רקדן בשירות המדינה

בתחילת כל חודש הוא קונה בשוק שק גדול של פסטה יבשה, שק גדול של אורז ומלאי מספק של שימורי רסק עגבניות. סכום כסף שבועי מוקצב לירקות טריים. כך נראה התפריט הקולינרי החודשי של סהר עזימי, רקדן וכוריאוגרף עצמאי בישראל שנת 2003. "רקדן הוא רעב, רקדן הוא עייף", כתב חזי לסקלי באחד משיריו ונדמה שעזימי חי את הסטריאוטיפ. חוסר יציבות היא עניין שבשגרה עבורו, והשגרה מורכבת מסגירת חשבון הבנק בכל פעם שרעיון ליצירה חדשה מתגנב לו לראש. אז ממה חיים בכל זאת? "כמו כל הרקדנים בארץ, ממלצרות והוראת מחול", הוא אומר.

עזימי, בן 29, יליד חדרה, הוא לא בדיוק המודל הקלאסי של רקדן. קרחת מעוטרת בכתובת קעקע משווה לו מראה פנקיסטי מהסוג שבועט. אבל כשהוא פותח את הפה הוא עוטף אותך ברגש. מצד אחד הוא מתריס ומוחצן ומצד שני הוא מכיר במגבלות של עצמו, עד כדי ענווה. את הדיסוננס המסקרן הזה הוא מביא לבמה כרקדן ובשנים האחרונות גם ככוריאוגרף. הוא בכלל רצה לשיר אבל בדרך לא דרך התגלגל לאודישנים של להקת ענבל והתקבל. אחרי מספר חודשים עבר ללהקתו של משה אפרתי "קול ודממה" ומשם לאנסמבל בת-שבע.

"כל הכניסה שלי לעולם המחול היתה מלחיצה וטראומטית. לא באתי מרקע של מחול ומצאתי את עצמי בלהקות מקצועיות עם אנשים שרוקדים מגיל 4", הוא נזכר, "כשהגעתי לאנסמבל בת-שבע הייתי מוקף ברקדנים שהם Viciously Genious. נוכחות בימתית וכשרון זה דבר אחד, אבל טכניקה זה דבר אחר ואת הפערים רואים על הבמה. עבדתי נורא קשה בשביל לצמצם פערים, מה גם שהחומרים של אוהד נהרין דרשו ממני עומק שהיום אני יכול לומר שלא היה לי בזמנו. עבדתי מהחוץ פנימה והרגשתי חנוק. חייתי בעולם שלא הכרתי את הקודים שלו וזה הרגיש לא נכון, נפצעתי המון וחוסר הביטחון גבר", הוא מספר.

אחרי שהבין שלרקוד זה לבחור ברמת חיים ירודה הוא רצה לוותר. במשך תקופה קצרה הוא הדריך נערים אוטיסטיים בכפר עופרים ואף ניסה את מזלו במשחק, אך גם שם לא מצא את מקומו. לפני כשנתיים קיבל הצעה לעבוד עם הכוריאוגרף הספרדי חבייר דה פרוטס על יצירתו "אך הבתולה היתה זמינה יותר" והחליט לחזור למחול, הפעם לתמיד.

בחזרות על יצירתו של דה פרוטס פגש עזימי את הרקדן והכוריאוגרף עמנואל גת עמו עבד מאוחר יותר על "שני כלבים טפשים", כוריאוגרפיה של גת שהועלתה בבכורה בינלאומית במסגרת פסטיבל ישראל. "המפגש עם עמנואל היתה חוויה אדירה", הוא מפרגן ומוסיף, "עמנואל לימד אותי שיחסי אנוש הם הדבר הכי חשוב, זה בא לו בטבעיות".

זהות מינית

למרות שיצר עבודות במסגרת פסטיבל אינטימדאנס ופסטיבל דו-אמן, ורקד בין היתר עם ברק מרשל, נעה דר, להקת ורטיגו ורונית זיו, את תשומת הלב הוא מיקד דווקא ב"It Is As It Is", עבודה תיאטרלית חושפנית שעוסקת בזהות מינית שיצר במסגרת אירועי "הרמת מסך" בשנה שעברה.

"'הרמת מסך' היא המקום היחיד שנותן ליוצר עצמאי במה וצוות טכני מקצועיים בלי להתחנן לטובות", אומר עזימי שיציג בסוף השבוע הקרוב במסגרת זו את "הרצל אמר", יצירה חדשה לשלושה רקדנים שעוסקת בחברה הישראלית. "ביום העצמאות האחרון נסעתי על האופניים לאורך הטיילת ופתאום קלטתי שכמות דגלי ארה"ב שנמכרים שווה לזו של דגלי ישראל. חשבתי על הסימביוזה שנוצרה בינינו לבין ארה"ב, על כל תוכניות הטלוויזיה שמחקות את הטלוויזיה האמריקנית ועל היעלמותה של היצירה המקורית הישראלית. שאלתי את עצמי מה מקומה של התרבות שלנו בכל הסיפור הזה? והגעתי למסקנה שהתרבות שלנו מתבטאת בעיקר בדיבור מוגזם, וכחני ומתפלמס ובחוסר קשב. שאלתי את עצמי אם אנחנו באמת חכמים ומוכשרים כל-כך, מה קרה לנו? הבנתי שהמציאות הקיצונית שבה אנו חיים מכתיבה התנהגות אימפולסיבית, שמאותה הסיבה אנשים חיים פה במינוסים מטורפים כאילו אין מחר, כי פה למשפט הזה יש משמעות מילולית. בחרתי לעסוק בזה דרך מערכות היחסים שלנו בהן רואים היטב את היעדר החמלה, המוסר והכבוד. אני רוצה לומר: תסתכלו איך אנו נראים. ככה אנחנו רוצים להראות?".

את המוזיקה המקורית ליצירה כתב דידי ארז, חבר להקת "הג'ירפות" לשעבר, שעבד עם עזימי על "מארה", יצירה שהעלה במסגרת פסטיבל דו-אמן. בתוך פס הקול משולב ביצוע יוצא דופן של ברברה סטרייסנד להמנון הישראלי, שגם בו מתחבאת אמירה על טשטוש הגבולות התרבותיים. "תרבות היא מאחדת, זה משהו שיוצר מורשת ואצלנו המורשת היחידה היא מורשת הקרב", אומר עזימי ועובר במעבר חד לדבר על מקומו של המחול בסדר העדיפויות הלאומי.

"בניגוד לכל הסיכויים ולמרות התמיכה הזעומה, ישראל נחשבת למעצמת מחול בינלאומית ומייצאת המון יוצרים לחו"ל. באופן פרדוקסלי הופעתי לאורך השנים יותר בחו"ל מאשר בארץ והסיבה לכך היא שמי שאחראי על רווחת התושבים טועה לחשוב שמדובר בתחום שולי. מחול זו אמנות נתמכת לא אמנות רווחית, עם גרעין קשה של כ-5,000 צופים, אין אפשרות לקיים כאן שוק שמחזיק את עצמו. אבל כשמדובר בכרטיס הביקור התרבותי של ישראל בעולם, וכשיוצרים ישראליים בחו"ל מצליחים להשכיח לשעה קלה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגורמים לאנשים להתייחס גם לפן התרבותי שלנו, זה אמור להיות האינטרס של מדינת ישראל להשקיע בעוד ועוד יצירה מקורית ישראלית", הוא קובע.

בימים שקשה לו במיוחד הוא מתייחס למה שהוא עושה כאל "שרות מילואים פעיל" למען אינטרס לאומי חשוב ואומר לעצמו: "זו אולי התייפייפות אבל זה עוזר לי לעבור את היום".

"הרצל אמר" - מרכז סוזן דלל - יום ה', 13.11, בשעה 21:00; יום ו', 21.11, בשעה 22:00