קבוצה ביום: מ.ס אשדוד

הנסיכה של הקיץ הציגה :"קחי אותי אשדוד", הקבוצה לכל הרווקים הנחשקים של ליגת העל, שזרמו אליה כמו מי מפלים. כגודל הציפיות, כך גודל הלחץ. הם כבר מדברים שם על אליפות שהיא לא מילה גסה, על מקום באירופה, על מה לא בעצם? שידברו, זה לא עולה כסף. שרק לא ישכחו ששחקנים בלבד לא מרכיבים קבוצה. שיסתכלו על בית"ר ירושלים וילמדו. כך או כך, הרבה תשומת לב תופנה השנה מהמרכז השבע אל הדרום הרעב. האם הם יעמדו בזה?

מפתח

חיים רביבו יהיה שחקן המפתח בקבוצה. כבר בעונה שעברה הוא "אירגן" לקבוצה את סרגיי קנדאורוב. השנה הוא "בדק" לקבוצה איזה שוער. הצל שלו יוטל על כל צעד של אלישע לוי. אם הוא ישחק, והוא יהיה טוב, הוא יזכיר למה הוא גדול על הליגה הזאת, גם עם 70 אחוז תפוקה הוא סוחב את אשדוד למקום השלישי הנכסף.

הדברים מתחברים כבמעשה כישוף. השוער רדוסלאב מיידן מתגלה כתותח. ההגנה הופכת לסבירה, הקישור בניצוחם של רביבו את אבוקסיס הופך למפלצת דורסנית, שיתוף הפעולה בין שני החברים סוחב את אשדודיה מעלה מעלה, דורכת על גבה המצולק של הפועל תל אביב, נושפת את הבל פיה הדרומי על מכבי חיפה. לקראת סיום העונה ג'קי בן זקן מכריז: "דיברתי עם אייל ברקוביץ'".

תסריט פסימי

אם חשבתם שמכבי תל אביב זה אוסף של מחנות, עוד לא ראיתם כלום. מחנה רביבו (חיים, דוד, אבוקסיס) צובר כוח. מנגד יש את מחנה הצעירים, מחנה חזן, או טלסניקוב, או השד יודע מה, ואם זה לא מספיק, רביבו נפצע, האוויר יוצא מהבקבוק. מעמדו של אלישע לוי מתערער. רביבו ממליץ להביא את מוסטפה דניזלי, אבל עושה זאת בעילום שם.

סגל

רדוסלב מיידן, יניב בן ישי, אסי דומב, אילן בכר, שוקי נגר, בלגויה בלבסקי, אדיר טובול, שי הולצמן, יוסי אבוקסיס, משה אוחיון, אושרי אלפסי, אלון חזן, ז'אן טלסניקוב, דוד רביבו, יוסי אופיר, אמיר אלקריף, שי בנאי, אבי מלכה, לאיוש טריאק, חיים רביבו, ישראל גלאם.

עזבו

אורן ניסים, דודו אברהם, סרגי קנדאורוב, יאיר אזולאי, אנדריאה בלאי'ץ, חנן פדידה, אייל אלמושנינו, יושקו ביליץ', שרון עמר, יוסי שקל, רוברט רגבר.

צוות מקצועי

מאמן: אלישע לוי. עוזר מאמן: שמואל בוכריס. מאמן כושר: רמי חמאווי. מאמן שוערים: לוי חיון.