פרופ' אהרונסון: מוסד בסימן שאלה

"ויצמן העניק אופי עממי ראוי לכל שבח למוסד הנשיאות, בהכנסתו את ביקורי הפצועים והמשפחות השכולות. אולם התבטאויותיו הפוליטיות לא היו כלולות בהגדרת תפקידו. ברגע שהוא התבטא בצורה פוליטית – הוא עשה כהונתו פלסתר". כך אומר פרופ' שלמה אהרונסון, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית.
לדבריו, "הכוונה הראשונית עם הקמת מוסד הנשיאות בארץ היתה שהנשיא יהיה דמות סמלית גרידא, כדוגמת מלכת בריטניה. עיקר התפקיד היה לסמל את המשותף בציבור, כלומר תפקיד טקסי מובהק. עם זאת, ניתנו לו בחוק כהונת הנשיא שתי סמכויות של ממש – האחת שתאמה את שיטת הבחירות הרב מפלגתית בישראל – בה ימנה הנשיא את ראש המפלגה הגדולה ביותר (סמכות שלא קיימת בבריטניה), והסמכות לחון, שנתונה בידי הנשיא עד היום. הבעיה היתה שהאבות המייסדים לא העלו על דעתם נשיא עתידי שירצה ליטול לידיו סמכויות נוספות".
אהרונסון מוסיף כי "בחוק המקורי נאמר שהנשיא יחתום על חוקים, זאת, כאשר האבות המייסדים לא העלו על דעתם שנשיא לא ירצה לחתום עליהם. אולם הנשיא לשעבר יצחק נבון אמר שאם יש חוק בניגוד למצפונו, כמו בעניין הגולן, הוא לא יחתום עליו. לכן, התפיסה הראשונית את מוסד הנשיאות היתה נאיבית וגם מובנת לזמנה – כי היה אז מדובר באליטה אחידה של אבות מייסדים, כאשר גם הנשיא בא מאותה אליטה. במרוצת הזמן הופיעו דמויות חדשות, כאשר הבולטת בהן היא ויצמן, ולא הובא בחשבון מלכתחילה שתקום דמות כזו, שתכניס לנשיאות תכנים פוליטיים".
לדבריו, "בעצם העובדה שאי אפשר לפטר נשיא, ושויצמן נאחז בעקרון זה, הוא נתן פירוש חדש למעמד הטקסי והמפואר שהיה לכהונתו במקור. כתוצאה, ויצמן העמיד את כל המוסד בסימן שאלה".
אהרונסון מציין כי "דוגמה נוספת לחריגות מלבד יצחק נבון שסירב לחתום על חוקים, היתה כשהנשיא אפרים קציר השמיע הערות בנושא הגרעיני – היחיד בדרג של נשיא וגם מומחה שפצה את פיו אחרי מלחמת יום הכיפורים ודיבר על קיומה של אופציה כזו בידי ישראל. זה הרעיש עולמות בזמנו – והוא בהחלט חצה את הגבול. ההבדל בין התקדימים הללו לבין מה שעשה עזר ויצמן הוא שמדובר בשתי חריגות חד פעמיות, לעומת ויצמן – שהפך זאת לשיטה, לדפוס התנהגות, ובעצם אמר 'מה תעשו לי'. הוא הטיל צל כבד על כהונתו, בשעה שפרשת קבלת הכספים גם היא מאפילה עליה".
הפתרון עבורו לסוגיית המשך דרכו של מוסד הנשיאות הוא ברמת המינוי האישית ולאו דווקא בשינוי חוקתי. לדעתו, צריך היה למנות לתפקיד מועמד מחוץ למערכת הפוליטית. "המועמד המובהק להשבת המעמד האמיתי והנעלה של מוסד הנשיאות הוא השופט מאיר שמגר, דמות א-פוליטית לחלוטין, סמל העידון הציבורי. אזי יהיה אפשר להמשיך את קיומו של מוסד הנשיאות כמעט במתכונת המקורית".