צעירים יותר, אבל גם יותר עניים

עוד נתון מפתיע המתפרסם בדו"ח הוא שרק 4,683 מתושבי העיר מקבלים דמי אבטלה, לעומת 6,692 מחתימי לשכה בתל אביב. נתון זה הוא מעט מטעה כיוון שמרבית האברכים אינם מקבלים דמי אבטלה אלא הבטחת הכנסה, ובתחום זה ירושלים מובילה עם קרוב ל- 30 אלף חלוקות. בתל אביב, לעומת זאת, מחלקת המדינה רק 18 אלף קצבאות הבטחת הכנסה.

מהדו"ח עולה עוד כי מאזן ההגירה השלילי בירושלים נמשך, ובשנת 2001 עזבו את העיר 2,760 תושבים. זאת לעומת 2,459 תושבים שהיגרו מתל אביב. עוד עולה שהגידול הטבעי בירושלים הוא מהגבוהים בארץ ועומד על 1.9 אחוז, לעומת 1.2 אחוז בתל אביב ו- 0.6 אחוז בחיפה. את ירושלים מקדימים ברשימה הארצית רק ישובים חרדיים קטנים דוגמת בית"ר ירושלים עילית ועמנואל.

עדות למצב הכלכלי הקשה בעיר אפשר למצוא בנתוני םעל רמת ההכנסה. על פי הדו"ח, 41 אחוז מהשכירים העובדים בירושלים אינם משתכרים מעל שכר המינימום. גם לעצמאים אין ממש חיים קלים וההכנסה המוצעת שלהם עומדת על 6,496 שקל, הכנסה הנמוכה מהשכר הממוצע במשק. ברעננה, למשל, אחת הערים העשירות בארץ, עומדת ההכנסה החודשית הממוצעת של העצמאים על יותר מ- 11 אלף שקל.

גם נתוני הארנונה אינם מיטיבים עם תושבי העיר, וירושלים תופסת את המקום השלישי ברשימה הארצית של גובה ארנונה למ"ר. מהנתונים עולה כי העירייה גובה בממוצע סכום של 60.75 שקל לכל מ"ר. בתחום החינוך מצבנו די עגום: בשנת 2001 רק 35 אחוז מתלמידי י"ב היו זכאים לתעודת בגרות, זאת לעומת ממוצע ארצי של 55 אחוז, ובתנאי הסף לכניסה לאוניברסיטאות עומדים רק 30 אחוז מבוגרי התיכונים בעיר.

על אף המצב הקשה מחזיקים תושבי ירושלים ב-109 אלף כלי רכב פרטיים, שגילם הממוצע הוא 7.4 שנים. בתל אביב יש 164 אלף כלי רכב, שגילם הממוצע נמוך עוד יותר, ועומד על 4.4 שנים בלבד.

נתון משמח נוסף שפורמם: למרות הלכלוך ברחובות, מייצר כל תושב ירושלים 1.3 ק"ג אשפה ליום, לעומת 2.9 ק"ג שמייצר תושב תל אביב. אגב, הממוצע הארצי עומד על 1.6 ק"ג.