בוקי אורן: אני בא ל"מקורות" בשביל הציונות
בשבוע שעבר הצטרף בוקי אורן לבכירים אחרים מהמגזר הפרטי שעברו באחרונה לתפקידים במגזר הציבורי, כשמונה ליו"ר מקורות; "יש מגמה כזאת", אומר אורן, "שבא מתפקיד סמנכ"ל פיתוח עסקים בחברת נטפים. גילינו שיש היום במגזר הציבורי פתיחות לחשיבה עסקית ושאנחנו יכולים להשפיע ולייעל את הממשל"; ואיך הוא יתמודד עם ועד העובדים ועם בעיות המים של ישראל? הוא אופטימי; ראיון פתיחה
בניין חברת מקורות עצמו, במרכז תל-אביב, הוא כבר סמל למה שהיא מייצגת: המבנה המעוגל משהו, שנבנה במיוחד עבור החברה, הוא בניין ממשלתי מנוכר, הסתדרותי במקצת. עגלות התה עדיין עוברות בו מחדר לחדר, וגם התנהגות העובדים היא לא פעם התנהגות של עובדי ממשלה במובן הסטריאוטיפי של המלה.
מילא הבניין, לאורן מחכות על השולחן עם כניסתו לתפקיד בעיותיה הסבוכות של חברת המים הישראלית. מבחינה כלכלית מקורות היא חברה יציבה. תזרים המזומנים שלה עומד על 600 מיליון שקל בשנה, יש לה הון עצמי של 6.1 מיליארד שקל, וחברת הדירוג מעלות נתנה לה את הדירוג הגבוה ביותר: AAA, שמשמעותו חברה מבוססת עם יכולת גבוהה להחזרי חוב. הבעיות המרכזיות שאיתן צריכה החברה להתמודד הן השינוי המבני וההתייעלות בחברה, והבעיה העיקרית - ייצור מקורות מים נוספים.
משק המים הישראלי במצוקה. הצריכה גדלה, ומקורות המים מתמעטים (גם איכות המים היא לא משהו שיש להתגאות בו). צריך לייצר מים על-ידי התפלת מי ים ומיחזור מים משומשים (לחקלאות ולתעשייה). תושבי הערים לבדם צורכים 700 מיליון קוב מים בשנה (פחות משליש מהם ממוחזרים), והחקלאות צורכת עוד 520 מיליון קוב. על-פי חישובי מקורות, עד שנת 2020 יהיה צורך להתפיל כ-750 מיליון קוב מים. לירושלים בלבד צריך להגדיל את היקף אספקת המים ב-50 מיליון קוב בשנה עד 2010.
אלא שבבירוקרטיה הישראלית הדברים הולכים קשה. אם מצב העניינים הנוכחי יימשך, עד סוף 2005 יהיו בקושי 400 מיליון קוב מים מותפלים. נכון לעכשיו, אין מקור מתוכנן לתוספת אספקת המים לירושלים, וגם התוכנית לבניית מוביל מים מזרחי, שיאסוף שפכים מטוהרים ויוביל אותם לאגם זוהר לצורך השקיית הנגב והפרחתו, לא מתקדמת.
התהליכים בחברה הבשילו
מעבר לכך, כבר שנים שהחברה לא מצליחה לבצע את השינוי המבני המתוכנן בה, שאמור לייעל אותה ולאפשר את פתיחת משק המים לתחרות. אורן מחליף בתפקיד את היו"ר הקודם, אורי שגיא, שהופרש מהחברה לפני כחודשיים יחד עם המנכ"ל הקודם, עמוס אפשטיין, המכהן זה תשע שנים.
בשיחת טלפון הודיע שר התשתיות, יוסף פריצקי, לאפשטיין כי בכוונתו לפטרו בשל העובדה שלא קידם את השינוי המבני בחברה, וכי הוא יכול להודיע גם לשגיא כי בכוונתו לא להאריך את כהונתו. דירקטוריון מקורות התכנס וקבע כי ההדחה אינה חוקית, אך בחודש האחרון הוחלף הדירקטוריון כמעט כולו. הדירקטוריון החדש אישר את מינויו של אורן, ובקרוב ינסה פריצקי גם למנות את עובדיה אלה, המשנה למנכ"ל, למנכ"ל במקום אפשטיין.
שגיא מונה ליו"ר לפני כשלוש שנים על-ידי ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לאחר שהוביל כראש אמן את שיחות השלום עם סוריה שנכשלו. המטרה המוצהרת של מינויו היתה להוביל את השינוי המבני בחברה, עליו החליטה החברה כבר ב-1996.
מטרת השינוי היא שבתוך שלוש שנים מעריכתו תוכל הממשלה לקבל החלטה חדשה על הפרטת החברה. מקורות אמורה להתפצל לארבע חברות-אחיות, שיעסקו בתחומים שונים של משק המים. כך תיווצר הפרדה ברורה בין פעילות אספקת המים, שתמשיך להתבצע על-ידי החברה הממשלתית, לבין פעילות הייזום והפיתוח של מקורות מים (טיהור שפכים, התפלת מי ים, ניהול ואחזקה של רשתות מים עירוניות), שתיפתח לתחרות.
מים רבים זרמו במוביל הארצי מאז החלטת הממשלה ומאז מינויו של שגיא, אבל עד היום השינוי המבני המיוחל לא התבצע. כאשר החליטה הממשלה על השינוי העובדים התנגדו לו בצורה מוחלטת, ולכן נקבע שההנהלה תגבש הסכמים בנפרד עם הממשלה ועם העובדים בצורה שתספק את שני הצדדים. הדבר אכן נעשה, אבל אז התגלה כי ישנם פערים בין ההסכמים. כיום האוצר מתנגד בתוקף לסיכום שהושג עם העובדים, ולכן אין כל אפשרות להתקדם בתהליך. פריצקי, מצד אחד, ושגיא ואפשטיין מצד שני מגלגלים את האחריות זה לפתחו של אלה וההפך.
השינוי המבני אמור לכלול גם פיטורי עובדים. עובדי מקורות, יחד עם עובדי חברת החשמל, מובילים את טבלת השכר במשק עם משכורות של יותר מ-14,000 שקל בחודש בממוצע. כדי להתייעל חייבת החברה לצמצם בכוח-האדם. ההנהלה והוועד חתמו על הסכם לפרישה מוקדמת ופיטורים של 602 איש, המהווים 13% מהעובדים הקבועים בחברה (בחברה 1,650 קבועים ו-500 זמניים). גם ההסכם הזה לא מבוצע בגלל התנגדויות האוצר.
כל הצרות האלה מונחות עכשיו על שולחנו של אורן. לא נראה שיש לו אפילו 100 ימי חסד, אולי בקושי 100 טיפות חסד. בימים אלה הוא לומד את תפקידו החדש. הרבה על מקורות הוא מסרב לדבר בינתיים, אבל הוא מביע אופטימיות בכל הנוגע לקידום השינוי המבני והיחסים עם העובדים. אחרי שהעובדים יכירו בנחישות ובמקצועיות שלי, אני מניח שאקבל שיתוף פעולה, אם כי זה ודאי לא יהיה קל, הוא
אומר.
מה היעד העסקי שלך?
לא להזדקק להקצבת כספים מהמדינה, ולהפוך לחברה רווחית. להערכתי, זה אפשרי תוך שנתיים בערך.
מה היעדים הפנימיים שלך בחברה?
לקדם את השינוי המבני ולהעביר את החברה להיות חברה שעובדת לפי מונחים עסקיים יותר. אני נכנס לתפקיד באמצע תהליך, אחרי מו"מ ארוך מאוד בין הממשלה למקורות, ואצטרך לזרז, לסיים וליישם את השינוי המבני. הסיכומים עם העובדים לגבי השינויים צפויים להערכתי תוך מספר חודשים, לאחר מכן יתחיל היישום.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לשינויים מבניים שלא הצליחו. מאיפה האופטימיות?
זו התחושה שלי. לדעתי, התהליכים כבר הבשילו לכך.
משרוול לכנרת ועד הטפטפות של נטפים
אורן, בן 44, גילה נטיות עסקיות כבר מגיל צעיר כאשר כילד מכר צמר בחנות שהפעילה אמו. בצה"ל הוא שירת כקצין מודיעין בפיקוד צפון, ובשנה השלישית ללימודי התואר הראשון שלו בכלכלה וניהול באוניברסיטת תל-אביב הגיעה אליו הצעה שלא יכול לסרב לה - פרופ' דובי פקלמן, שלימד אותו באחד הקורסים, סיפר לו בסיום הקורס שהוא מתכוון לפתוח משרד לייעוץ שיווקי. "פקלמן אמר שאין לו כסף לשלם משכורת ולכן הציע לי להיות שותף שלו", אומר אורן. הוא נענה להצעה. עם הלקוחות שהמשרד נתן להם שירותים נמנו אל על, טבעול וסנדלי טבע.
אחרי שלוש שנים וחצי במשרד הוא החליט לעבור מייעוץ לעשייה. ב-87' הוא עוד עשה את עבודת הייעוץ האחרונה שלו, לקיבוץ שניר, שרצה להקים מפעל לייצור מים מינרליים. בסופו של דבר התוכנית לא יצאה אל הפועל, אבל לאורן זה היה המפגש הראשון עם תחום המים, שבו יעסוק במשך שנים.
ב-87', בהיותו בן 27, הוא מונה למנהל שיווק בהוצאת כתר, ובמקביל סיים תואר שני. אחרי 40 יום בתפקיד חלה בנו הבכור אלמוג, שהיה בן 11 חודשים בלבד, בסרטן. עם התפרצות המחלה עזב אורן את תל-אביב עם משפחתו והם עברו לגור בחדרה, בסמוך להורים. הוא עסק במכירת מזגנים בחנות שפתח עם אחיו.
בשנת 91' מונה למנהל שיווק בעוגן פלסט, המייצרת יריעות פלסטיק. חורף 91', למי שזוכר, היה גשום במיוחד והכנרת עלתה על גדותיה. את הפתרון סיפקו עוגן פלסט ואורן, שהציבו שרוול פלסטיק לאורך שפת האגם כחומה כדי למנוע את גלישת המים. הדוגמה הזאת, הוא אומר, מלמדת על אופיו: אני אוהב לחפש פתרונות.
בשנים 96-'94' כיהן אורן כמנכ"ל חברת פקר מתכות, ולאחר מכן שימש מספר חודשים כמנהל השיווק של נביעות, עד שהגיעה אליו הצעה מפתה להתמנות לסמנכ"ל שיווק בחברת כרטיסי האשראי ויזה אלפא, שהוקמה באותה התקופה על-ידי הבנק הבינלאומי וקבוצת עורק. כמה ימים אחרי שנכנס לתפקיד חלה החרפה במחלת הסרטן של בנו, והוא ביקש מיעקב דיאור, מנכ"ל החברה דאז, לשחרר אותו מהתפקיד כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לבן. באלפא קארד ביקשו שיישאר ואיפשרו לו גמישות בחלוקת זמנו בין הבית לעבודה.
במקביל למאבק במחלת הבן ניהל אורן מתוך ויזה אלפא מאבק עקשני מול המתחרה ויזה כ.א.ל. למרות שהבנק הבינלאומי רשם הפסד של 20 מיליון דולר מההרפתקה, אורן רואה בה הצלחה, מאחר שהחברה הגיעה לסליקה בהיקף שנתי של 10 מיליארד שקל, כ-250 אלף כרטיסים, ובעקבותיה הבינלאומי נכנס לשותפות בכ.א.ל, דבר שלא התאפשר קודם לכן.
לפני שלוש שנים, בינואר 2000, נפטר אלמוג אחרי שנים ארוכות של מאבק במחלה הקשה, ואורן התפטר מויזה אלפא. זמן קצר לאחר מכן הוא הצטרף לחברת קומברס בתפקיד מנהל מיזם, ומשנת 2002 שימש סמנכ"ל פיתוח עסקים בחברת נטפים, המעסיקה 1,500 עובדים.
אורן נשוי לשרית, רכזת חברתית וגיאוגרפית בבית-ספר תיכון, ויש להם שלושה ילדים, בני 12, 5 ושנה וחצי. מאז 97' הוא חבר הנהלה בעמותת משאלת לב, המגשימה חלומות לילדים חולי סרטן. הוא פעיל בעמותה מאז שהגשימה את משאלתו של בנו לנסוע למשחק של מנצ'סטר יונייטד-ליברפול.
אני לא מינוי פוליטי
אורן מצטרף לבכירים אחרים מהמגזר הפרטי שנכנסו באחרונה למגזר הציבורי, בהם רו"ח יוסי בכר, שיתמנה למנכ"ל האוצר, רו"ח ירון זליכה, שיתמנה לחשב כללי באוצר, ורו"ח גדעון ברלב, שהתמנה למנכ"ל משרד הפנים.
איך הגעת לתפקיד?
השר פריצקי הרים טלפון ושאל אם אני מעוניין בתפקיד. לכל הטוענים כי מדובר במינוי פוליטי, חשוב לי להדגיש שאיני חבר מפלגה ומעולם לא הייתי. את פריצקי אני מכיר מהעבר, כאשר הוא שימש במהלך תקופה מסוימת עורך-דין של עוגן פלסט.
מדוע הסכמת לעבור למגזר הציבורי?
אמנם יש פה קורבן אישי וירידה בשכר, אבל אני מרגיש שצברתי לאורך החיים ניסיונות, ולדעתי אוכל להביא למקורות ערכים מוספים בצד המקצועי-ניהולי. חשוב לי מה נעשה בישראל, יש היום ראייה יותר עסקית גם בגופים ציבוריים, ואני רוצה להיות מעורב. יש כיום מגמה של מעבר מהסקטור הפרטי לציבורי. אנשים מרגישים שיש מדיניות כלכלית שהם מתחברים אליה. יש במערכת הפוליטית פתיחות לחשיבה עסקית. אני מאמין שאוכל ללמד, להקשיב ולמנף את מה שיש בתוך החברה.
למרות שישראל מובילה בתחום המים ובעולם מתייחסים אלינו כאל חלוצים, עוד לא מינפנו מספיק את היתרון היחסי שלנו. 50 שנה ישראל יושבת על סף המדבר ומפתחת פתרונות מים, כשמדינות אחרות נתקלות בבעיות האלה רק עכשיו, בגלל אפקט החממה. שיפור איכות המים למשל הוא יעד חשוב. תוך כמה זמן, לדעתך, כוס הקפה הזו שאת שותה תעזוב את הגוף שלך? זה ייקח חודש, כי בגוף יש כמות עצומה של מים, ולכן חשובה מאוד איכות המים שאנחנו שותים.
ומה עם המשכורת? כ-35 אלף שקל ברוטו למנכ"ל זו בדיחה לעומת משכורות המגזר העסקי.
נכון. זו נקודה כואבת, אבל אני לא בא למקורות בשביל לעשות כסף, אני בא בשביל הציונות, באמת בשביל העשייה, ואני חושב שזו הסיבה שהרבה אנשי עסקים נוספים התחילו לחזור באחרונה למגזר הממשלתי. גילינו שעכשיו אנחנו יכולים להשפיע ולייעל את הממשל, וזאת כוונתנו.
השר פריצקי לא האריך את מינויו של קודמך שגיא, כי לטענתו שגיא לא היה מחויב לו מספיק ולא קיים את הוראותיו. למי היו"ר צריך להיות מחויב, לשר או לחברה?
זו שאלה לא הוגנת, אבל לי יש אחריות וסמכות כלפי החברה. אני מחויב ישירות לחברה ולטובתה. כמובן שהשרים הם בעלי יכולת הווטו מבחינתי.
הובאת לחברה כדי לעשות שינוי מבני כואב וגם לפטר. איך אתה מרגיש עם זה?
אני לא משתמש במלה פיטורים. יש לי אחריות להצלחת החברה ולקחת אותה למקומות חדשים וטובים יותר, וזאת בכוונתי לעשות.
אמרו עליך שאתה לא מבין כלום במים, שהדבר היחידי שעשית זה ממטרות לנטפים.
עסקתי שנים ארוכות במים ואני בעל יכולת למידה גבוהה. החיים העסקיים שלי התחילו במים ונגמרו במים. מזה אני לא מודאג.
יצא לך אי פעם לעבוד עם ועד עובדים ממשלתי כוחני כמו ועד מקורות, שכינה אותך טוראי חסר כישורים אפילו בהשוואה לשגיא?
אני מודה שלא יצא לי. במגזר העסקי זה לא קיים, אבל אני אדם שמקשיב לבני-אדם ולומד, ובכוונתי ללמוד מהם. צריכים לתת כבוד לעובדי מקורות. מי הקים את מקורות? כל מי שהקים את מקורות, נקראו עליו שמות רחובות. תן כבוד למה שקיים, ואחר-כך תכניס את האינפוטים שלך.
קיימת אפשרות שעובדי מקורות יחליטו על שביתה הכוללת סגירת ברזים, כמו ב-1999?
עובדי מקורות מודעים לעוצמה שבידיהם. מצד שני אני חושב שהם מאוד אחראים לגבי אספקת המים ויודעים שבנשק אפשר להשתמש פעם אחת. אני בטוח שהם לא ינקטו צעד כזה, ואם כן, הנוגעים בדבר יטפלו בנושא. ברגע שמתחילים במלחמה, יודעים איך זה מתחיל, אבל לא איך זה נגמר. לכן אני מצפה לשיתוף פעולה.