לא אוהבת נודלס

יש רעיונות טובים שלמרות שהם מעניינים ראוי להם שיישארו בחדר העבודה, ישמשו כבסיס לתהליך ולא יתעקשו לצמוח לכדי מופע. בדיוק מרעיונות שכאלה מורכב "נודלס", פרוייקט בימתי שיצר הכוריאוגרף הצרפתי פיליפ בלנשאר ללהקת Adekwhat השבדית.

"נודלס", שעלה אמש בבכורה ישראלית במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב וינעל הערב את פסטיבל דאנסאירופה, מערבב את עצמו לדעת בין להטוטנות, אמנות הקרקס, תנועה ותיאטרון. מרוב דיסציפלינות מתקבלת תוצאה שטחית מבחינת מסרים ורדודה, במקרה הטוב, מבחינת ביצוע ויכולות טכניות של חברי הלהקה.

"נודלס" אינו מופע מחול, הוא גם לא תיאטרון או קרקס, ולמרות שיצירה לא חייבת להיות מוגדרת בכדי לגעת, מה שמגיש בלנשאר הוא תוצר יומרני ותו לא. ייאמר לזכותו שעיצוב הבמה, ספק לאונג'-בר מסוגנן ספק סלון בלופט, בהחלט מרשים. גם המוזיקה החיה שעל הבמה מוסיפה אווירה לברדק הכולל, אך עם זאת, יש להודות, מה שחסר כאן זה תוכן. "נודלס" מרגיש כמו ערב אימפרוביזציה סטודנטיאלי ולכל אורכו ישנה תחושת היעדר של יד מכוונת. אפשר, אולי, להתלהב מקטע בו רקדן רתום לחבל בנג'י אלסטי קורא תגר על כוח המשיכה, אבל למעשה מדובר בעבודה מתישה ונעדרת מעוף, שנסמכת על יכולות האלתור של מבצעיה.