צמחים מהונדסים, הכורח והחשש

עיקר השימוש בגידולים מהונדסים נעשה בארה"ב, שם 60% מהמזון המעובד מקורו בגידולים מהונדסים גנטית. הזנים העיקריים הם סויה, תירס וכותנה. השימוש הנרחב ביותר כיום הוא של גידולים "מוכני-Roundup" (Roundup Ready או RR), שהם גידולים העמידים לקוטל העשבים Roundup. לצמח מוחדר גן המקודד יצירת אנזים שיש ביכולתו לפרק את החומר הפעיל בקוטל העשבים, כך שניתן לרסס את הגידולים בקוטל העשבים ללא חשש היות שהגידול המהונדס מצליח לפרק את החומר הקטלני לפני שהוא פוגע בצמח.

הטענה היא שגידולים אלו חוסכים בעבודה: אין צורך לעבד את האדמה ולנכש עשבים - זהו חיסכון בכסף, אך גם יתרון אקולוגי עקב שחיקת קרקע נמוכה. בנוסף ישנו חיסכון בשימוש בקוטלי עשבים: משתמשים פעם או פעמיים בקוטל העשבים Roundup על-גבי הגידולים (גידולים רגילים יש לרסס ארבע, חמש פעמים וגם יותר), כך הכמות הכוללת של קוטלי עשבים קטנה יותר מאשר בשיטות הישנות.

גידולים מהונדסים נוספים הם גידולי-BT, בהם הושתל גן המפיק רעלן של החיידק בצילוס תרינגינסיס - או בקיצור 'BT' הקטלני למזיקים אך לא לבני אדם. גידולים אלו מצמצמים דרסטית את השימוש בקוטלי מזיקים שונים (בין 20% ל-50%) היות שהצמח מייצר בעצמו קוטל מזיקים ואין צורך לרסס.

ההבטחה הגדולה של יצרניות הזנים המהונדסים היא כי בעזרתם יודבר הרעב בעולם. הטענה היא כי פחות עבודה, תנובה גבוהה, עמידות למזיקים ושתילת גנים לגורמים תזונתיים החסרים בעולם השלישי, יביאו לשיפור התזונה בארצות המתפתחות ולסילוק סכנת הרעב.

הבעיות הישירות

במחקרים שנעשו הסתבר שהמצב אינו כה פשוט. ראשית, נמצא שגידולי RR לאו דווקא מביאים לחיסכון בשימוש בקוטלי עשבים, בנוסף, משנה לשנה הופכים העשבים עמידים ל-Roundup ונדרשות כמויות גדלות והולכות של קוטל העשבים. במחקר נמצא שחקלאים המגדלים גידולי RR משתמשים ב-10% עד 30% יותר קוטלי עשבים ליחידת שטח מגידולים מסורתיים. עוד נמצא שהיבול המתקבל נמוך ב-5% עד 10% מהמקובל. כך שביחס לכמות היבול, גידולי RR דורשים כמות קוטלי עשבים גבוהה בהרבה מגידולים מסורתיים, בניגוד להבטחות.

אחת הטענות היא כי היבול הנמוך נובע מקשירת חנקן נמוכה והחלשה של התגובה החיסונית של הצמח. אם אכן כך הדבר, יתברר שבטווח הארוך הגידולים ילכו ויחלשו, ויהפכו פגיעים למחלות, תהליך שיכול להביא למגפות ענק שישמידו אחוז ניכר מהיבול. עד כה לא נעשה מחקר ארוך טווח על השפעות אלו.

מחקרים שכן נעשו, מצאו כי גידולי RR "עציים" יותר ולכן שבירים - עובדה שיכולה להוות בעיה במזג אוויר סוער. בנוסף התגלתה גם עמידות נמוכה לעקת חום - בעיה במזג אוויר חם. באופן כללי, הכנסת גנים זרים יכולה "לגרור" איתה גנים נוספים שיבואו לידי ביטוי רק בתנאים קיצוניים כגון טמפרטורה גבוהה, קור, לחות או מתקפה של חיידק או נגיף מסוימים.

כמו כן, היות שאין שליטה על המקום בו נכנס הגן המושתל, ישנה אפשרות שבתהליך נפגעו גנים קיימים באורח שיבוא לידי ביטוי רק בתנאים מסוימים. בהחלט אפשרי שלגידולי RR יש בעיה להתמודד עם עקת חום, אך מאחר שלא בדקו את הגידול בתנאי חום קיצוניים הבעיה לא מוכרת. כך, בשנה חמה במיוחד יכול גן פגום לבוא לידי ביטוי ולגרום לפגיעה חמורה ברוב יבולי ה-RR.

גידולי BT, בהם כאמור הוסף גן לרעלן ה-BT שאמור להיות בלתי מזיק לאדם, מעלים איום נוסף: הסתננות של רעלנים ואלרגנים למזון. לא ברור מהן ההשלכות ארוכות הטווח של חשיפה לרעלן. ישנם דיווחים כי חולדות שניזונו מגידולי BT סבלו מפגיעה במערכת החיסון ובעיות התפתחות. עוד נמצאו השפעות סביבתיות עקיפות: בניסויים נמצא כי 50% מזחלי פרפר המונרך שאכלו עלים המאובקים באבקת תירס-BT מתו תוך זמן קצר. יש לציין כי שני דיווחים אלו שנויים במחלוקת ואינם בגדר הוכחה חד משמעית.

הדוגמה המובהקת לקושי בבקרת גידולים מהונדסים קשורה לזן של תירס-BT של חברת אבנטיס הקרוי בשם StarLink. ב-1998 , במהלך הרישוי של התירס, נמצא שהוא גורם לתגובה אלרגית אצל בני אדם והוא נאסר למאכל אדם. אז התברר שגרעיני התירס כבר נמסרו לחקלאים ויבולים כבר נקצרו ונשלחו לעיבוד. אבנטיס הבטיחה שהיא תאסוף את כל היבול מהחקלאים, אך בבדיקות שנעשו בשנת 2000 התגלו סימנים שהתירס מצא את דרכו לשוק המזון והיה צורך להחזיר מוצרים מהחנויות. עקב העובדה שגרעיני התירס המהונדס עורבבו עם גרעיני תירס רגיל, כלל לא ברור אם הוחזרו כל מוצרי המזון בהם נמצא התירס המהונדס.

תגובה אלרגית קשה

בנוסף נמצאו ראיות כי האלרגן נמצא גם בגידולים לא מהונדסים, כנראה עקב האבקה מהגידולים המהונדסים. 24 אנשים דיווחו על תגובה אלרגית קשה כתוצאה מאכילת מוצרי תירס. יש לציין כי רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) ביצעה בדיקה בה הוטל ספק בכך שהאלרגיות אכן נגרמו על ידי התירס, אך ממחקרים בלתי תלויים אחרים עלתה הטענה כי הבדיקה לא הייתה רצינית וגבלה בטיוח העובדות.

עד היום בדיקות הרישוי לגידולים מהונדסים נגזרו מהתהליך המתאים לתרופות, הנלקחות בפרק זמן מוגדר וקצר יחסית. את הצמחים המהונדסים נאכל מגיל אפס ועד 120, כך שיש צורך בפרוטוקולי בדיקה מיוחדים המתאימים להשפעות הייחודיות וארוכות הטווח של שינויים גנטיים בצמחי מאכל. דוגמה לבעייתיות של בדיקות הרישוי הקיימות ניתן לראות בסיפורו של ה'אורז המוזהב', בו הוחדר גן לביטא קרוטן. בבדיקות שנעשו לגרגירי האורז נמצאו כמויות עודפות של החומר קסנתופיל, שהוא הפיגמנט הצהוב בעלים. חומר זה אינו מסוכן, אך הוא לא נמצא בבדיקות הרישוי הסטנדרטיות, אלא רק בבדיקות מיוחדות שנעשו לצורך כימות הביתא קרוטן. המשמעות היא שהבדיקות המקובלות אינן מספקות ויש חשש שלא יתגלו בהן חומרים מסוכנים.

השימוש בנוגדי רעלים (בגידולי RR) יכול להביא ל'זליגה' של הגנים נוגדי הרעלים אל עשבי הבר, וכך ליצור זנים עמידים. הקנולה (צמח שזרעיו משמשים ליצור שמן) בקנדה, למשל, הפך לאחד מעשרת העשבים המזיקים ביותר. זני בר הואבקו מאבקה של קנולה-RR, כך נוצרו זני בר העמידים בפני 3 רעלים שונים. כעת החקלאים משתמשים בקוטלי עשבים רעילים יותר בניסיון לסלק זנים עמידים אלו משדותיהם.

בעיה נוספת קשורה לתהליך ההנדסה הגנטית עצמו: כחלק מהתהליך מוחדרים גנים נוגדי אנטיביוטיקה לצמחים, גנים אלו נותרים בזרעים המופצים לחקלאים. כך ישנה האפשרות שגנים אלו יסתננו לגידולי הבר ואף לחיידקים, ויאפשרו התפתחות של זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. יש לציין כי התפישה הרווחת היא כי בטבע אין אפשרות להעברת גנים 'אופקית' - בין זנים שונים או בין צמחים לבקטריות או לבעלי-חיים - אך ישנם מספר ניסויים בהם נצפה תהליך שכזה.

במחקר בריטי מ-2002 למשל, נמצאו גנים מגידולי RR בחיידקים במעי ובצואה של נבדקים. מה שאירע הוא כנראה כדלקמן: המזון מפורק במעי, מקטעי דנ"א נחשפים ובאים במגע עם החיידקים החיים במעי, החיידקים מצליחים לבלוע ולהטמיע את מקטעי הדנ"א.

מרשימה קצרה זו ניתן להתרשם שהבעיות הפוטנציאליות הגלומות במזון מהונדס גנטית הן רבות ומגוונות. כמובן שאין בכך לבטל את היתרונות הרבים של מזון זה, אך יש להישמר שלא להקל ראש בנזקים האפשריים משום שהתוצאות יכולות להיות הרות אסון. מטא-מחקר שנעשה בשנת 2003 ובדק את מספר המאמרים המדעיים על מזון מהונדס גנטית מצא מיעוט מדאיג של מחקרים בלתי תלויים - משנת 1995 פורסמו רק 10 מאמרים בנושא.