זה מורה, זה?
מדוע הפכו המורים לסמרטוטים של המערכת ושל תלמידיהם? האם מדובר רק בתנאי הסף הנמוכים למקצוע, ואולי גם ביחס הסלחני של החברה והמערכת הפוליטית לתלמידים והוריהם? והאם יש לצניחה במעמד המורים השפעה ישירה על הירידה בהישגי התלמידים? מורים, בכירים ותלמידים מנסים לענות
"הורים לא יתערבו אף פעם בהחלטה של רופא, פסיכולוג או פקיד דואר. אבל במקרה של המורה? הם חושבים שמותר להם להתערב בכל דבר. אז פלא שאין למורים סמכות?"
המשפט הזה, שנאמר על ידי מנהלת ותיקה, מצביע על אחת הבעיות הקשות ביותר שרובצות היום על מערכת החינוך הישראלית. בלשון פשוטה אפשר לומר - אין כבוד למורים. כלומר, מעמדו של המורה נמצא בתהליך פיחות מואץ: המשכורות צנחו, הסמכות התפוגגה ואפילו לידע יש פחות משקל מאי פעם. המורה המודרני (שהיא לרוב אשה) נאלץ להתמודד עם תלמידים, הוריהם ואפילו המערכת שאמורה לתמוך בו - ופעמים רבות מתחמקת מלעשות כן.
השאלה כבדת המשקל היא – האם הצניחה במעמדם של המורים משפיעה גם על הירידה בהישגיהם של התלמידים? מורים רבים משוכנעים שכן. אם אנחנו סמרטוטים, הם אומרים – לתלמיד אין מוטיבציה אמיתית לשפר את הישגיו.
"בית הספר הפך לבייביסיטר"
יאיר רובין, מורה ותיק במערכת החינוך, נזכר בגעגועים בתקופה שבה אמו, אף היא מורה, היתה זוכה להערכה והקשבה מהורי תלמידיה – שהיו עושים כבקשתה "מבלי לצייץ".
"היום", אומר רובין, "כשאני אומר את אותם הדברים - ההורים לא מקבלים את זה כמובן מאליו. למילה של המורים בנושא חינוך הילד יש אותו משקל כמו המילה של ההורים. היום המורה לא יקבל גיבוי מההורים כמו בעבר".
רובין סבור כי מעמד המורה נגזר משלושה רכיבים: הראשון הוא הגדרת מטרות. "היום המטרות המוצבות למורה אינן ברורות", הוא טוען. הרכיב השני הוא נושא השכר. "החברה מביעה את הערכתה למקצוע בשכר. אם השכר יהיה גבוה יותר - ההערכה למורה תהיה גבוהה יותר", הוא משוכנע. הרכיב השלישי הוא סף קבלת המורים למערכת, שצנח פלאים. "היום קל, קל מדי, להתקבל להוראה במערכת החינוך", מבהיר רובין.
ויש לו גם מסקנות עגומות: "פעם בית הספר היה מחנך. היום הוא רק מקום להקניית ידע ומשמש כבייביסיטר לילדים. מי שקובע מה יהיה זה ההורים, שחושבים – 'מי זה המורה בבית הספר אם אפשר לקנות חינוך אפור בכסף?'"
בהסתדרות המורים משוכנעים שהכירסום שחל במעמד המורים משפיע ישירות על ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל. "היום מורה לא יכול להטיל משמעת כמו בעבר. יש את חוק התלמיד, שמגביל אותו. בהעדר אמצעי משמעת, הוא לא יכול להטיל את מרותו על התלמידים - ובלי משמעת ומרות אי אפשר לחנך", טוען יו"ר הסתדרות המורים, יוסי וסרמן.
לדברי וסרמן, "פעם ההורים היו נותנים תמיד גיבוי למורה. מילה של המורה היתה מילה. אם הוא היה מעניש תלמיד - ההורים היו מקבלים זאת ללא ערעור. אבל היום הכל שונה: למורה אין סמכות ותמיד הוא חושש להעניש ואפילו להעיר מילולית על התנהגות בלתי הולמת של ילדים. נוצר מצב שאין בידי המורים כלים להתמודד עם תלמידים בודדים שמפריעים או משתובבים - והם פוגעים בעצם בכלל התלמידים".
מנהלת בית ספר תיכון במרכז הארץ טוענת כי גם הכנסת והמגמות הפופליסטיות שבתוכה אשמים: "אחת הסיבות לכרסום במעמד המורה היא פופוליזם של הכנסת ושל ועדת החינוך, שבמקום לגבות את המורים הם מגבים את ההורים בכל דבר. הם גם אלה שקיצצו בסמכויות המורה בכל הקשור לענישה, הרחקה והשעיית תלמידים. פעם, מורה היה מזהיר ילד בכך שיזמין את הוריו - וזה היה עובד. היום, התלמיד הוא זה שמאיים על המורה כי יקרא להורים שלו".
זה מורה – או מתווך?
יאיר רובין משוכנע שמקור הסמכות של המורים היום צריך להיות הידע שלהם. "התלמידים צריכים לדעת שהדרך שלהם לתעודת הבגרות עוברת דרך הידע שיעביר להם המורה. אם מורה נכנס לכיתה כשהוא מקרין מקצועיות, יודע מה הוא עושה, יוצר עניין אצל התלמידים בחומר הנלמד - לא יהיו לו בעיות משמעת".
אבל איזה ידע בעצם יש למורים? בהסתדרות המורים טוענים כי אחת הבעיות היא שהמורה הפך היום להיות מעין מתווך בלבד. במשרד החינוך קובעים את תוכנית הלימודים. המורה לא מעורב בתכנים (ולעתים אף חולק על חלק מהם) - למרות שהוא זה שמכיר היטב את התלמידים ואת רמתם ויודע מה בדיוק מתאים להם.
"במשרד החינוך מנחיתים עלינו כל פעם שיטות לימוד חדשות", מתלונן היו"ר וסרמן, "אלה שמחליטים על השיטות אינם נמצאים בשטח וקבלת ההחלטות הפדגוגיות אינה נעשית יחד עם המורים, שהם אלה שבעצם עומדים בכיתה מול התלמידים ומכירים אותם ואת יכולותיהם. זו פשוט הנחתה מלמעלה".
התנאים: צפיפות ושכר נמוך
אסור לשכוח גם את התנאים שבהם נאלצים המורים לתפקד, שגם הם אחראים לפגיעה במעמדם. למשל - הצפיפות בכיתות.
מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחטיבת-ביניים בישראל עומד על 31.6 תלמידים, גבוה ממדינות מערביות אחרות. בארה"ב למשל יש בכיתה זהה 27 תלמידים בכיתה בממוצע, בקנדה 23 תלמידים בכיתה ובצרפת 24 תלמידים בכיתה. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בבית ספר יסודי עומד בישראל על 28.3. בארה"ב 24 תלמידים בממוצע, בקנדה 20 ובצרפת 23.
ומה לגבי השכר? לפי נתוני 2001, עומד השכר הממוצע של מורה בישראל על 6565 שקלים. כמה מקבלים עמיתיהם של המורים במגזר הציבורי? הפסיכולוגים 8500 שקלים, עובדים סוציאלים 8900 שקלים, אחיות 9000 שקלים וטכנאים והנדסאים מקבלים 9700 שקלים בחודש.
וגם כאן, ההשוואה לעולם לא עושה לנו טוב: שכרם של המורים בישראל עומד על 69 אחוזים מהשכר הממוצע במשק. בשבדיה שכר המורה הוא 87 אחוזים מהשכר הממוצע, בפינלד 91 אחוזים, בארה"ב 96 אחוזים ובקנדה וצרפת 123 אחוזים.
"אין מה לדבר, מעמד המורה פגוע ומושפל", סבור ראש בית הספר לחינוך במכללת בית ברל, ד"ר עמוס הופמן, שמונה עוד מספר דוגמאות: "אין בבית הספר מקום פרטי שבו יכול המורה לקבל תלמידים ולבדוק מבחנים. עומד לרשותו רק חדר המורים הצפוף. הכיתות בהן מלמדים המורים לא מצוידות ומאובזרות, חלקן אפילו לא ממוזגות. הגרוע מכל הוא השכר הנמוך: מורה מתחילה עם תואר ראשון - שכרה נמוך מ-3000 שקלים ברוטו לחודש. מורה עם ותק של 15 שנים מקבלת 5000 שקלים ברוטו לחודש".
הופמן דוחה בכעס את הטענות לפיהן שכר המורים נמוך בשל החופשות הרבות שהם זוכים להן. "כל התירוצים האלה הם שטויות. מורה עובד גם בבית ובחופש הגדול. נטו, הוא יוצא לחופשה של שלושה שבועות, כמו מגזרים אחרים במשק. אני מציע לכל אחד שמדבר על חופשות המורים לבוא ולעבוד יום אחד בלבד בתור מורה לפני שהוא מדבר".
יש פתרון?
"צריך לנהוג כפי שנהגו ביפן: שם מקצוע ההוראה הפך למקצוע בעדיפות לאומית ושכר המורים שם הוא הגבוה ביותר במשק. אבל הדבר יעלה כסף למדינה. בקשר ליחס שמקבל המורה, בעבר הציבור התייחס להשכלה אחרת. היום, ההתיחסות היא שהתלמיד הוא קליינט והמורה נותן לו שירות".
המנהלת ממרכז הארץ סבורה כי הפתרון טמון בין היתר בכך שההורים יתנו אשראי למורים במערכת. "נכון שצריך לבקר, אבל צריך גם לתת שיניים למורים כדי שיוכלו להטיל משמעת וצריך לסמוך על שיקול הדעת שלהם. אם בבית לא תומכים בבית הספר - זה פוגע במעמד המורה".
גם למורים, לדבריה, יש מה לעשות כדי להשתפר: "בעבר, מורה היה מגיע לתחום ההוראה מתוך שליחות ואמונה בחינוך ובערכים. כיום, המורים הצעירים הם יותר תכליתיים ופחות בתחושה של שליחות. מורה צריך להשקיע בעבודה, ואת זה הותיקים עושים יותר, מעבר לזמן השיעור".
דבר התלמידה: שההורים יירגעו קצת
מה סבורים התלמידים עצמם? יו"ר מועצת התלמידים הארצית, שירין גבאי, חושבת באופן מפתיע אולי, שבהחלט יש מקום לגבות את המורים. "בימים אלה, המורים מרגישים שאין להם מספיק כלים להתמודד עם מקרי אלימות ובעיות משמעת של התלמידים", היא אומרת.
"הכבוד של התלמידים למורה יתחזק, ברגע שהמערכת ובעיקר המנהלים יגבו את החלטות המורים, תוך הקשבה שקולה לשני הצדדים. היום למורה כמעט ואין איך להעניש תלמיד בעייתי. גם אם הוא נותן לתלמיד עונש 'קליל', כמו להכין סיכום בנושא מסוים, אם התלמיד לא יעשה את זה - אין למורה מה לעשות".
גבאי חושבת, כמו המורים הוותיקים, שהרבה מאוד תלוי בהורים. "שיתוף פעולה בין המורים להורים צריך להיות יותר חזק. ההורים צריכים להיות קשובים למורים ולהעמיד את בנם במקום, כאשר המורה מתלונן נגדו. הבטחון של התלמיד גבוה יותר מבעבר ועולה כל הזמן, בגלל התמיכה שהוא יודע שיקבל מההורים שלו ומהסביבה, שמקרינה שהכל מותר ואין הצבת גבולות. ההורים מצידם צריכים לא להתערב יותר מדי. שיתנו לילד שלהם להסתדר לבד עם המורה".
לפנייה לכתב/ת 
