"גולגותא" - כאב הזיכרון

"גולגתא" היא מונודרמה שנכתבה על ידי שמואל רפאל, חוקר יהדות ספרד שהתמחה בהיסטוריה של היהודים דוברי הלאדינו בשואה. במרכז העלילה דמותו של אלברט סאלבאדו, ישיש ניצול שואה יליד סלוניקי, שבערוב ימיו מוזמן להדליק משואה ביום השואה, ונאלץ כתוצאה מכך לחזור אל הזיכרונות הנוראים מכל ואל תחושת האשמה על כך שהוא שרד.

המונולוג נע בין ההווה עם בעיות הזיקנה והחיפוש אחר הידידים שנאספים אט אט לבית הקברות, לבין הזיכרונות מהעבר, ובעיקר של המשפחה שנרצחה לנגד עיניו בעת שעבד ב"זונדרקומנדו" במחנה ההשמדה.

החלקים העוסקים בהווה הם בעלי גוון קצת קומי, והביצוע של ויקטור עטר מדגיש את הממדים המגוחכים של הזיקנה כמו השכחה וההליכה המקרטעת. לעומת זאת בקטעי העבר הוא נותן לרגש הנקי לעלות וליכולתו כשחקן עם פאתוס הרואי לבוא לידי ביטוי חזק.

הבמאית גאולה יפת-עטר הוסיפה עיטור נאה של תמונות בווידיאו המוקרנות בחלקים היותר כואבים של הדרמה בצילום דהוי. גם המוסיקה היוונית, שערך יובל מסנר, מוסיפה לממש הרגשי של הערב, אם כי לעיתים התיאום בין המוסיקה לדיבור הוא בעייתי.

בסך הכל זו מונודרמה חזקה ומעוררת הזדהות. אמנם היא לא ממש פותחת פתח חדש להסתכלות על הנושא המוכר, ולמרות שבתוכנייה נאמר שיש כאן ניסיון לזעוק את "כאב השתכחותם של היהודים ספרדים דוברי הלאדינו מן הנראטיב והזיכרון היהודי-ישראלי בנושא השואה", בפועל ההצגה מתמקדת הרבה יותר בכאב הפרטי מאשר בשימוש שלו בקונטקסט הציבורי. במחשבה שנייה, ייתכן שזה עדיף בנושא כל כך רגיש וכאוב.