ביקור ראש עיריית ניו יורק בירושלים

כנראה שהימים שבהם ישראל עניינה את בלומברג כשלג דאשתקד חלפו, כי בסוף אוגוסט הבליח ראש עיריית ניו יורק לביקור בזק בן שבע שעות בעיר הקודש. הפעם כיהודי מתמיד, ציוני להפליא ומיליטנט בדעותיו: "אין לשאת ולתת תחת אש"; "אתה לא מדבר עם אף אחד כשאקדח מוצמד לך לרקה"; "מפת הדרכים היא הצעה טובה, אך זה לא הזמן ליישם אותה". ככה זה כשאתה ראש עירייה.

דברים דומים אמר בלומברג במסיבת עיתונאים בהדסה עין כרם, שם ביקר את פצועי הפיגוע האחרון בשכונת 'בית ישראל'. זו כבר הפעם השנייה שבלומברג מבקר בהדסה פצועים מהתקפות טרור, והוא התקבל במקום כמו ידיד מוכר, שיכול רק להועיל, גם מבחינה כספית. אחרי שביקר זוג אחים שנפצעו בפיגוע (והעניק להם במתנה בובה מרחוב סומסום), צפה בצילומי חזה של אחד הילדים הפצועים ("זה לא כמו חזה שלאדם מבוגר", הסבירו לו) – חיכתה לבלומברג הפתעה: בביקורו הקודם ביקר כאן את דנה מזרחי, שנפצעה בפיגוע במדרחוב. כעת, כשהיא בת 17, העניקה לו דנה זר פרחים ומסרה לו את סיכת העיר ניו יורק, אותה סיכה שהעניק לה אז.

בתוך כל האווירה הידידותית, שלא לומר חנפנית, לכבוד האורח מהתפוח הגדול, עם דגלי ארצות הברית וכל הפק"ל, העז אחד הכתבים לשאול את מיסטר-מיור אם יכול להיות כי מטרת הביקור קשורה לעובדה שמצבו בסקרים עגום מאי פעם, ולאו דווקא להזדהות עם העיר שחוברה לה יחדיו. בלומברג לא ענה לשאלה, נזף בכתב ואמר לו שעליו להתבייש בעצמו שבכלל העלה רעיון שכזה.

בלומברג, על אף הרצון הטוב והנחישות המופגנת, כנראה לא כל כך מחובר למה שבאמת מתרחש כאן. במסגרת דבריו על שלא צריך להיכנע לטרור, סיפר כי המלונות בישראל הומים מאורחים וכי כל המטוסים שמגיעים לכאן מלאים עד אפס מקום. כנראה שהרושם המוטעה שלו נבע מכך שלביקורו הקצרצר הגיע במטוסו הפרטי, המלא בכל מיני נגררים מעונבים היטב ובמאבטחים גברתנים שהקיפו אותו כל העת.

התחנה הבאה של בלומברג היתה הכותל המערבי, שם חבש כיפה סרוגה שעליה רקומים דגלי ישראל וארצות הברית, ונצלה בשמש הקופחת עם לופוליאנסקי ואחרים עד שסיים להתפלל וללחוץ את ידיהם של כל נערי 'תגלית' המתארחים בארץ, ילדים מעמותת משפחות נפגעות טרור ושאר שוכני הקבע בכותל.

שיח שמאליים

הרבה משימות היו לבלומברג במהלך יום הדחוס הזה, אך נדמה שהקשה והמורכבת שבהן היתה הסמול-טוק המתבקשת בינו לבין לופוליאנסקי בכל פעם שצעדו זה לצד זה ממקום למקום. בהתחלה זה עוד זרם. כשרק יצאו מבית החולים הדסה, לופוליאנסקי ליהג בחופשיות באנגלית במבטא כבד ושיתף את בלומברג בגירעון האדיר של עיריית ירושלים. בלומברג הנהן בדיפלומטיות עד שמישהו אחר קטע את השיחה. נושאי השיחה הקלילים כנראה הלכו והתמעטו, ואת דרכם לרחבת הכותל עשו בשתיקה מביכה של זוג שמחוייב ללכת זה לצד זה. בסוף הביקור גילה בלומברג כי השניים ערכו שיחות מקיפות ובציניות וגילו כי שניהם שמאליים וכי שניהם ננזפו על כך בילדותם.

לסיור הזוגי של לופוליאנסקי ובלומברג, התלוו נספחים רבים, כשהמפורסם בהם היה ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ', עוד יהודי חמים שכבר ביקור כאן בעבר ואף נפצע מאבן בראשו. נספח נוסף ופחות מוכר, לפחות כאן, היה חבר מועצת העיר ניו יורק, יהודי חרדי מברוקלין בשם שמחה פלדר, שדאג להפיץ את משנתו הנצית בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי בפני כל מי שרק היה מוכן לשמוע.

ביציאה מהכותל, אחרי שהרים על הידיים ילד ניו יורקי נלהב לכבוד הצלמים, עלו בלומברג ופמלייתו על קו 2 כדי לשחזר את הנסיעה עד מקום הפיגוע ברחוב שמואל הנביא. בעלייה לאוטובוס ניקב הנהג ללופוליאנסקי את הכרטיסייה, ובכל זאת היו כמה אנשי פמליה שהתפלחו בלי לשלם.

ליד שער שכם המתינו להם מפגינות מ'נשים נגד הכיבוש' שהחזיקו שלטים באנגלית. האוטובוס עצר בדיוק במקום שבו אירע הפיגוע שבוע קודם, שבו נהרגו 21 אנשים, ובהם גם שני תושבי ניו-יורק. נערך טקס בהשתתפות אנשי מד"א, זק"א בכוחות הצלה אחרים, כשבולמברג זוכה לקריאות עידוד מצד תלמידי ישיבה אמריקנים העומדים על המרפסות. התלמידים החזיקו שלט מאולתר שעליו כתוב ‘I wanna be like mike’ ושרו בקול את ההמנון האמריקני, בעוד שבלומברג והמכובדים האחרים מדליקים נרות זיכרון.

הוא עוד ישוב

התחנה הבאה היתה המרפסת המדהימה שבקומה השישית ביכר ספרא. שם העניק לופוליאנסקי לבלומברג במתנה פסלון 'חי' בצורת תפוח (גדול), שהיה עטוף בכל כך הרבה פצפצים עד שראש העירייה שלנו הסתבך לגמרי בפתיחת האריזה המוגזמת והפסלון נפל וכמעט נשבר.

חלק הקליל שתוכנן לביקור בלומברג - סיור במדרחוב הירושלמי בערב חוצות היוצר, התברר כבלתי אפשרי בעליל. על כן, כל מה שהספיק בלומברג לעשות במדרחוב היה לעצור בדוכן שרשראות, להיכנס לחנות יודאיקה ולשבת עם כל הפמליה בקפה רימון לארוחת ערב ירושלמית.

אז ממש לא משנה אם מטרת הביקור היתה יצירה של הזדמנויות צילום רבות, המכוונות למצביעים במקום שממנו הוא מגיע, או שמדובר במעשה סולידריות כן מצד ראש עיריית ניו יורק. אנחנו, כאן בירושלים, הרגשנו כאילו העולם באמת מתעניין בנו ומבין אותנו. בלומברג, בכל מקרה, הבטיח ביקור חוזר, ובפעם הבאה גם יביא את אמא שלו כדי להראות לה את ירושלים.