כך פתחנו את שנת הלימודים

איומים בשביתת מורים? בתי הספר דורשים יותר מדי כסף? חשש ביטחוני כבד? מידי שנה נדמה שפתיחת שנת הלימודים הזו זהה בדיוק לקודמתה. אבל עיון זריז בארכיון מראה שהיו דווקא כמה שנים שבהן פתיחת שנת הלימודים היתה קצת אחרת-  ואולי לא כל כך? לשיפוטכם.

1940

שנת הלימודים בתל אביב נפתחה ב-6 באוקטובר אחרי "סיבוכים ונפתולים ארוכים". האיום הנאצי וקולות המלחמה באירופה עוררו דאגה רבה בישוב הארצישראלי, בשל המחסור במקלטים בכל בתי הספר ושנת הלימודים התעכבה עד להסדרת נושא ההגנה האזרחית.

שיבושים היו גם בהסדרת "תעודות הכניסה" לבתי הספר ותשלום דמי ההרשמה. "הועדה לערעורים" האריכה את פעילותה בשלושה ימים נוספים בכדי לאפשר להורים לערער על דמי ההרשמה שנקבעו להם.

כזה היה המקרה של סוכן למכירת קפה מדלת לדלת, שדמי ההרשמה של ילדתו הוערכו ב- 7,600 לירות ארץ ישראליות תמימות (לעומת 2,600 לא"י בשנה הקודמת) בעוד שלמעבידו, סיטונאי הקפה, נקבעו דמי הרשמה בסך 5,600 לא"י בלבד. הוא עירער - וזכה.

1948

מלחמת העצמאות ברקע: בתי הספר בתל אביב לא נפתחו במועד משום שהמבנים המשמשים ללימודים תפוסים עדיין על ידי כוחות הצבא והממשל. בתי ספר אחרים תפוסים על ידי 'המפונים' – אלה שפונות מבתיהם הנמצאים בנקודות אסטרטגיות.

העיכוב בפתיחת שנת הלימודים שיבש גם אז את חייהם של ההורים. אחת האמהות, עקרת בית במקצועה, התלוננה: "עלי לעמוד במשך שעות ארוכות ליד האיטליז וליד החנות העירונית לירקות - ואין מי שישגיח על הילדים".

1952

דאגה אמיתית מחלחלת לקראת פתיחת שנת הלימודים. התרגלנו למחסור בכיתות ובציוד אבל המחסור האמיתי השנה הינו – מחסור בתלמידים. במדינת ישראל של אותה שנה, מסתבר, אין אפילו מספיק תלמידים בכדי לקיים את רמת החינוך הרצויה.

13,000 נערים ונערות סיימו את בית הספר היסודי אך רק כ- 2,000 נרשמו ללימודים בבית הספר התיכוניים. הבעיה מחריפה כשהניסיון מלמד כי רק מעטים מהם מסיימים אותם. בתי הספר המקצועיים, להבדיל, מוצפים בבקשות רישום שכן ההורים מעדיפים לראות את בנם רוכש מקצוע. מצב עינינים זה מעורר דאגה בכל הדרגים: "סובל המנגנון, סובל הצבא וסובלת המדינה", נכתב בכותרות.

1953

בשנת הלימודים הזו אושר בכנסת 'חוק חינוך ממלכתי' והוחל ביישומו. שר החינוך מיהר למנות 6 מפקחים אזוריים שמונו על פיקוח החלת החוק.

באותה שנה, הגיש לממשלה השופט ד"ר זלמן חשין, יו"ר ועדת החקירה לענייני ירושלים, דו"ח חמור על מצב בתי הספר בעיר. "חדר שאינו ראוי לשמש כדיר צאת משמש כבית ספר", נכתב בדו"ח. באחד מבתי הספר בעיר, הוא מתאר: "כמאה ילדות לומדות בתנאים שאינם ראויים למרבץ בהמות". על בית ספר אחר נכתב: "שומו שמיים! מסדרונות אפלים, רצפות מרוסקות כתלים מזוהמים..אלמלא ראינו זאת בעינינו – לא היינו מאמינים".

1960

את תחילת שנת הלימודים, בישר פלא טכנולוגי - צילצול הפעמון. המורים שוב הביעו תקווה שדרישותיהם הכספיות יתמלאו וששנת הלימודים תתנהל ללא "זעזועים" - משמע שביתות.

שר החינוך, אבא אבן, פנה אל המורים והתלמידים ברשת רמקולים. למורים אמר "אני בטוח כי אתם רואים את מלאכתכם לא רק כמקצוע אלא כיעד גדול ונשגב". אל התלמידים פנה ואמר: "לימדו היטב והביאו סיפוק לעצמכם".

1970

אימה בכיתות: שנת הלימודים נפתחה בצל מחלת החולירע, שהעיקה על הילדים והוריהם. משרדי החינוך והבריאות הוציאו הוראות כיצד לשמור על היגיינה בבתי הספר, אך הוחלט להימנע מחיסון המוני.

השיעור הראשון ללימודים הוקדש להגיינה ולדרכים להימנע מהמחלה. התלמידים נקראו להימנע מלהביא פירות וירקות לבית הספר - בכדי לצמצם את התפשטות המחלה. תחילת עידן השוקו והלחמניה?

1990

שנת הלימודים נפתחת בצל האיום העיראקי. בכל בתי הספר עברו ביום הראשון הדרכה בשימוש בערכות מגן - למקרה של התקפת אב"כ. תמונות של ילדים במסכות מילאו את העיתונים, לצד איומיו של סדאם חוסין.

2001

ימי אינתיפאדת אל-אקצה: מספר שיא של 7,000 שוטרים ליוו את פתיחת שנת הלימודים. בירושלים, בעקבות נפילת שתי פצצות מרגמה כשבוע לפני תחילת שנת הלימודים, היתה האבטחה גבוהה במיוחד. תלמידי העיר עברו בימים הראשונים הדרכה להתגוננות תחת אש.