"הבנקים נוקטים סחבת בהשבת נכסי הנספים"

ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה שמוחזקים בארץ סיימה בימים אלה הכנת טיוטה של דו"ח שיפורסם בחודשים הקרובים. הוועדה צפויה להמליץ על קריטריונים הוגנים לפיצוי נפגעי ויורשי קורבנות הנאצים.

בדיון שהתקיים אתמול (ה') בין נציגי הבנקים לנציגי הוועדה ביקשו נציגי הבנקים ארכה נוספת של 90 יום להגיב על ממצאי הדו"ח, אולם בוועדה דחו את הבקשה: "הבנקים נוקטים בסחבת ומותחים את סבלנותי", אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל.

הבנקים כבר קיבלו ארכה דומה שתוקפה פג, אך טרם הציגו את עמדתם. גורם בוועדה אמר כי הוא חש שבבנקים חוששים מאוד מהשלכות פירסום הדו"ח.

נראה כי הוועדה לא תקבל את הקריטריונים שגובשו במהלך השנים להשבת נכסי הנספים ליורשים, ושבדו"ח המסכם שלה היא תמליץ על קריטריונים הוגנים וצודקים יותר. "הוועדה מצאה את כל האינפורמציה הדרושה לגבי מה שאירע ב-60 השנה האחרונות, והדו"ח יציג תמונה שלמה", אמר גורם בוועדה.

הוועדה הפרלמנטרית בחנה את נושא הכספים והנדל"ן של קורבנות השואה שהופקעו על ידי מדינת ישראל, ובחנה את הדרכים בהן ניתן לפצות את יורשי הנספים. כספים רבים של נספים מוחזקים כנראה בחשבונות רדומים בבנקים בארץ.

גורמים בוועדה אמרו שראוי שהטיפול בהשבת הכספים יעשה בזריזות, משום שהסחבת שמנהלים הגופים שמחזיקים בכספים פועלת לרעת הזכאים, שברובם אינם אנשים צעירים. "מדובר בדור שהולך ונעלם".

פיצוי לא ריאלי

מדינת ישראל פעלה בשנים האחרונות במגוון של אפיקים דיפלומטיים ואחרים על מנת לוודא שנכסים של יהודים שנספו בשואה יעבור לידי יורשיהם החוקיים. במסגרת פעילות זו הופעל לחץ על בנקים במדינות אירופה, חברות שהעסיקו עובדי כפייה ובנקים ממשלתיים שהלאימו רכוש ונדל"ן יהודי. אבל השבת הרכוש היהודי שמוחזק על ידי מדינת ישראל עצמה, מתעכבת.

בכמה יפוצו, למשל, יורשיו של יהודי שנספה בשואה אך טרם מותו רכש מגרש ברמת ישי שהופקע על ידי המדינה. היורשים, אזרחים ישראלים, הציגו לאפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל מסמכים המוכיחים בעלות על הקרקע ובתשובה נאמר להם שהם זכאים לפיצוי בסך 1,275 שקלים. שווי המגרש הוא כ-250 אלף דולר.

או למשל קשיש בן 86, בעליהם של חמישה דונמים עליהם הוקם לימים מתחם בית החולים תל השומר, שהוצע לו פיצוי בסך 1,800 שקלים. ומה עם המשפחה שב-1939 הפקידה בבנק 1,000 לירות שטרלינג, סכום שאז ניתן היה לרכוש תמורתו שתי דירות בתל אביב. המשפחה טענה כי כעת מוצע לה פיצוי בסכום של 159 שקל בלבד.

אבודים בסבך הביורוקרטיה

כדרכו של כסף, כך גם דרכם של הנכסים המדוברים פתלתלה. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת העבירו יהודים רבים מאירופה השקעות כלכליות לארץ ישראל, שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי. החל מ-1939 הועבר חלק גדול מההשקעות לבריטניה וחלק נותר בבנקים בישראל. ב-1951 הוחזר חלק מהסכום מבריטניה למדינת ישראל, והופקד במחלקה של משרד האוצר שנקראה הממונה על רכוש האויב.

לימים התברר כי רבים מהמשקיעים נספו בשואה. חלק מיורשיהם פנו לממונה על רכוש האויב באוצר וקיבלו את נכסיהם חזרה. ב-‎1968 הועברה יתרת הרכוש שהיתה בידיו של הממונה על רכוש האויב לניהולו של האפוטרופוס הכללי.  חלק מהכספים והנדל"ן הופקעו לצורכי המדינה הצעירה. מגרשים הפכו לשטחי ציבור וכספים מימנו פרויקטים. את התמורה עבור הנדל"ן למשל קיבל לידיו האפוטרופוס הכללי והוא שהחזיק בכסף כנאמן.

בחלוף כמה עשרות שנים החלו יורשיהם של הקורבנות לגלות שכספם מוחזק בידי המדינה והחלו לפעול להשבתו. כשנתקלו בסבך הביורוקרטיה וקמה צעקה, הוקמה הוועדה. מאז התקבלו במשרדיה אלפי פניות של יורשים שדרשו את הכסף שמגיע להם על פי חוק, או פיצוי הולם. לדברי רבים מהם, הפיצוי שהמדינה נאותה לתת להם מחפיר ומבייש את זכר הקורבנות. באפוטרופוס הכללי טענו להגנתם כי הפיצוי נמוך משום שהוא ניתן על פי ערך הקרקע ביום הפקעתה ולא כיום ונאחזו בטיעונים ביורוקרטיים שונים. 

ח"כ אביטל קיבלה לידיה מאות מכתבים נרגשים של יורשים, רובם מבוגרים, שאין להם את כוחות הנפש להתמודד מול חומת הביורוקרטיה הישראלית. באחד מהם כותבת יורשת של בעל קרקע שנספה בשואה: "תפקיד הוועדה הוא לדאוג שהחוק ישונה ושייקבעו נורמות מבוססות על הערך הריאלי של הרכוש לצורך תשלום פיצויים. הדבר דרוש לא רק לשם צדק אלמנטרי, אבל גם כדי שישראל לא תראה בעיני העולם כמדינה שאינה מתנהגת לפי אותם הכללים שהיא דורשת ממדינות אחרות המחזיקות ברכוש יהודי".