעולם לא ישכח את הקרב גם כשיהיה שלום אמיתי. אבל יותר מכל הוא לא ישכח את חבריו מהשמאל וממחנה השלום, שלדבריו, בגדו בו ובעמו אחרי הקרב. "איפה אורי אבנרי שהיה מגיע לפה הרבה מאוד ואחרי הקרב לא שמעתי ממנו עד היום הזה? איפה כל אותם אלה שכל יומיים היו באים לפה, לתיאטרון של אמי? אחרי הקרב ובגלל ההתנהגות של אבנרי וחבריו, הפסקתי להאמין שיש בישראל שמאל ושיש מחנה שלום. ההוכחה הניצחת לכך היתה הבחירה המוחצת של העם הישראלי בשרון".
זוביידי אומר שהאינתיפאדה החזירה אותו למעגל הלוחמה אחרי שניסה לבנות לעצמו חיים אזרחיים חדשים בתקופה שלפני האינתיפאדה. "אחרי המעצרים ואחרי אוסלו הלכתי לעבוד בישראל. אגלה לך משהו. אני זייפתי מסמכים. זייפתי תעודת זהות והקמתי חברה לקבלנות בניין בישראל. אני שיפצתי את בנק לאומי שנשרף בסוף שנות ה-90' בכיכר פאריז בחיפה. המשכתי לעבוד עד שנתגלה הזיוף".
עוד לפני הקרב בג'נין צבר זוביידי שנות ותק רבות בסכסוך עם ישראל. בגיל 13 נעצר לראשונה וכבר אז נבחר ע"י האסירים הפלסטינים הקטינים שהיו בכלא תל מונד כנציגם במגעים מול רשויות הכלא. שלוש שנים מאוחר יותר נעצר וגם אז, בגיל 16, היה נציג האסירים בכלא ג'נין. אח אחר שלו נכלא באינתיפאדה הנוכחית בישראל ונידון למאסר עולם.

בג'נין אנשים מוכנים להקריב את עצמם

זוביידי מבין מדוע בישראל נתפסת ג'נין כעיר של מתאבדים. "אנשי ג'נין הם אנשים טובים ופשוטים אבל כגודל טוב ליבם וגודל פשטותם כך גדולה כפליים מוכנותם להקריב את עצמם למען המולדת. זו הסיבה שג'נין היא אולי העיר הפלסטינית היחידה שמספר הרוגיה ע"י כוחות צה"ל משתווה למספר ההרוגים הישראלים בפיגועים שבוצעו ע"י פלסטינים מג'נין וכפריה".
אבל לדבריו, אלה לא הפנים היחידות שלו. "אנחנו לא מוותרים ולא פוחדים ומוכנים להילחם אם תמשיך ישראל במדיניותה. אבל אם תרצה לעשות שלום אמת ולא שלום חלקי או חשאי עם חלק מהמנהיגים, היא תמצא אותנו תומכים בכל הכוח בשלום הזה. אבל השלום תלוי קודם כל בישראל יותר מאשר בנו".
בשבוע שעבר חטפו זוביידי ועשרות מאנשיו את חיידר אירשיד מושל ג'נין. בכירים ברשות ראו בכך התגרות בשלטון הרשות. "זה לא היה מעשה התגרות. הטענות שלנו כלפי האיש ידועות מזה יותר משנתיים. הפעולה היתה רק נגדו ולא נגד הרשות. לא ניסינו גם לזעזע שום רגיעה. אנו לא נפעל נגד הרשות, וכשהראיס הורה לשחרר אותו ביצענו מיד, כי עם הראיס לא מתווכחים. הוראותיו מתבצעות ללא ויכוח".