קורבנות האמנות

ההפקה השנייה במסגרת פרויקט הבמאים הצעירים של תיאטרון הרצליה מציגה עבודה מסקרנת של יעל רונן, שכתבה וגם ביימה גרסה טראגית-קומית של תולדות אהבותיו של הצייר הגדול של המאה ה-20. מבין חמש האהובות שמוצגות על הבמה, ארבע סיימו את האהבה המטורפת לפיקאסו בהתאבדות או שיגעון, ורק אחת הצליחה להיחלץ מאחיזתו הרגשית מניפולטיבית.

רונן בוחרת להציג את הסיפור מנקודת מבטה הביקורתית של דמות נשית נוספת, אישה שסירבה לחיזוריו של פיקאסו וחיה חיים בורגניים שלווים אך אלמוניים. פלורנס בלוך, בתפקיד הזה, מלאת חן והומור אירוני, אלא שנוכחותה הדומיננטית הופכת את ההתייחסות לשאר הנשים לקומית ומגוחכת. כך מעוצבות רובן כקריקטורות של טיפוסים נשיים ("הבורגנית החונקת", "הקטינה הנימפומנית", "האינטלקטואלית המתוחכמת") ללא עומק רגשי, והמשחק של השחקניות הצעירות מוחצן בהתאם. במקום לחפש את האמת בדמויות וביחסים מעדיפה רונן למלא את הבמה בהמצאות בימוי משעשעות ובהעמדות מסוגננות בליווי מוזיקה ספרדית סוחפת.

היחידה שמצליחה לפרוץ מהמסגרת הסטריאוטיפית ולבנות דמות מורכבת יותר היא איילת טריאסט, בדמות פרנסואז, האישה הבתולית, שבסוף הופכת ליחידה שמצליחה לעזוב את האמן הדגול, אם כי לא להיפטר מצלו הענק. מולה גם הופך משחקו של איציק גבאי, בתפקיד פיקאסו ליותר מעמיק ונוגע במצוקה שבבסיס תשוקתו האינסופית לכיבושי נשים.

אין ספק שלרונן יש כשרון בימוי גדול וחשיבה תיאטרלית דינמית, אך חבל שרק בקטעים הללו, לקראת סוף הערב, מצאה את האיזון הנכון בין הסיפור האנושי לבין המעטפת הצורנית המסוגננת שהחליטה להלביש עליו.