שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    להשמדת העולם, לחץ Enter

    האם הפחד הקמאי מהגולם שקם על יוצרו, קשור לרגש אשמה דתי או שהוא מעוגן בתובנות רציונליות? בעולם שבו מחשבי-על צבאיים וטלפונים סלולריים חולקים אותה רשת, זה נראה כמו שילוב של השניים

    "הטכנולוגיה היא כלי שבו לעולם, לעולם לעולם אין לבטוח!". את המשפט הזה גנבתי מסדרת טלוויזיה מצויירת. אבל מהם החיים בתקופתנו אם לא גרוטסקה צבעונית עם הומור מפוקפק. הטכנולוגיה - בינינו - באמת הולכת ונעשית מסוכנת. נכון שביותר מדי מקרים נראה כאילו הכוח המניע מאחורי תיאורי האפוקליפסה הטכנולוגית הם רגשות אשמה נוצריים (ע"ע באג 2000), או סתם טכנופוביה.

     

    אבל בחודש האחרון ראינו כיצד תקלת לואו-טק קטנה יכולה להחשיך את כל החוף המזרחי של צפון אמריקה. איך חבלת היי-טק קטנה יכולה להחשיך חצי מיליון מחשבים בין לילה. לא קשה לדמיין עתיד שכולל שילובים יצירתיים של הנ"ל. המחשבה לא יכולה להכיל את העוצמה הגורלית שעשויה להיות גלומה בהקשת Enter, או הקלקת עכבר אחת.

     

    הגולם מפראג

     

    הגולם שקם על יוצרו - הביטוי והרעיון בצורתו המודרנית - נולד בסיפור הגולם מפראג, לפני כארבע-מאות שנה. למרות שנבנה על טהרת הטכנולוגיה הקבלית, זהו אביהם הרוחני של פרנקנשטיין ושל הרובוטים במחזה של קראל צ'אפק הצ'כי, בו גם נטבע לראשונה המונח "רובוט". אחר-כך קמו הגלמים על יוצריהם בשורה ארוכה של ספרים וסרטים, ששיאם ללא ספק "בלייד ראנר", ספרו של פיליפ ק. דיק שב-1982 עשה ממנו רידלי סקוט את מה שנחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב של כל הזמנים.

     

    אבל הסיוט הפרומתיאי הגדול של המאה העשרים לא היה הרובוט וגם לא החוצן (1982 היא גם השנה של "אי.טי" ו"הנוסע השמיני"), אלא האטום. האיום האטומי כיכב בספרות המד"ב ובקולנוע כבר החל משנות החמישים, והגיע לשיאים הגדולים שלו (כולל השיר הידוע של סטינג) לקראת אמצע שנות השמונים.

     

    אייטיז מפוכחים

     

    עד אז, למעט חריגים דוגמת "ד"ר סטריינג'לב" (1964), בדרך-כלל ציפינו לו במסגרת של מלחמת-עולם שלישית. קלאסיקות פוסט-אפוקליפטיות דוגמת "כוכב הקופים" (1968), ואפילו "מקס הזועם" (1979), עוד ניסו לדמיין את העולם שאחרי, בתקופה שמדע כבר ידע לספר שלא יהיה כזה. ואז הגיעה התובנה: כדי להשמיד את הציוויליזציה שלנו אין עוד צורך במלחמה.

     

    בשנות השמונים נעשה העיסוק בשואה הגרעינית מפוכח יותר. שיאו, אני חושב, היה בשני סרטים, שניהם מ-1983: סרט הטלוויזיה "היום שאחרי", שהציג תסריט לפני-אחרי מפורט ומזוויע של שואה גרעינית; ושובר הקופות "משחקי מלחמה", שתיאר כיצד טעות תמימה של האקר צעיר (מתיו ברודריק) גורמת (כמעט) למלחמה גרעינית.

     

    הסרט שעשה היסטוריה

     

    הסרט הזה עשה היסטוריה. קודם כל, משום שגרם לרונלד רייגן, שראה אותו ונחרד, לשנות כליל את נהלי "הפתיחה באש" כך שיחייבו שאצבע אנוש תלחץ על הכפתור. אבל גם מפני שסימן את המעבר מאיום הלואו-טק הגרעיני, לאיום ההיי-טק ההאקרי. ב"שליחות קטלנית" (1984) היו אלו לראשונה המכונות שיזמו את המלחמה הגרעינית. בגלגול מאוחר הרבה יותר של הרעיון, ב"מטריקס" (1999), כבר אין גרעין - רק מכונות - והשואה כבר התרחשה.

     

    יוצא דופן אחד בז'אנר היא יצירת המופת "צמא" של צ'ארלס אריק מיין (Thirst, 1977. יצא לאור גם בשם "החורף האחרון". 1.25 דולר ב-Amazon). הספר הזה מתאר כיצד ניסוי גרעיני בנאלי למדי מוביל לשואה אקולוגית. מבצעיו, משתכנעים בנזק שגרמו רק כשהגשם מפסיק לרדת, האוקיינוסים מתייבשים, ואנשים הורגים זה את זה בשביל פחיות משקה. התיאורים של תהליך ההתדרדרות, כל-כך אמינים, שכל מי שקרא אותו נאלץ להודות ששינה לחלוטין את עולם מושגיו.

     

    רוע מול טיפשות

     

    לא פחות גדולה מהסכנה שטמונה ברוע, אם כן, היא הסכנה הטמונה בטיפשות. או אולי עליי לומר - באמונה הבלתי מסוייגת של אנשים מסויימים שהם חכמים יותר. מה אם לא זה מניע את התרבות שלנו: האמונה שהאדם, בכוח תבונתו, יכול להבין את הטבע ולשלוט בו. עכשיו המדע והטכנולוגיה הטובים והמיטיבים, האלילים יצירי כפיו, הם מקור פחדו הגדול. האם הפחד הקמאי הזה קשור לרגש אשמה דתי או שהוא מעוגן בתובנות רציונליות?

     

    קרוב לוודאי שמדובר בשילוב של שני הדברים, אבל המדע הבדיוני הוכיח את עצמו, יותר מפעם, כז'אנר שמיטיב לנבא את העתיד (או לפחות כזה שיודע להשמיע נבואות שמגשימות את עצמן). האיומים המסייטים שטמונים בהנדסה הגנטית, זו שתוארה ב"בלייד ראנר", מתחילים לקרום עור וגידים. האיום האטומי ממשיך לחזור לכותרות, גם חמש-עשרה שנה אחרי התפרקות המערכת הדו-גושית. לגבי האיום ההאקרי - נצטרך לחכות ולראות.

     

    לאף אחד כבר אין ספק בזה - תוך שנים מספר הכל יהיה מחובר לרשת. רשת אחת מחברת, כבר היום, את מחשבי הפנטגון ואת אחרון (כמעט) הטלפונים הסלולריים. כבר היום, כמעט כל המכשירים שמקיפים אותנו - מהמכונית המשפחתית ועד לשואב האבק - הם מערכות משובצות מחשב. בקרוב הם ידברו זה עם זה באלחוט וישלחו לנו SMS, יווסתו את מרכיבי המזון שלנו ויחטאו לנו את המים. מה לדעתכם מסוגל לעשות בעולם כזה וירוס אחד, מרושע באמת? מה יכולה לעשות תגובת שרשרת מקרית, תוצאה של טעות אנוש או באג שלא נתגלה? הטכנולוגיה היא כלי שבו לעולם, לעולם, לעולם אין לבטוח.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גלילי: האבולוציה של האיום הטכנולוגי
    מומלצים