קריית שמונה: כל תלמיד שלישי לא יוצא לטיול

211 תלמידי י"ב יש בבית-הספר "דנציגר" בקריית-שמונה. 134 מהם התעוררו אתמול (ב') בנחל שחורת, לאחר שלנו שם בלילה באוהלים, וצעדו להר יהורם. היום הם יצעדו לנחל שלמה התחתון, מחר – לצפרא ונחל גשרון. חמישה ימים יצעדו במדבר וילונו תחת כיפת השמיים. "טיול נודד" קוראים לזה. חוויה כמו של פעם, לפני שהטיולים השנתיים עברו לאכסניות ואפילו למלונות. האוטובוסים שהביאו אותם למדבר יחזרו לשם רק ביום חמישי, כדי להסיע אותם חזרה הביתה, צפונה.

77 תלמידים נשארו בבית, בקריית-שמונה. אתמול היה מי שניסה להמעיט מחומרת המצב ולהגיד שהם העדיפו את הבית והבטלה על-פני הצעידה המפרכת במדבר, אבל האמת נותרה ברורה לכולם: ידם של הרוב לא היתה משגת לשלם את 690 השקלים שנדרשו לטיול. יציאתם של 58 תלמידים מאושרים לטיול התאפשרה אך ורק בזכות עזרת גורמים שונים. ארבעה מהם לא שילמו כלל על הטיול.

"אין לזה קשר לעניים ועשירים", טען אתמול בתוקף אייל אלקיים, מורה לתנ"ך בבית-הספר ומנהלן הטיול. "התלמידים נשארו בבית לא בגלל הכסף, כי אם בגלל תנאי השטח, בגלל שהנוער שלנו היום לא אוהב ללכת ברגל. המסלול יפהפה, אבל קשה. לא כולם בנויים למאמץ הזה. אם התלמידים מבקשים עזרה – אנחנו נותנים להם מלגות. יש תלמידים שיצאו לטיול, למרות שלא שילמו את אגרת החינוך בסך 1,500 שקל". "זה שקר", זעקו מסביב התלמידים, ואחד מהם סיפר: "יש לי חבר שעבד חודשיים בשביל הטיול והצליח לחסוך 900 שקל, אבל לא רצו לקחת אותו. רצו שיביא את כל 1,500 השקלים לאגרת החינוך".

"אמרו לנו שמי שלא משלם את כל אגרת החינוך – לא יוצא לטיול", הוסיפה תלמידה אחרת. "חברה שלי 'גירדה' מכל מיני מקומות ואספה את 690 השקלים לטיול, אבל היא נשארה בבית, כי ביקשו ממנה את כל הסכום. חוץ מזה, הטיול לא נגמר ב-690 שקל. צריך לקנות אוכל לבד, לארגן אוהל. זה עולה עוד כמה מאות שקלים".

"אני מרגישה רע מאוד עם כל המצב", הודתה התלמידה שירן, "אני מרחמת על החברות שלי שנשארו בבית. זו השפלה לשמה. אם ההורים עניים, הילדים צריכים לסבול?"

"תעודת עניות למוסד החינוכי"

במרחק 470 ק"מ משם, בקריית-שמונה, יושבים בבית 77 התלמידים שלא יכלו להרחיק עד אילת, כועסים וממורמרים. "המצב של ההורים שלי קשה", מספרת אחת מהן. "התביישתי לבקש מהם כסף, כי ידעתי שממילא לא יהיה להם לתת לי. היה לי קשה לבקש סיוע מבית-הספר. לא רציתי להרגיש כמו מקבצת נדבות. חוץ מזה, גם אם היו עוזרים לי, ההורים שלי עדיין היו מתקשים לשלם אפילו חלק מהסכום. הם לא יכולים לשלם אפילו 200 שקל".

"הבנתי שכדי לצאת לטיול, ההורים שלי יצטרכו לשלם סכום כלשהו", מספר תלמיד שמינית. "להורים שלי יש עדיין חוב לבית-הספר על תשלום שכר לימוד, אז איך יכולתי לבקש מהם עוד כסף? להנהלה ולגורמים שונים בעיר נוח להציג את המצב כאילו התלמידים פשוט התעצלו ולא רצו לצאת לטיול, אבל כששתי כיתות של ילדים לא יוצאות לטיול, ואת מרבית היוצאים מממנים, אז לאן הגענו?"

תלמיד אחר האמין כמעט עד הרגע האחרון, שלמרות הכל הוא יוכל לצאת. "חשבתי, שבגלל שנרשמו מעט תלמידים, נצא לטיול אחר – קצר יותר, למקום קרוב יותר – ואז בוודאי אצטרף. אבל אז החל גל של הורים שביקשו עזרה, והטיול יצא לפועל. אני מאמין, שאם היו נוסעים לטיול של יומיים-שלושה, בעלות נמוכה יותר, היו יוצאים הרבה יותר תלמידים. גם אני".

"אני קובע נחרצות, שכל תלמיד שרצה להשתתף בטיול נמצא עכשיו בהרי אילת, כולל עשרות תלמידים שקיבלו מלגות וכולל מספר תלמידים שלא שילמו בכלל", טען אתמול בני אמבורסקי, מנהל תיכון "דנציגר". "על-פי נסיוני, בית-הספר ייכנס לגירעון לא מבוטל עקב המדיניות שלנו, ואין לי מושג איך נעמוד בזה".

רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך, אמרה כי היא רואה בחומרה רבה את התנהלותו של בית-הספר בנושא. תירוש הנחתה את מנהל משרד החינוך במחוז הצפון, דוד וסרמן, לזמן את מנהל בית-הספר לבירור יסודי של המקרה. תירוש דרשה גם לערוך בדיקה שמית של כל התלמידים שנותרו בבית ולבדוק עימם מדוע לא יצאו לטיול. במשרד החינוך הביעו תמיהה על כך שבית-הספר הסכים שלא להוציא לטיול כ-30 אחוז מהתלמידים, תהא סיבתם אשר תהא, וציינו כי זוהי תעודת עניות למוסד חינוכי.

טיולים לעשירים בלבד

לא רק בקריית-שמונה מתקשים ההורים לממן את הטיול השנתי. למעשה, מדובר ממש בתופעה. מדיווחים שהגיעו ממנהלים להתאגדות מנהלי בתי-הספר העל-יסודיים עולה, כי בשל המצב הכלכלי כ-25 אחוז מהתלמידים אינם יוצאים לטיולים, משום שהוריהם אינם מסוגלים לשאת בעלויות.

הנתונים של שמואל אבואב, יו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, קשים עוד יותר. "לדאבוני, קרוב לשליש מהתלמידים אינם יוצאים לטיולים, בעיקר בשל המצב הכלכלי", אומר אבואב. "הטיולים הם מפעל חינוכי חשוב בעל ערכים לאומיים וחברתיים, אך תלמידים רבים אינם שותפים למפעל הזה".

אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות: "באחרונה בוטלו טיולים רבים ברחבי הארץ, לאחר שחצי מהשכבה לא יכלה לעמוד בתשלום. במצב כזה – לא ניתן להוציא טיול".

צוות מיוחד, שמינה משרד החינוך לפני כארבע שנים, פירסם כבר אז הנחיות שנועדו להוזיל את הטיולים. בין השאר, נאסרה הלינה במלונות פאר וצומצם מספר ימי הטיול. ועדת החינוך של הכנסת קבעה לפני כשלוש שנים, כי טיולים שנתיים לא יימשכו יותר משלושה ימים. אולם למרות כל זאת, משפחות רבות עדיין מתקשות לממן את הטיולים.

עלות טיול ליום אחד באוטובוס עם 37 תלמידים עומדת על 106 שקל, טיול ליומיים – 322 שקל, ולשלושה ימים – 541 שקלים. המחירים עבור מסעות שורשים לפולין נעים בין 900 ל-1,500 דולר לתלמיד. מנתונים שמסר אבואב עולה, כי בשנת הלימודים הקודמת חלה ירידה של 37 אחוז במספר הטיולים השנתיים, בעיקר על רקע קשיים כלכליים, אך גם על רקע חששות של הורים בשל המצב הבטחוני.

פועלים בניגוד להנחיות

לדברי ח"כ אילן שלגי, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, שורש הבעיה נעוץ בכך שמנהלי בתי-ספר פועלים בניגוד להנחיות משרד החינוך. "אני מצפה ממנהל לא לקיים טיול, אם יותר מדי הורים אינם מסוגלים לשלם עבורו", אומר שלגי. "אם אין להורים כסף לשלושה ימי טיול – שיוציאו טיול ליומיים, ואם אין כסף לטיול של יומיים וגם לא ליום אחד – שלא יקיימו כלל טיול. במצב הקיים הרבה הורים אינם יכולים לשלם עבור טיולים, אבל מנהלים מתעקשים בכל זאת להוציא טיולים".

ממשרד החינוך נמסר, כי המשרד הוציא הנחיה ברורה לכל מנהלי בתי-הספר, לפיה אסור בתכלית למנוע מתלמידים לצאת לטיול בשל בעיות כלכליות. המשרד, כך נמסר, דאג להעמיד לרשות בתי-הספר סיוע כספי בהיקף של כ-18 מיליון שקל, שנועד לסייע, בין היתר, לתלמידים המתקשים לשאת בתשלומים.

את ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, זה בהחלט לא מספק. קדמן תבע באחרונה משרת החינוך, לימור לבנת, לבטל לחלוטין את טיולי בתי-הספר. "כל הערך החינוכי של הטיולים מתגמד במצב שבו אפילו תלמיד אחד אינו יוצא לטיול ונשאר בבית, רק משום שהוריו אינם מסוגלים לשלם", אומר קדמן. "במצב שבו כל ילד שלישי במדינת ישראל חי מתחת לקו העוני, הופך הטיול מפעילות חינוכית לאחת הפעולות הכי אנטי-חינוכיות שיכולות להיות".