"אגדה על אושר ללא סוף" - בינוני

תיאטרון מיקרו הוא קבוצה רוסית נסיונית שעובדת זה מספר שנים בירושלים תחת הדרכתה של הבמאית אירינה גורליק. ההצגה "אגדה על אושר ללא סוף" מגלה את החן של הקבוצה הזו, אך גם את הבעייתיות שלה.

החן מתבטא בכנות, בדמיון ובעבודת האנסמבל המחויבת; הבעייתיות מתבטאת באיכות הביצוע ובעיקר בבחירת החומר להצגה. הסיפור של אולריך פלצנדורף הוא משל מודרני על גיבור שעובר שלבים שונים בחייו, ובכל אחד מהם הוא מאמין שמצא סוף-סוף את האושר האמיתי. הסיכום של כל השלבים הוא סוג של הסתכלות אירונית על הקיום האנושי: החיפוש המתמיד אחר האושר הגופני והנפשי החמקמק, הנע כמטוטלת בין השתלבות בציפיות החברה לבין פרישה ממנה לטובת סיפוק המאוויים האישיים.

הבעיה היא שהסיפור הוא אנטי-דרמטי, והדמויות ברובן אלגוריות וייצוגיות. סגנון ההגשה אינו מצליח לחפות על הבעיה הזו, אלא רק לשרטט סביבה קישוטים חביבים באמצעות כוריאוגרפיות ליצניות משעשעות. גם המשחק נותר ברובו ברמה של ציטוט או דיווח. זה אולי מיטיב עם השחקנים, שרובם אינם באמת מקצועיים, אך מנכר את הצופים ובסופו של דבר גורם לסוג של עייפות מתגברת מהעלילה הארכנית והמסועפת. התוצאה היא הצגה מפוהקת, שמעבר לחן הראשוני שלה אינה מצליחה לייצר מתח ולכן אינה בונה חוויה תיאטרונית דרמטית אמיתית.