ורטהיימר: העתיד לא בבורסה ולא במשרד האוצר
יו"ר "ישקר" ו"להבי ישקר", סטף ורטהיימר, שובר שתיקה. בראיון ל-ynet הוא מדבר על המיתון, על התוכנית הכלכלית, על משבר ההיי-טק, על גל ההשקעות בבורסה, ועל המנטליות הכלכלית של היהודים, וקורא לממשלה, לתקשורת ולמערכת החינוך: החזירו את האמון בייצור
יו"ר "ישקר" ו"להבי ישקר", סטף ורטהיימר, הוא חיה מזן נדיר בכלכלה הישראלית. ורטהיימר, שהיקף עסקי מפעליו מגיע ליותר ממיליארד דולר, הוא אחד התעשיינים הגדולים היחידים בארץ, שעסק תמיד בתחום ספציפי אחד ומעולם לא הקים חברת אחזקות ולא הנפיק את מפעליו בבורסה. ורטהיימר מנהל את המפעלים זה קרוב לחמישים שנה; מיתון, הפרטה, גלובליזציה, משבר ההיי-טק, משבר הלאו-טק, מלחמות ותהפוכות, וורטהיימר בשלו: מאז שנות השמונים לא עברו המפעלים אפילו גל פיטורים אחד, וכיום מועסקים כ-3,000 עובדים בישקר וכ-800 בלהבי ישקר.
ורטהיימר, הממעט להתראיין, שובר שתיקה בראיון ל-ynet על עולם ומלואו. אף שהוא בן 77, רחוק גיאוגרפית ממרכז העצבים התל אביבי ורחוק מנטלית שנות אור מחדרי העסקאות בבנקים וברחוב אחד העם, ורטהיימר רחוק מלהיות מנותק, ומפגין בקיאות מלאה בכלכלת ישראל.
בחודשים האחרונים, בעקבות המלחמה בעיראק והתוכנית הכלכלית החדשה של משרד האוצר, מרבים לדבר על ניצני אופטימיות ועל יציאה מהמיתון. האם אתה שותף לכך?
"קודם כל, אני אדם אופטימי, ואני שותף לכל תקווה. אני חושב שגם הצרות וגם הקשיים הם פחות נוראיים מכפי שעושים מהם. אבל משרד האוצר אינו צריך להיות הסיבה לאופטימיות או לפסימיות. ביבי הוא שר אוצר מצויין, אבל עם כל הכבוד, פקידי משרד האוצר צריכים להבין, שהמשרד הזה בסך הכל עוסק בחלוקה מחדש של העוגה, וזה לא מה שיגדיל אותה. בישראל נדמה לנו שמשרד האוצר הוא המשרד החשוב ביותר עלי אדמות. אבל עם כל הכבוד, גם שר אוצר מצויין הוא בסך הכל פקיד בכיר, שעוסק בעוגה הקיימת. העתיד נמצא במקום אחר לגמרי: בתעשייה, בייצור, בייצוא, במי שיגדיל את העוגה".
ובכל זאת, התוכנית הנוכחית לחלוקה מחדש של העוגה, מקובלת עליך?
"אני מאמין גדול בקיצוצים ובהתייעלויות, אבל בתוכנית יש כמה סעיפים מקוממים מאוד. קודם כל, כמובן, העובדה שהם רוצים לפגוע בחוק לעידוד השקעות הון. אני מקווה שהם יבטלו את הסעיף הזה, כי לשמחתי, גם הם מתחילים להבין היום, שאם תשחוט את התרנגולות, זה לא משנה איך תחלק את הביצים. חוץ מזה, למה לפגוע בהכשרות המקצועיות למובטלים? זאת מדיניות אבסורדית: במקום להעניק למובטלים, לנשים החד-הוריות, לתושבי הפריפריה מקצוע שיאפשר להם להתפרנס ממנו, המדינה מחלקת להם דמי אבטלה, מרגילה אותם לבטלנות ומייבאת במקומם עובדים מטאייואן ומתאילנד".
התוכנית כוללת, אגב, גם קיצוצים בחינוך.
"במערכת החינוך יש הרבה מאוד בטלנות, הרבה בזבוז והרבה במה לקצץ. יש כאן שרשרת של כישלונות קשים, וצריך לתקן את כל המערכת".
באיזו צורה?
"בחיזוק החינוך הטכנולוגי. אין בארץ שום דחיפה של התלמיד לחינוך טכנולוגי. זה מתחיל בבתי הספר, וזה מחמיר באוניברסיטאות. האוניברסיטאות באירופה, במזרח הרחוק, ברוב ארצות העולם, נותנות העדפה ברורה להנדסה, למדעים, לחינוך הטכנולוגי, ליצירה, על פני מקצועות הברברת. בארץ כולם דוחפים את הסטודנט, שיילך להיות עורך דין, או שילמד מנהל עסקים. וזה לא רק מערכת החינוך: המדינה, ההורים, התקשורת, החברה, כולם דוחפים היום את התלמיד לכיוונים בטלניים ומרחיקים אותו מכל שאיפה ליצור ולייצר.
"תעשייה כאן היא מילה גסה. הייצור נחשב כאן למקצוע מלוכלך, לא מעניין, שאין בו כסף, שאין לו עתיד. צריך ליצור היום אפליה מתקנת עצומה לטובת החינוך המקצועי, וליצור רצף של חינוך למקצועות ספציפיים בתעשייה מבית הספר ועד לאוניברסיטה. שהתלמיד יתחיל ללמוד בגיל 15 את המקצוע שבו הוא יעסוק, ויהיה מכוון אל המפעל ולא רק אל המשרד. ואני פועל בכיוון הזה. פניתי לוועדת החינוך של הכנסת ולשרת החינוך, ואמרתי להם שהם צריכים לבדוק מחדש את כל החינוך המקצועי, ולא הייתה שום היענות. וזה למרות שהייתה ועדה שכבר ישבה ובדקה את כל הנושא הזה, ועדת הררי, שכבר לפני 13 שנה קבעה שצריך לתת עדיפות לטכנולוגיה, לתעשייה ולדרבים מעשיים".
אבל האנליסטים, הבנקאים, הפרשנים, הכלכלנים והמומחים למיניהם אומרים, שהייצור התעשייתי הכבד באמת במשבר קשה, ומהווה נדבך פחות ופחות חשוב בכלכלה שלנו. העתיד, לדבריהם, בהיי-טק ולא בלאו-טק, כיוון שמפעלי הלאו-טק עוברים, לדבריהם, לארצות עניות יותר, שבהן כוח האדם זול יותר.
"מה זה היי-טק? אם אני משתמש באוטומציה המתקדמת ביותר בעולם, ומייצר מוצר עתיר ידע, שרק לי יש את היכולת לייצר אותו, אני היי-טק או לאו-טק? אני נחשב ללאו-טק. גם חברת טבע היא לאו-טק. טבע היא חברה ללא עתיד? טבע מצליחה, כי היא בנתה את עצמה בסבלנות, במשך שנים, בעבודה קשה, ולא ניסתה לקפוץ מיד אל המיליארדים. אני לא יודע מה זה היי-טק ומה זה לאו-טק. יש חברות היי-טק כמו אינטל שמייצרות, שמוכרות, שמספקות מקומות עבודה. יש חברות היי-טק שמבוססות על בלוף. מי שחושב שאפשר להשאיל מיליארד דולר מפה ומיליארד דולר משם בלי שאתה מייצר כלום, ולא ליפול בסוף, נכח לדעת שהוא טעה.
"לגבי המפעלים, הבעיה היא לא יוקר כוח האדם. כוח אדם איכותי הוא כוח אדם יקר. אבל ברגע שאתה משתמש באוטומציה הנכונה, השיקול הוא כבר לא כמה אנשים להעסיק, אלא איזה אנשים להעסיק. הרבה יותר זול להעביר את השלבים הפשוטים של הייצור לרובוטים, מאשר להעביר את המפעל כולו להודו או לירדן. בזכות האוטומציה, כוח האדם שלנו בישקר לא רק שלא מצטמצם, אלא כל הזמן משתפר. פיטורים וקיצוצים תמיד היו. אבל מי שרוצה לעבוד וליצור, ימצא את הדרכים לעשות זאת בכל מצב.
"אני התחלתי בשנות החמישים, אחרי שפוטרתי מהתעשייה הביטחונית בעקבות קיצוצים. מה יכולתי לעשות? היו לי כמה סכינים, והתחלתי להשחיז מתכת בצריף שבחצר הבית שלי. אחר כך הפסדתי במכרז בישראל, אז לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לייצא. נסעתי ליוון, והייתי חייב למכור שם משהו, כי לא היה לי כסף לכרטיס חזור. אז התחלתי למכור. כך קמה ישקר. בבית ממול, ברחוב שבו גרתי, אגב, גרה משפחת שטראוס, שהייתה לה מחלבה של פרה אחת. צירוף מקרים: כך קמו ישקר ושטראוס, בית מול בית".
משפחת שטראוס החליטה לאחרונה החלטה דרמטית, להפוך לחברה בורסאית. האם אתם חושבים לצעוד במסלול דומה?
"אני שמח שישקר היא לא חברה בורסאית. ישקר היא חברה שעוסקת בייצור וביצירה, ולא בכסף".
מה זאת אומרת? אתם לא עושים הכל כדי להרוויח יותר?
"זאת לא השאלה. אנחנו חברה רווחית, ומעונינים להרוויח, אבל הרווח הוא לא המנוע שלנו והוא לא במרכז העשייה. אני גאה על המוצר שעושה כסף ולא על הכסף שעושה כסף. אני מרוויח כשאני מוכר, כיוון שהמוצר שלי הוא טוב. אנחנו שואלים את עצמנו, איך לשפר את המוצר ואת תהליך הייצור בלא הרף, ולא, מה ייכתב בדו"ח הבא לבעלי המניות. והצרה הגדולה היא, שיותר מדי אנשים כאן עסוקים בכסף ולא בייצור וביצירה ובייצוא.
"זה גם לא עוזר, שהמשקיעים הזרים התחילו להשקיע בשוק הישראלי, אם ההשקעות שלהן מגיעות לבורסה בלבד, ולא תורמות לייצור. אנחנו הפכנו לכלכלה שמסתובבת כולה סביב כסף. וזה נובע, אם מסתכלים קצת יותר לעומק, מהמנטליות היהודית. היהודים בגלות התרגלו לעסוק בכסף, כי העיסוק בכסף היה נחשב לדבר בזוי בעיני הנוצרים, לפחות בעיני הנוצרים הקתולים".
אפשר לשנות מנטליות שמשתרשת במשך אלפי שנים?
"זה מה שאני מנסה לעשות כאן בישקר. ואני מאמין שאפשר. אגב, זה לא רק בישקר. הרבה חברות עובדות ומייצרות ומייצאות, ועושות עבודה נפלאה, ואתם בתקשורת לא מתעניינים בכך ובקושי כותבים עליהן. אבל שורש השינוי הוא בחינוך, ואני שב ואומר: המפתח ליציאה מהמיתון, לצמיחה, להתפתחות ולעצמאות, הוא חינוך טכנולוגי, ובלעדיו, לא ישתנה כאן כלום".
כמה מאנשי העסקים הבכירים ביותר בישראל מעידים על עצמם בגאווה, שהדבר היחיד שהם מבינים בו הוא מימון עסקאות. הם גאים מאוד בכך שהם מסתובבים ברחבי העולם, וסוגרים עסקאות במיליארדי דולרים, מבלי לייצר כלום בעצמם. מה אתה חושב על כך?
"אני חושב שזה קשור לכל מה שפגום ומצער כאן בארץ. אם אנחנו לא נייצר, ולא נעבוד, ולא נקיים את עצמנו לא נהיה עם. נישאר קבוצת מיעוט, נמשיך לחיות על המזוודות. אין כלכלה חדשה. מה שהיה נכון כשהקימו את המדינה נכון גם היום, כמו שהוא נכון בטאיוואן ובתאילנד ובקוריאה ובשוויץ".
לסיכום, מה היית ממליץ לצעיר שרוצה להקים מפעל בישראל של 2003? שישכח מזה?
"בשום פנים ואופן לא. ייתכן שבממשלה יש מי שהיה ממליץ לו כך. אבל הייתי ממליץ: סבלנות. הייתי ממליץ, שיתמקד במוצר, בייצור, בעובדים, בעשייה. ומשם יבוא הכסף. והייתי ממליץ לו ללכת לנגב או לגליל, כי אני עדיין מאמין שהגליל והנגב הם העתיד, ושבסוף הפריפריה תהיה בתל אביב".
פורסם לראשונה
לפנייה לכתב/ת 
ורטהיימר. "תעשייה כאן היא מילה גסה"
מומלצים
