מועדון הסנדביץ'

השנה היא 1762. במועדון שמעל תיאטרון הקובנט גארדן בלונדון, בשעת לילה מאוחרת, המתח בעיצומו. הרוזן הרביעי של סנדביץ', ג'והן מונטגיו, מבלה 24 שעות סביב שולחן ההימורים. הוא אינו מפסיק אפילו כדי לאכול, אבל הרעב גובר עליו. הרוזן מזמין לעצמו מנת בשר, אבל כדי לא לעצור את המשחק, הוא כולא אותה בין שתי פרוסות לחם ואוכל תוך כדי הימור. כך, מספרים עדי ראייה נרגשים, נולד הכריך הראשון, שזכה להיקרא על-שם ממציאו הספונטני. 16 שנה מאוחר יותר, גילה הקפטן הנודע קוק שורת איים באוקיינוס השקט וקרא להם על שמו של מי שעתה הוא כבר אדוני הצי הבריטי, מיודענו הרוזן מסנדביץ'.

גם אם ההיסטוריה הרעיפה את הכבוד על האציל האנגלי, הרוזן סנדביץ' לא באמת המציא את הכריך. אפשר להמר בביטחון על הטענה הצרפתית, שסוג מזון המורכב משתי פרוסות לחם מרוח בחמאה, עם דבר מאכל כלשהו ביניהן, כפי שקובעת ההגדרה המילונית (בלקסיקון הקולינרי הנודע של לארוס), היה נפוץ באיזוריה הכפריים של צרפת הרבה לפני המאה ה-18. הפועלים בשדות נהגו לכרוך את ארוחותיהם בין שתי פרוסות לחם כפרי שחור, ואנשים שיצאו למסעות נהגו להצטייד בבשר מבושל או כבוש, טובל ברוטב

עסיסי, בין שתי פרוסות. ולאחר שהצרפתים השיבו לעצמם את כבודם, מן הראוי להזכיר גם להם, שבימי-הביניים, בכל אירופה, נהגו להגיש את האוכל (זה שהיה במצב צבירה מוצק, פחות או יותר) על גבי פרוסת לחם עבה, ששימשה צלחת אישית (מה שאפשר בקלות לכנות בימינו, סנדביץ' פתוח). קשה לדעת גם מתי הגה לראשונה מישהו במזרח-התיכון את הרעיון לדחוס כל טוב טובל בחומוס או בטחינה לתוך הכיס של הפיתה.

השאלה היא, אם כן, לא מי המציא את הכריך, אלא מי גרם לו להיכנס לפנתיאון הקולינרי. כאן, כמובן, היתה ידה של האצולה על העליונה, ומה שלא עשו דורות של איכרים, פועלים ונוסעים, עשה מהמר כפייתי אחד: הוא הכניס את המאכל הפשוט לחברה המהוגנת, הפך אותו לאופנה - ומשלב זה כבר אי אפשר היה לעצור אותו. הכריך כבש את מגשי האירוח, צץ בכל מזללה ובית-קפה, התרווח בנוחות בסלסלות הפיקניקים והתמקם בראש רשימת הלהיטים של מסעדות המזון המהיר.

אגב, צאצאיו של האדמירל מסנדביץ' משתמשים היום בשם המחייב כדי לקדם את עסקיהם: רשת חובקת עולם לממכר סנדוויצ'ים, כמובן, הנושאת את סמל המשפחה האצילית.

הרעיון לכרוך ארוחה שלמה בין שתי פרוסות לחם תאם במיוחד את אורח-החיים המודרני, שהתפתח במהלך המאה ה-20. העולם, שהסיר מעליו שכבות של גינונים וסגד למהיר ולמיידי, אימץ בחום כל סוג של כריך: מהחמים והקלויים של איטליה, דרך רבי הקומות של האנגלים ועד לכריכי הבייגל ולהמבורגרים האמריקניים. בדרך, הצטרפו הפיתות הממולאות מהמזרח-התיכון, הפאן בנייה והכריך הטוניסאי העסיסיים, ואם תרצו, גם הטאקו והאינצ'לדאס הדרום-אמריקניים.

בשנות השישים והשבעים פרחו אצלנו, בישראל, בתי ממכר לסדנביצ'ים, שזוהו עם העלייה מדרום-אמריקה. במקרריהם אפשר היה לראות מבחר מליות - מסלטים ועד נתחי גבינות, ירקות ובשר. לכך הצטרפו רטבים וממרחים, וכל סועד יכול היה להרכיב לעצמו את הכריך לפי טעמו, בתוך לחמנייה מאורכת שרוקנה מתוכנה הרך. עד היום פועלים בשיטה זו שרידים של אותם מוסדות (כמו סניור סנדביץ' בתל-אביב).

הסנדביץ' של היום הוא למעשה משפחה שלמה, מרובת צאצאים, עד כי קצרה היד מלהקיף את כולה. הוא כלול בתפריט של כל בית-קפה ומסעדה המגישים ארוחות קלות. הוא מאפשר למכיניו מתן דרור לכל גחמה ושעשוע קולינרי. ועם זאת, זהו גם המזון שמלווה את כולנו לבית-הספר, מהיום הראשון. הצצה לתיקי האוכל מגלה שיממון יחסי, שהופך את הסנדביץ' האימהי, המיתולוגי, מטרה לחיצי הלעג של ילדיה. אבל אולי זה בדיוק הזמן, עם פתיחת שנת הלימודים, להזריק מעט עניין לתיק האוכל ולהשתעשע בהכנת סנדביצ'ים יצירתיים.

הילדים של היום מוכנים יותר מבעבר לאכול סנדביצ'ים מתוחכמים, אולי משום שהוריהם מקפידים יותר על אוכל מושקע וחשופים למוצרים שמהם ניתן להרכיב כריכים כאלה, סבור דוד בולקוביץ' ממעדניית מזרע ברחוב החשמונאים בתל-אביב, המתמחה בהכנת סנדוויצ'ים מקוריים. בולקוביץ' צייד אותנו ברשימת מוצרים שכדאי שיהיו במזווה ובמקרר, ושמהם ניתן להכין בקלות כריכים מגוונים.

לחם

לחם פרוס - יעיל ביותר להכנת כריכים. אפשר לאחסן במקפיא, ולהוציא בכל פעם את הכמות הדרושה. כשמפרידים בין הפרוסות, הן יפשירו בזמן הנחוץ להכנת יתר החומרים. אפשר לפרוס את הלחם לפרוסות רוחב ולקבל כריכים גדולים במיוחד, אותם חוצים לשניים.

לחמניות - אפשר לאחסן במקפיא, להוציא בערב ולהכין מהן כריכים בבוקר.

פיתות - גם אותן ניתן לאחסן במקפיא. הן מפשירות מהר יותר מלחמניות.

ממרחים

- חמאה, חמאת בוטנים, מרגרינה ומיונית הם בסיס מצויין המוסיף טעם לכריכים, ובשל תכולת השמן גם מונע מעט מהמלית מלהרטיב את הלחם.

- גבינה לבנה, חרדל, קטשופ וחזרת יכולים להחליף ממרחים עתירי שומן, למי שמבקשים לשמור על גבולות גם בכריך שלהם.

- פסטו, ממרח זיתים, ממרח עגבניות יבשות - משדרגים כריכים פשוטים במינימום מאמץ.

מליות

- בשרים משומרים, פסטרמות ונקניקים, הפרוסים לפרוסות דקות, משתדכים לכל תוספת כמעט ויוצרים כריך משביע ומזין במינימום מאמץ.

- שימורי טונה, דגים מעושנים ודגים כבושים עושים אותו הדבר למי שמעדיפים להימנע מבשר.

- גבינות קשות (צהובות), גבינות רכות וגבינות בשלות וחצי בשלות מתאימות לאניני טעם ומצויינות כשאוכלים אותן בטמפרטורת החדר.

- סלטים - מחומוס וטחינה דרך סלטי ירקות מבושלים ועד כבד קצוץ. העיקר שלא יהיו רוויים ברוטב.

- ביצים - קשות, חביתות ואומלטים מתובלים מצויינים להכנת כריכים מושקעים.

תוספות

- עלי חסה שטופים (ומיובשים), עלי בייבי, רוקט, עלי תרד טריים, עשבי תיבול.

- ירקות טריים, פרוסים או חתוכים דק.

- ירקות כבושים, קלויים בגריל, או מבושלים.

מליות מתוקות

- ממרח שוקולד, חלבה, ריבת חלב.

- ריבות ומרקחות.

אריזות

- נייר פרגמנט - הדרך המסורתית לאריזת כריכים. שומרת על הטריות, אבל מאפשרת לכריך לנשום.

- ניילון נצמד - שומר על טריות ומונע במידה רבה טיפטופים. אפשר להכין את הכריך בערב ולאחסן עטוף בניילון נצמד עד הבוקר.

- רדיד אלומיניום - עוטף היטב, שומר על הטריות ושומר במידת מה מפני נזקי הסביבה (בעיקר חום).

- שקיות ניילון - להכלת הכריך והפרי או הירק המצטרפים אליו. לשמחת הילדים, אפשר להשתמש בשקיות מעוטרות, בדמויות של וולט דיסני, למשל.