השחקן מישה אשרוב הלך לעולמו

שחקן תיאטרון הבימה, מישה אשרוב, הלך אמש (א') לעולמו בבית החולים איכילוב בתל-אביב.

אשרוב, שנחשב לאחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה של התיאטרון הלאומי ובשנים האחרונות אף כיהן כחבר בהנהלתו, היה בן 80 במותו. ב-2001 הוענק לאשרוב פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון.

אשרוב, יליד בוכרה, עלה לישראל ב-1929. שנות ילדותו עברו בירושלים ומאוחר יותר עברה משפחתו להתגורר בתל-אביב, בה חי עד היום. בגיל 21 החל אשרוב ללמוד בבית הספר למשחק של תיאטרון הבימה והיה תלמידו של שמעון פינקל. כשסיים את לימודיו השתלב כשחקן ב"הבימה" - ומאוחר יותר עבר לתיאטרון "לי לה לו". כשהאווירה בתיאטרון הבימה חסרה לו הוא חזר לשחק בשורות התיאטרון הלאומי עד לפרישתו מהבמה הממוסדת ב-1989.

אשרוב גילם יותר מ-70 תפקידים. בין ההצגות הבולטות בהן השתתף אפשר לציין את "הבט אחורה בזעם", "מראה מעל הגשר", "12 המושבעים", "אותלו" ו"יוליוס קיסר". הוא היה לא רק שחקן אלא גם במאי ומנהלו של תיאטרון הילדים והנוער "ביממ"א" אותו הקים לפני כ-26 שנים יחד עם אשתו השלישית, בלהה מס. על הקמת וניהול התיאטרון הוא זכה בפרס מטעם "אסיטאז'", ארגון בינלאומי לתיאטרון ילדים ונוער. את מס הכיר אשרוב כששיחקו יחדיו בהצגה "אופרה בגרוש". בעקבות היכרות זו נפרד מרעייתו השנייה, השחקנית דליה פרידלנד.

לפני כשנתיים חזר אשרוב לבמה עם הצגת היחיד "אורח בגן הדובדבנים". אתה ההצגה הוא כתב במשותף עם המחזאי דני הורוביץ, שאף ביים אותה. ההצגה, אוטוביוגרפיה המבוססת על חייו של אשרוב, גוללה את סיפור חייו מעלייתו ארצה ועד להשתקמותו מאירוע מוחי שגרם לשיתוק מחצית גופו. הורוביץ מספר: "כתבנו את המחזה יחד ועבדנו עליו כשנה. מה שהיה מדהים בעבודה איתו היתה העקשנות שלו לעשות דברים מורכבים מאוד ליכולת שלו ולהגיע לדיוק מרבי. היתה בו עקשנות אדירה ואהבה גדולה מאוד לתיאטרון".

"לא הפסיק ללכת לתיאטרון"

על אהבתו של אשרוב לתיאטרון סיפר הורביץ כי "יש הרבה מאוד שחקנים שנורא רוצים להופיע גם בגילו של מישה, אבל יש מעט מאוד שחקנים בגילו שמגיעים לראות תיאטרון עם קשיים ומגבלות כמו שהיו לו - ומישה לא הפסיק מעולם ללכת לתיאטרון. הוא עלה וירד מדרגות, נשען על מעקות ונסחב על ידי אחרים על מנת שיוכל לראות תיאטרון ולא רק בתיאטראות הממוסדים אלא גם בפרינג' ובבתי ספר למשחק שם אין סידורים מיוחדים לנכים. היה בו רעב להישאר בתחום והוא היה מתעניין גדול בתיאטרון, שהיה חלק בלתי נפרד ממנו".

הורביץ מספר כי אשרוב תכנן לחגוג את יום הולדתו הקרוב בהצגה. "לפני שבוע הוא צלצל אלי ואמר שהוא רוצה להעלות מחדש את ההצגה לקראת יום הולדתו השמונים. כל הופעה שכזו היתה כרוכה במאמץ איתנים, אבל המאמץ לא הטריד אותו. ללמוד טקסט של מחזה בן 50 דקות זה פרוייקט לא פשוט גם לשחקנים צעירים, אבל הוא התעקש. אני חושב על המתח שאדם שכמותו צריך היה לעבור כשהוא עמד מול קהל במצבו. זה לא פשוט, מישה אשרוב היה סטאר. הוא לא יכול היה לבייש את עצמו. נושא המאבק שלו במוגבלות מופיע גם במחזה, הוא לא פחד לדבר עליו ולא היה מוכן לשמוע על כניעה. היו לו פטנטים איך להתגבר על המוגבלות והוא גם הופיע בבתי אבות כדי להראות לאנשים שהם יכולים להתגבר על המוגבלויות ובשביל לומר להם שלא יחששו לעשות כל מיני דברים".

 במהלך השנה האחרונה סיים אשרוב את כתיבת סיפרו האוטוביוגרפי. רעייתו, בלה מס מספרת: "הוא כתב על עליית משפחתו מבוכרה, על תקופת הפלמ"ח, על הקמת קיבוץ יחיעם ועל הלהקה הצבאית שבמסגרתה הופיע בתקופת מלחמת השחרור. הוא הצליח לסיים את כתיבת ספר חייו".

מישה אשרוב הותיר אחריו ארבעה ילדים,11 נכדים, רעיה ואח. מועד הלוויתו שתתקיים מחר, טרם נקבע, אולם ארונו יוצב בשעה 13:00 על בימת אולם רובינא בתיאטרון הבימה. במקום יתקיים טקס אשכבה בהשתתפות ראש העיר, רון חולדאי, אנשי ציבור ושחקנים. בשעה 14:15 ייצא מסע ההלוויה מתיאטרון הבימה לבית העלמין בחולון.