זוגיות: מדריך להישרדות ומבחן לבדיקת סוג האהבה שלכם

היינו צריכים לתת להם שיק דחוי, לחשה לי ענת בציניות רגע לפני החופה של ח' ו-א'. אין סיכוי שהנישואין האלו יחזיקו מעמד. ח' ו-א' נפגשו בקיץ שעבר. הוא התלהב מהספונטניות שלה, מהראש המגניב, ומאוד אהב את המראה שלה. היא אהבה את הביטחון והיציבות שלו, ורצתה ילד. הם נפרדו וחזרו, היא הציעה לו להתחתן, הוא נעתר מיד. שמונה חודשים אחרי הנישואין, הם נפגשו על מדרגות הרבנות. "זה היה תסריט כתוב מראש", סיכמה ענת.

כשסטטיסטיקת הגירושין המאיימת מרחפת מעל כולנו, האם באמת אפשר לחזות אילו מהזוגות יישארו יחד ואילו לא? האם יש כאן חוקיות? ואולי מוסד הנישואין הוא בסך הכל עוד הימור שאנחנו לוקחים בחיים, ללא כללים, כמו סיבוב גלגל הרולטה - עוצמים עיניים, עוצרים את הנשימה ומתפללים לטוב? חוץ מענת, יש איש אחד לפחות שיכול לחזות ממש משריקת הפתיחה האם הנישואין יחזיקו מעמד. קוראים לו ד"ר טד האסטון, והוא מומחה לאקולוגיה אנושית ופסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס. המחקר ארוך-הטווח שלו על זוגות נשואים נגע בליבת מדע הפסיכולוגיה החברתית: היכולת לנבא האם בעל ואשה, שנתיים לאחר שעמדו נרגשים תחת החופה, יישארו יחד והאם יהיו מאושרים.

האסטון, חלוץ בפסיכולוגיה של מערכות יחסים, השיק את הפרוייקט "תהליך עיבוד ביחסים אינטימיים" בשנת 1981, במהלכו עקב אחרי 168 זוגות שנשלפו מתוך רישומי רשיונות נישואין בארבעה מחוזות של מעמד הביניים בפנסילבניה - מיום נישואיהם ובמהלך 13 שנות נישואין.

באמצעות ראיונות מרובים שנערכו עם בני-זוג, בדק האסטון את הדרך שבה התייחסו זה לזה במהלך תקופת החיזור, כנשואים טריים ובמהלך שנות הנישואין הראשונות. הוא בדק את הרגשות השליליים והחיוביים זה כלפי זה והשקיף כיצד השתנו במהלך הזמן. ארבעת הממצאים העיקריים שלו היו די מפתיעים.

ראשית, בניגוד לאמונה הרווחת, האסטון מצא שזוגות טריים רבים רחוקים מאוד מלהיות מאוהבים באושר עד הגג. שנית, זוגות שהנישואים שלהם מתחילים באושר רומנטי עילאי שכזה - מועדים במיוחד לגירושים, מאחר שקשה מאוד לשמר את העוצמה הזו. תאמינו או לא, אבל נישואין שמתחילים עם פחות רומנטיקה מהסוג ההוליוודי, בדרך כלל מבטיחים יותר בעתיד.

לכן, וזה הממצא השלישי החשוב, בני-זוג בנישואין ברי-קיימא אבל חסרי ברק אינם מועדים לגירושין, כפי שניתן היה לחשוד. הנישואין שלהם פחות מספקים מלכתחילה, ולכן האידיאל הרומנטי המערבי אינו מעלה אצלם חלודה. ולבסוף - וזה אולי הממצא חשוב ביותר - אובדן האהבה והחיבה, ולא הופעת בעיות בין-אישיות, הוא ששולח את הזוגות לגירושין.

בסוף המחקר של האסטון, הזוגות שלו נראו כמו זוגות רבים אחרים, ונחלקו לארבע קבוצות: חלקם היו נשואים באושר, אחרים היו נשואים ולא מאושרים, קבוצה שלישית הורכבה מזוגות שהתגרשו בשלב מוקדם (בתוך שבע שנים), ובקבוצה האחרונה הגירושין התרחשו במועד מאוחר יותר - לאחר שבע שנים. בכל קטגוריה התגלה דפוס ברור.

אלו שהיו נשואים באושר היו מאוד מאוהבים ורוחשי חיבה זה לזה, כמו נשואים טריים. הם הפגינו פחות אמביוולנטיות, הביעו רגשות שליליים לעיתים פחות קרובות וראו את בן-הזוג שלהם באופן חיובי יותר מאשר עשו בני-זוגות אחרים. והכי חשוב, הרגשות הללו נשארו יציבים במהלך הזמן. בניגוד אליהם, למרות שזוגות רבים שהתגרשו מאוחר רחשו חיבה גדולה מאוד זה לזה כנשואים טריים, הם הפכו בהדרגה פחות אוהבים, יותר שליליים, ויותר ביקורתיים לגבי בני-הזוג שלהם.

האסטון מצא שכאשר הזוגות הסתדרו היטב כנשואים טריים, הדבר השפיע גם על העתיד, אבל הגורם המבדיל העיקרי בין אלו שהתגרשו ובין אלו שנשארו נשואים היה מידת השינוי שחל ביחסים במהלך השנתיים הראשונות לנישואין. האסטון סבור שהשנתיים הראשונות הן המכריעות - שכן אז הסיכון לגירושים גבוה במיוחד. השינויים שמתרחשים במהלך הזמן הזה יכולים להעיד רבות על הכיוון אליו הולכים הנישואין.

מה שהפתיע את האסטון במיוחד היה טיב השינויים שהובילו לגירושין. החוויות של 56 הזוגות שנטלו חלק במחקר והתגרשו, מראות שאובדן הרמות הראשוניות של אהבה וחיבה - ולא התגלעות קונפליקטים, כפי שנהוג לחשוב - היה הגורם המנבא השקט ביותר למצוקה ולגירושין. האובדן הזה שילח את היחסים למורד חלקלק ומתפתל, גרם להתקוטטויות ומריבות מתגברות, ולקריסת האיחוד.

האסטון גורס כי הממצאים האלו מחייבים לשנות את דרך החשיבה על השורשים המוקדמים שמקלקלים את הנישואין. בעוד שהגישה הדומיננטית בטיפול זוגי היא עבודה עם בני-זוג על דרכים לפתרון בעיות, היא צריכה להתמקד, לדבריו, בשימור הרגשות החיוביים. וזהו השיעור החשוב שצריך לקחת מפה הביתה: המחקר של האסטון מצביע על כך שיחסים מוצלחים הם יותר מניהול קונפליקטים.

הסוציולוגיה קוראת לדינמיקה המתפוגגת הזו "התפכחות מאשליה". בתחילת היחסים, בני-הזוג מראים את הצד הטוב ביותר שלהם, מתעלמים מהחסרונות, הן של האחר והן של מערכת היחסים. אבל לאחר שהם עונדים טבעת, צדדים חבויים של האישיות שלהם צצים ועולים, ודימויים שנראו אידיאליים מפנים את מקומם לתפיסות מציאותיות יותר. זה יכול להוביל לאכזבה, לאובדן אהבה, ובסופו של דבר לגירושין.

בעוד שמודל ההתפכחות מתאר בצורה הטובה ביותר את הזוגות שמתגרשים, האסטון מצא שמודל אחר מתאים לאלו שנשארים נשואים - בין אם הם מאושרים ובין אם לאו. זהו "מודל הדינמיקה התמידית", שבו בני-זוג מכוננים דפוסי התנהגות בשלב מוקדם ומחזיקים בהם במהלך הזמן, מודל המדגיש יציבות במערכת היחסים. זהו המאפיין שמבחין בין אלה שנשארים יחד לבין אלה שבסופו של דבר נפרדים.

ההבדל העיקרי בין זוגות הנשואים שלא באושר לבין חבריהם המאושרים מפתיע גם הוא. אצל הלא-מאושרים יש רמה נמוכה יותר של שביעות רצון בסך הכל. ועדיין, באופן מוזר, חוסר האושר היחסי הזה כשלעצמו אינו חורץ את גורל הנישואין. לדברי האסטון, קיימת קבוצה שלמה של אנשים שנמצאים במצב יציב בנישואין לא מאושרים, והם לא בהכרח בלתי מרוצים. זהו פשוט מודל אחר של נישואין. זה לא שהם מאושרים מהנישואין שלהם, אלא שאי-שביעות הרצון שלהם אינה גולשת ומקלקלת אספקטים אחרים בחיים שלהם.

בעוד שכל הזוגות הנשואים בסופו של דבר מאבדים מהאופוריה של ירח-הדבש, האסטון מציין שאלה שנשארים נשואים לא רואים בכך נוק-אאוט מוחץ, אלא מעבר טבעי מ"יחסים רומנטיים" ל"שותפות עובדת". וכאשר קונפליקטים מתגלעים, הם מפזרים אותם בעזרת מנגנוני התמודדות בונים שונים.

אבל האסטון מאשים גם את התרבות שלנו. החברה המערבית הפכה את הנישואין לאלמנט מפתח במערכות היחסים של מבוגרים: אנשים חשים שהם חייבים להגיע לשם, ודרך אחת היא לכפות את זה, אפילו אם זה לא יעבוד לטווח ארוך. התרבות אשמה גם בהנצחת מודל הרומן הרומנטי. הוליווד מאכילה אותנו בדימויים של תשוקה לא מציאותית ולא הגיונית. אז אם הרומן החדש שלכם מתחיל להיות "משהו מהסרטים", נסו לזכור: הקהל אף פעם לא רואה מה קורה לאחר שהאורות באולם כבים.

מיצאו את התשובה המתארת בצורה הטובה ביותר את מידת ההסכמה שלכם לכל אחד מהמשפטים הבאים, ונקדו אותה באופן הבא: מאוד לא מסכים - 1 נקודה, לא מסכים - 2 נקודות, מסכים - 3 נקודות, מסכים מאוד - 4 נקודות.

חלק ראשון: יחסינו כנשואים טריים

1. כנשואים טריים, תכופות נגענו, התנשקנו הפגנו את האהבה שלנו או עשינו דברים מתוקים אחד לשני.
2. כנשואים טריים, באיזה תדירות הבענו ביקורת, כעס, רוגז, חוסר סבלנות או חוסר סיפוק זה כלפי זה? (לעיתים קרובות - 1, לפעמים - 2, לעיתים נדירות - 3, כמעט אף פעם - 4)
3. כנשואים טריים, בן-זוגי ואני חשנו שייכים זה לזה. היינו מאוד קרובים ומאוהבים עמוקות.
4. כנשואים טריים, אני חושב/ת שאחד מאיתנו או שנינו היינו מבולבלים לגבי הרגשות שלנו זה כלפי זה, או חששנו שאנחנו לא מתאימים (ניקוד הפוך).
   

חלק שני: היחסים שלנו ביום הנישואין השני

1. עד יום הנישואין השני שלנו, היינו מאוכזבים שנגענו, התנשקנו, הפגנו את אהבתנו או עשינו דברים מתוקים לעיתים פחות קרובות משעשינו כשהיינו נשואים טריים.
2. עד יום הנישואין השני שלנו, הבענו ביקורת, כעס, רוגז, חוסר סבלנות וחוסר סיפוק הרבה יותר משעשינו כנשואים טריים.
3. עד יום הנישואין השני שלנו, חשנו הרבה פחות שייכות וקירבה זה לזה משחשנו קודם.
4. עד יום הנישואין השני שלנו, חשתי הרבה יותר מבולבל/ת או חושש/ת לגבי היחסים משחשתי כשהנשואים היו טריים.
   

הניקוד: חברו את הנקודות שהצטברו בחלק הראשון. אם קיבלתם בין 4 ל-8 נקודות, שימו עצמכם בקבוצה א'. אם קיבלתם בין 9 ל-16 נקודות, שימו עצמכם בקבוצה ב'. כעת, חברו את הנקודות שקיבלתם בחלק השני של השאלון. אם קיבלתם בין 4 ל-8 נקודות, שימו עצמכם בקבוצה ג'. אם קיבלתם בין 9 ל-16 נקודות, שימו עצמכם בקבוצה ד'.

אוהבים מנוכרים

הניגוד בין הסחרחורת שחשתם כנשואים טריים והתחושות שבאו אחר כך יכול ליצור התפכחות. בעוד שאתם ובני-הזוג שלכם עדיין רוחשים חיבה ומאוהבים, יש עננים מעל האופק. ייתכן שאתם מתקוטטים ולא מסכימים, ובשילוב אובדן החיבה והאהבה ביחסים שלכם, זה יכול להעלות את הספקות הראשונים לגבי עתידכם המשותף.

חומר למחשבה: היחסים שלכם עלולים להיות בסיכון של גירושין. אבל הדפוס של ירידה בשלב מוקדם אינו חייב להימשך. שאלו את עצמכם: האם הכנו את עצמנו לאכזבה עם תפיסה רומנטית מדי של הנישואין? האם הנחנו שיידרש מעט מאמץ כדי להמשיך? האם לקחנו זה את זה כמובן מאליו? האם האכזבה שלנו הובילה לתסכול ולכעס? האם מריבות נמשכות יכרסמו באהבה שנשארה בינינו?

רומן משובח

הנישואין שלכם רוחשי חיבה, אוהבים והרמוניים מאוד. הם אולי איבדו את מגע הזוהר ההתחלתי כאשר המציאות הארצית של הנישואין דרשה יותר מהזמן שלכם. אבל אתם חשים תחושה מסויימת של ביטחון בנישואין שלכם, שממשיכים להסב לכם עונג.

חומר למחשבה: יש לכם הכישורים לנהל נישואין יציבים ומאושרים. השותפות המלוכדת שטיפחתם מבשרת טובות לעתיד. אתם לא תמיד תהיו מאושרים - כל נישואין עוברים תקופות קשות. אבל היכולת שלכם לשמור על נישואין בריאים במהלך השנתיים הקריטיות הראשונות מעידה על כך שאתם פועלים יחד כמו תרמוסטט בבית - כשקר, אתם מזהים את מקור הרוח ומסלקים אותו, וכשחם - אתם מוצאים דרכים להכניס אוויר קר.

ברכה מעורבת

הנישואין שלכם פחות קסומים, ויש בהם יותר קונפליקטים ואמביוולנטיות משיש באידיאל הרומנטי של החברה המודרנית, אבל הם השתנו מעט במהלך השנתיים הראשונות, כשהם מאבדים רק קורטוב של הרגשה טובה. נראה שהם משייטים קדימה, כשהם מפגינים כמה סימנים לכך שהם ימשיכו להידרדר עוד או יגרמו למצוקה גדולה.

חומר למחשבה: היחסים האלה הם אולי לא הילד שפיללתם לו, אבל הם עשויים לשרת אתכם היטב. אנשים רבים במערכות יחסים כאלה מרוצים, מוצאים שהנישואין שלהם יציבים בצורה מרגיעה, דבר שמאפשר להם להתמסר לקריירה, לילדים או למטרות אחרות. אנשים אחרים ביחסים האלה מרגישים מעט אי-שביעות רצון, אבל נשארים נשואים בגלל שהיתרונות עולים על החסרונות. כמה אנשים עשויים בסופו של דבר לעזוב את הנישואין בחיפוש אחר רומן משובח.

צמד מנותק

אתם ובן-הזוג שלכם לא רוחשים חיבה יתרה זה לזה ולעיתים קרובות מפגינים רוגז ואי-שביעות רצון כלפיו. בניגוד לנישואין של ברכה מעורבת, האהבה שפעם חשתם נעלמה מהר מאוד אחרי החתונה, והפכתם להיות יותר אמביוולנטיים לגבי מערכת היחסים. אולי כבר יש לכם תחושה שהיחסים שלכם תלויים על כרעי תרנגולת.

חומר למחשבה: מערכת היחסים שלכם עלולה להיות בסכנה מיידית. אולי התחתנתם מתוך תקווה שהבעיות במערכת היחסים ייעלמו לאחר החתונה, אבל הן לא. שאלו את עצמכם: האם ראיתי את הבעיות כשיצאנו? האם חשבתי שהן ייפתרו עם הנישואין? אילו סוגים של שינויים אני צריך לראות בבן-הזוג שלי כדי להיות מאושר? מה הסיכויים שיקרו? עד כמה הדברים צריכים להידרדר לפני שהנישואין כבר לא היו משתלמים?