שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ספרי הילדים שלי
    ספרי ילדים היו מאז ומעולם נושא שרוי במחלוקת. לכל אחד יש את הרשימה שלו וכל אחד בטוח שבלעדיה העולם היה שונה. יהודה אטלס מוציא בימים אלה שלושה כרכים של רשימות על ספרי ילדים. נועה מנהיים מביאה את עשרת הגדולים שלה: מ"שלושה בסירה אחת", דרך "הרוזן ממונטה כריסטו" ועד "הסיפור שאינו נגמר". שכחנו את הספר ששינה את ילדותכם? איך לא הזכרנו את לואיס קארול או רואלד דל? אתם מוזמנים לבנות את העשירייה שלכם באמצעות תגובה לכתבה

     

    בימים אלו רואים אור שלושת כרכי מפעל החיים של יהודה אטלס ("הילד הזה הוא אני"). "ילדים גדולים" (הוצאת "ידיעות אחרונות") הוא מעין מקבץ מונוגרפיות קצרות אך מקיפות על כמה מסופרי הילדים הגדולים, החל מאלו שכתבו נונסנס נפלא לפעוטות, כמו דוקטור סוס, וכלה בסופרים שהפכו אהובים על המגזר המכונה "מבוגרים צעירים", כמו ויליאם סרויאן.

     

    אטלס בחר לחלק את שלושת הכרכים גאוגרפית – "האנגלים", "האמריקאים", ו"בעיקר ארופאים", שכולל בתוכו, ב"בעיקר" גם את סלמן רושדי, לדוגמא. לא

    כולם שם, העולם גדול וסופרי ילדים יש לרוב. אטלס לא כתב לקסיקון מקיף, כזה המיתולוגי של אוריאל אופק, אלא אסופה של רשימות, ולכן לא תוכלו למצוא שם את ג'ק לונדון, את סי.אס לואיס או את לואיס קרול, אבל כן תזכו ללמוד עוד על של סילברסטיין, אדמונד דה אמיצ'יס או א.א. מילן. גם דרוג איכותי לא תמצאו ב"ילדים גדולים", ובשביל זה אנחנו פה. אז הנה לפניכם "עשרת הגדולים" שלי, ואם תרצו להוסיף, להזכיר איזה ספר ילדות נשכח או סתם לחטוף איזה התקף נוסטלגיה קטן, אתם מוזמנים בהחלט.

     

    1. הכי מצחיק

     

    ללא כל צל של ספק, "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום ק. ג'רום. מסעם ההזוי במורד התמזה של שלושה רווקים ויקטוריאנים וכלב פחדן אחד, הוא אולי הספר היחיד שגם בקריאה חוזרת מהסוג הדו ספרתי מצליח לחלץ מקוראיו רעמי צחוק קולניים ומשחררים. לנצח יזכור אותו שעור תושב"ע בכיתה י' שממנו גורשתי בבושת פנים לאחר שנפלתי מכיסאי מרוב צחוק והפלתי את העותק של "שלושה בסירה" שהיה חבוי היטב מאחורי כרך גמרא אימתני. הקמת האוהל, הניסיון לפרישת חבל הגרירה ומאבק האיתנים בקופסת שימורי האננס, שלא לדבר על דג השמך המפוחלץ הם בהחלט מפסגת ההומור הספרותי ובכלל, במיטב מסורת האנדרסטייטמנט הבריטי. כיום זמינה לחובבי השלושה והכלב גם המהדורה המוערת והמחכימה של דני קרמן, אבל אני עוד שומרת אמונים לתרגום הישן שלי, זה שבו אין לג'רום צניחה חופשית של הרחם.

     

    ומה עוד? "פצפונת ואנטון" של אריך קסטנר, עם החברות האמיצה בין בת עשירים בעלת הדמיון הפרוע לבין בן העניים הישר וההגון, עם דמויות המשנה הנהדרות (בעיקר הכלב פיפיקה, ברתה העוזרת והאימא האיומה עם המיגרנות) ועם ההומור הקסטנרי המשובח.

     

    2. הכי כלבי

     

    בואו נבהיר דבר אחד. לגיבור הספר הזה לא קוראים פנג, והוא לא לבן. "פנג הלבן" הוא פשוט "לבן השן", והוא אחד מסיפורי הכלבים הנפלאים ביותר שנכתבו. ג'ק לונדון, סופר והרפתקן, מביא לנו את סיפורו של כלב למחצה וזאב למחצה, ששועבד על ידי בעלים אכזריים, הפך לכלב קרבות, ואז נאסף, ברגע של חסד מרגש עד דמעות, על ידי אדם שהאמין כי הוא יכול לתרבת את היצור הפראי והזועם. "פנג הלבן", שנכתב מנקודת מבטו של גיבור מיוסר הולך על ארבע, הוא סיפורה של גורות עשוקה, של התעללות ושל נאמנות הזוכה לגמול ומספק הצצה לעולם של רעב ושל תשוקה, של חייתיות ושל אהבה. אחרי כל זה, אל תתלוננו אם הילדים שלכם ידרשו לגשת לצער בעלי חיים ולאמץ זאב.

     

    ומה עוד? "מאה כלבים ואחד" של דודי סמית, ובבקשה לא את גרסת דיסני האיומה. פעם, לפני הסרט זה היה פשוט ספר קטן ונפלא עם המון דלמטיים ואחת הדמויות המפחידות ביותר שנכתבו – קרואלה דה-וויל.

     

    3. הכי בלשי

     

    מה כבר יכול לקרות בכפר שוודי זעיר ומנומנם, שיש בו רק רחוב ראשי אחד? ומה יעשה אלוף הבלשים קלה בלומקוויסט, יציר דמיונה של אסטריד לינדגרן המצויינת? הוא אומנם רק ילד, אבל טמונות בו מיטב תכונותיהם של הגדולים שבבלשי העבר, ובעוד שחבריו הטובים, אנדרש ואווה-לוטה, משתעשעים במשחקי ילדות הוא מנהל שיחות כבדות ראש עם מאזינו הדמיוני והמעריץ. אל דאגה. יהיה שוד תכשיטים, חטיפה ואפילו רצח של ממש, מספיק עבודה אפילו עבור אלוף הבלשים החד כתער, ומספיק חומר בכדי למלא שלושה כרכים מעלילותיו של קלה. אין הרבה מתחרים לכשרון הכתיבה של לינדגרן ואין הרבה חמישיות ושביעיות סודיות שיכולות להתחרות בשלישיה שיצרה האימא של בילבי בת גרב ובבלש העשוי ללא חת העומד בראשה.

     

    ומה עוד? שרלוק הולמס של ארתור קונן דוייל, כמובן. אל דאגה, הוא עוד יופיע במקום אחר ברשימה.

     

    4. הכי אמיתי

     

    אנה פרנק ושוב אנה פרנק. לא רק בגלל השואה וגורל העם היהודי, לא רק בגלל הסוף האיום והידוע מראש, לא רק בגלל שהיא משלנו. בגלל הכנות הישירה, הצלולה כבדולח, בגלל הכישרון ובגלל סיפור ההתבגרות הכואב והיפה של נערה אחת בתנאים מחרידים. אותה נערה שמאמינה בטוב ליבו של האדם אבל יודעת טוב מאוד לריב עם אימא שלה ועם אחותה, לייצר אבחנות חודרות ומדויקות על חייה ועל סביבתה ומצליחה לחיות חיי רגש מלאים וסוערים גם בהיחבא. החופש שהעניק לאנה היומן, לומר ככול שעולה על רוחה, לשפוך בין דפיו את שמחתה וכעסה, את תשוקותיה ואת חרדותיה, הוא שמעניק לקורא את ההזדמנות להתוודע אליה ולהתאהב בה, לכן חפשו את הגרסא המלאה, זו שראתה אור סמוך למותו של אוטו פרנק, שכמו כל הורה, ניסה לסוכך על בתו, אפילו אחרי מותה.

     

    5. הכי רומנטי

     

    לירושה אבוט לא היו חיים קלים במיוחד. היא הייתה יתומה קטנה עם שם נוראי ושמחת חיים שנבלה לה בבית יתומים אפור ומשמים. יום אחד הופיע נדבן מסתורי, שצילו על הקיר נראה כעכביש ארך רגליים במיוחד, קטף אותה משם אל עולמה הקסום של פנימייה מיוחסת לבנות, נתן לה קצבה קטנה שאפשרה לה לקנות בגדים נורמאלים סוף סוף ודרש ממנה לכתוב לו מכתבים מנוסחים היטב על התקדמותה בלימודיה, ובלי שטויות בבקשה. "אבא ארך רגליים", רומן המכתבים המשעשע של ג'יין וובסטר, עונה לכל דרישות הז'אנר הרומנטי. יש בו גיבורה שהחיים המרו לה שמתאהבת במיטיבה וחיה איתו באושר ועושר, אבל יש בו הרבה יותר מזה. יש בו את ירושה אבוט. נערה שמגלה את כוחה, מעניקה לעצמה שם חדש וחיים חדשים ומצליחה למצוא את דרכה בעולם ואת אהבתה. ג'ודי (ירושה) אבוט מתבגרת לנגד עינינו עם כל מכתב ואנחנו מלווים אותה במסעה מן התלות ועד לעצמאות ולאהבה ומתאפקים מאוד לא לטלטל אותה, לקראת סופה של קומדיית הטעויות הקטנה, ולגלות לה את הסוד שכולנו כבר ניחשנו מזמן.

     

    ומה עוד? "ג'יין אייר", שרלוט ברונטה. עוד גיבורה נפלאה ויתומה, עוד גבר מסתורי, עוד סוד משנה-חיים ועוד סיפור אהבה גדול מהחיים, והכול באווירה הגותית הנפלאה והעגומה שהברונטות הצטיינו בה.

     

    6. הכי מפחיד

     

    בית אחוזה מבודד, היסטוריה משפחתית טבולה בדם, ביצות אפופות ערפל, יללה מזרת אימים, מיתות משונות, כלב ענק ושרלוק הולמס אחד. "כלבם של בני בסקרוויל" נכתב בתקופה בה היה הולמס מת, לפני שיבתו לחיים ממעמקי מפלי רייכנבך, והוא נכתב בשל לחץ הציבור על קונן דוייל, שנפטר מגיבורו הפופולארי בהתקף של קנאה פיגמליונית. "כלבם של בני בסקרוויל" מצליח לחשוף את הולמס במלוא תפארתו – מבודד באזור הכפרי השנוא עליו, זה שבו, כך טען, מתרחשות רוב הזוועות האפשריות, כישרונו האנליטי בשיאו ויכולתו להסיק משברירי עדויות את התמונה כולה. וכל מלאכת המחשבת ההגיונית הזו נטועה באווירה הקודרת והמסתורית של אזור ביצות דרטמור האפלולי, מוכה האמונות התפלות, שבלבו משחרת לטרף אחת המפלצות האיומות ביותר שיצר הטבע – האדם. הכלב כאן הוא רק פירוטכניקה מבעיתה אבל אפקטיבית ביותר. אם "פנג הלבן" יגרום לכם לרצות זאב, הרי שספרו של דוייל יגרום לכם להביט מעבר לכתפכם בחשש בכל נציג למשפחת הכלביים, במיוחד בלילות אפלים ומלאי ערפל, אם תצליחו למצוא כאלו בארץ.

     

    7. הכי עצוב

     

    בשבילי זה תמיד יהיה "מחניים", אבל היום ניתן למצוא את ספרו הטראגי של פרנץ מולנר תחת השם "הנערים מרחוב פאל". אבל גם את תקראו לורד העוקצני הזה בשם אחר הוא יכאיב לכם, לא יעזור כלום. לכאורה זהו סיפר חבורות סטנדרטי. הרעים הם כנופיית הגן הבוטני מטילת המורא, הטובים הם נערינו מרחוב פאל ושטח הקרב הוא מגרש ריק ונחשק. אבל אז מתחילה המלחמה, יש מרגלים ופעולות טרור, יש קרבות רחוב ואסטרטגיות, יש מנהיגים נערצים ויש גם נפגעים, או יותר נכון, נפגע אחד שהוא גם הטוראי היחיד בצבא של רחוב פאל. נמצ'ק. ככה זה, כנראה. במלחמה כמו במלחמה, יהיו אובדנים שישברו לכם את הלב, גם אם אתם רק ילדות בנות עשר שמוצאות את עצמן בוכות ללא מעצורים בסופו של הספר הזה, ברגעי חיו האחרונים של הטוראי האמיץ נמצ'ק.

     

    ומה עוד? "המלך מתיא הראשון", ינוש קורצאק. סיפור מאבקו של המלך בין העשר בממלכת המבוגרים האכזרית הוא כנראה ספר הילדים העצוב ביותר שנכתב אי פעם. הסיבה שבשלה הוא לא במקום הראשון היא שאני לא זוכרת אותו כל-כך טוב, והסיבה שבשלה אני לא זוכרת אותו היא שהקריאה הראשונה בו הייתה טראומטית ועצובה כל-כך, שלא חזרתי אליו מאז. אתם מוזמנים לנסות.

     

    8. הכי הרפתקני

     

    אוי, אדמונד דנטס. איזה גבר שבגברים. העלילו עליו, כלאו אותו, חבריו תקעו סכין (מטפורי) בגבו, אהובתו האחת נישאת לאויבו הגדול, והוא? בורח מהכלא בשק גופות, מוצא את האוצר של האי מונטה כריסטו וחוזר בגדול. כדי לנקום, אלא מה? עשו מסיפורו סרטים, נתן זך אפילו כתב עליו שיר, ולמרות זאת, לא ניתן לשחזר או ללכוד את עוצמתו האמיתית של דאנטס, גיבורו השלם והמעניין ביותר של אלכסנדר דיומא, כדי להבין חייבים לקרוא את "הרוזן ממונטה כריסטו", ליפול עם דנטס למלכודת, להיכשל עמו בשל תמימותו והגינותו, לחוש בזעמו העצום על העוול שנעשה לו ולבעור בלהט נקמתו האיומה, המתוכננת בקפידה מעוררת הערצה, הרומנטית והאפלה כל כך.

     

    ומה עוד? "מסביב לעולם בשמונים יום", ז'ול וורן. ג'נטלמן בריטי קר כדג מת, עוזר צרפתי ססגוני, רכבות, מזחלות, פילים וספינות קיטור, אהבת אמת וסכנות חיים. וכל ההפתקאות שבעולם, דחוסות להם לשמונים יום מסחררים. מה עוד אפשר לבקש?

     

    9. הכי מסע

     

    מרד הנעורים? תזכרו. כאן קראתם על זה לראשונה. כאן, במסעו של הפרחח הצעיר, הזבל הלבן האוריגינלי ומכמיר הלב, ישר הדרך והנאמן, האקלברי פין, המכונה האק. הוא בורח מאביו השיכור והמכה בחברת ג'ים, העבד השחור והנמלט. ביחד הם יורדים ברפסודה מאולתרת במורד המיסיסיפי, בארצות הברית של המאה ה-19. שניהם, הזבל הלבן והעבד השחור, אאוטסיידרים נרדפים אך נטולי מורא, שאינם נמלטים אל- אלא בורחים מ-, מצליחים בדרך ליצור סיפור מסע מרתק, נוגע ללב ומשעשע. עטו השנון והמשונן של מרק טווין, איש שהבין משהו באאוטסיידריות, בשונות ובמיסיסיפי, ומי שטען כי "מפרות קדושות מייצרים את ההמבורגרים הטעימים ביותר", מצליח ב"הקלברי פין" ליצור לראשונה את דמותו של הנער האמריקאי המורד, זה שישפיע מאוחר יותר על כל הג'יימס דינים של העולם. הפוחח בעל לב הזהב, המצפון הער והשפה המשובשת.

     

    ומה עוד? "במדבר וביער עד", הנריק סנקביץ. סטאש האמיץ ונל המעצבנת, הוא ילד בן 14, היא בת 8, ושניהם נחטפים, נמלטים והולכים לאיבוד במעבה ביבשת השחורה ומנסים (או לפחות, סטאש מנסה, נל סתם מעצבנת) למצוא את דרכם הביתה.

     

    10. הכי דמיוני

     

    אם בסוף כל הרשימה הזו בא לכם לזחול לתוך איזה ספר טוב, יש רק אחד שתיאורטית מאפשר לכם לעשות את זה. "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה. הספר שנפל לידיו של ילד יתום מאם, שמנמן ודחוי בעל תשוקה יוקדת לספרים, הספר שאפשר לו להיכנס אל בן דפיו, אל ממלכת פנטסיה הקסומה, הנתונה בסכנה נוראית, לחיות את חלומותיו הפרועים ביותר, בנופים הדמיוניים ביותר שניתן להעלות על הדעת ושהעניק לו, בסופו של דבר, את המפתח שיאפשר לו לשוב אל חייו שלו. אנדה יצר בספרו לא רק עולם של דמיון שאין משלו אלא גם סיפור חכם ומאיים לעיתים על סכנותיו של אותו דמיון, על התשוקה לאבד את עצמך, על ההתמודדות עם הכאב והאובדן ועל הרצון הכובש כל כך להיות לרגע מישהו אחר, במקום אחר, לחיות את החיים שאנחנו מדמיינים, לא את אלו שיש לנו.

     

    ומה עוד? מה לא?

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלושה בסירה אחת. הכי מצחיק
    צילום: עטיפת הספר
    כלבם של בני בסקרוויל. הולמס במלוא תפארתו
    צילום: עטיפת הספר
    הסיפור שאינו נגמר. לחיות את החיים שאנחנו מדמיינים
    אבא ארך רגליים. לא קלה דרכה
    הנערים מרחוב פאל. מכאיב
    הרוזן ממונטה כריסטו. איזה גבר
    הטבות למנויים
    מומלצים