ספר חדש: אהבות ופרידות בקהילה ההומוסקסואלית
בספרו 'זה לא אתה זה אני' מנתח ניל קמינסקי את הגורמים הייחודיים לקהילה ההומוסקסואלית שעלולים להוות מכשול בתהליך הפרידה בין בני הזוג. "איש אינו שואף לפגוש את גבר חלומותיו כדי להיות מסכן", הוא אומר, "למרות זאת, רבים מאיתנו מנסים לשמר מערכות יחסים שכבר חדלו לספק". קטעים מתוך הספר
בעשורים האחרונים עשתה קהילת ההומואים והלסביות כברת דרך ארוכה בחשיפתם של דעות קדומות וסטראוטיפים. המאבק עדיין רחוק מסיומו, השקפות אנטי-הומואיות ודיכוי הם עדיין חלק מהנוף - אך עולמנו שונה בתכלית מזה של הדורות הקודמים.
הספר עומד לראות אור בהוצאת 'שופרא לספרות יפה' (תרגום מאנגלית: רז כהן)בדומה לשינויים הטכנולוגיים הכבירים של המאה שעברה, לא נהפוך לבלתי נראים או לאזרחים סוג ב'. עם חילוף האלף, איננו מפחדים להפנות את מרצנו, את כספנו ואף את חיינו להגשמת מטרותינו. אנו דורשים שוויון בפני החוק. אנו דורשים את החופש לבחור היכן נעבוד ונגור. לא נשלים עם שוויון חלקי, באשר זהו מושג והיפוכו. אני מאמין בהמשך קיומנו ושגשוגנו במאה ה-21. אם נרצה, גם נגדל ילדים. נמשיך לבנות מערכות יחסים ממושכות של אהבה. נישואים הומואיים או לסביים בתוקף חוק יהפכו יום אחד למציאות.
ההתאהבות תשנה מהותית את חייך. היא תוסיף עומק, צבע ואושר לקיומך, יותר מכל חוויה אחרת שעברת. מציאת שותף לחייך, שאיתו תחווה רגשות כאלה, היא חלום המתגבש כבר בגיל צעיר. החלום הופך למטרה בת השגה עם התבגרותנו. אנו, כהומואים, שותפים לאותה שאיפה, על אף האמונה ההומופובית הרווחת הרואה בנו בעלי מום ומשוללי יכולת לפתח אהבה בוגרת.
לכן, הפרידה מבן זוגך היא אחת ההחלטות הקשות והכואבות ביותר שתצטרך לקבל. היא כנראה גם אחת החוויות המייסרות ביותר שתעבור.
יחסי אישות של הומואים מקבלים, ואף ימשיכו לקבל, לגיטימציה הולכת וגוברת במאה ה-21. עם זאת, שמחתנו לא צריכה לגרום לנו להתעלם מהקשיים והסיבוכים שישנם במערכות יחסים. קורה שמערכות יחסים מפסיקות לפעול, לעיתים הן מעולם לא פעלו. אנו נקשרים לפעמים מהסיבות הגרועות ביותר: רצון בהורה שמעולם לא היה, פחד מן העולם, מן הבדידות הקיומית והמוות. פעמים אחרות החיים פשוט מתערבים ועושים את שלהם. הוא כבר לא מי שהיה", כך גם אנו. מה שהיה פעם ברור, היום, לצערנו, כבר לא כל כך. לרוב זהו צירוף של כמה גורמים. מה שחשוב להבין הוא שמערכות יחסים מסוימות לא יכולות ואף לא צריכות 'להינצל'.
סיום היחסים, עזיבת בן הזוג - כיצד אתה מגיע להחלטה כה גורלית? אולי אתה כועס מאוד ורוצה להעניש אותו. האם זו דרך להמם אותו, להעביר לו עד כמה היית אומלל? האם אתה באמת יודע את אשר אתה עושה? זהו מהלך בלתי הפיך. ואולי אתה עומד לעשות דבר שתצטער עליו במשך שארית חייך?
ומה בנוגע לעולם המחכה לך? האם אתה באמת מוכן לחזור לשגרת הפגישות עם בני זוג פוטנציאליים? האם אתה מתגעגע לשורה הארוכה של מטומטמים, נדכאים ושקרנים? האם יהיה לך אז טוב יותר? האם בעידן האיידס זה הזמן להיות רווק? הייתכן שהבעיה קיימת רק במוחך? אולי אתה משליך ונפטר מהדבר הטוב ביותר שהיה לך מעודך?
כל אלו אינן שאלות פשוטות, ועליך, הקורא, להיות מודע להן בבואך לקבל החלטה שתשנה לגמרי את חייך. הפרידה עלולה להיות טעות, שתעלה לך ביוקר. זו החלטה שאסור להקל בה ראש או לקבל בחופזה. יותר מכך, גם אם זו החלטה ראויה, זה לא יהיה קל לומר שלום לאהובך, לשנות את חייך, להתמודד עם הבלתי ידוע. כל זה אינו פשוט ומחייב מאמץ. להלן כמה נקודות ראויות למחשבה בהקשר זה.
התנגדות לוויתור
אנחנו מחפשים יחסים כדי להעשיר את חיינו, רודפים אחרי האהבה כדי להרגיש מיוחדים. איש אינו שואף לפגוש את גבר חלומותיו כדי להיות מסכן. למרות זאת, רבים מאיתנו מנסים לשמר מערכות יחסים שכבר חדלו לספק. מה קורה כאן? האין אנו, ההומואים, ידועים בכך שאנו מחליפים בני זוג כמו גרביים? כמה מאיתנו אכן נוהגים כך. אך למוסכמה רווחת שוב יש חלק בעיקשות של כמה מאיתנו להישאר ביחסים מתפרקים, בעוד שבעצם הם חייבים לעזוב. נדמה שמספר גורמי לחץ משמעותיים עלולים ליצור מכשולים בתהליך הפרידה.
הומופוביה
אנשים נרדפים ומדוכאים יעשו לעיתים כל שביכולתם להזים את הסטראוטיפ הנחות הניתן לקבוצה שהם שייכים לה. הם ינסו להוכיח את ההפך, גם אם זה יהיה הרסני עבורם. לדוגמה, אנשים המוגדרים בדרך כלל פסיביים יכולים להתנהג באגרסיביות רבה, או אלה הנחשבים עצלנים עשויים לנהוג כמכורים לעבודתם. כך גם הומואים נוטים לעיתים להיאחז במערכת יחסים שחיוניותה ניטלה ממנה מזמן. בהתנגדותנו לסטראוטיפים הומופוביים, אנו מתעלמים ממצבנו. זה סתם זבל אנטי הומואי", אנו אומרים על הסטראוטיפים הללו - אבל אנחנו גם לא רוצים לספר לאמא, לדוד אפרים ולשאר העולם שנפרדנו. איננו רוצים לשמש הוכחה לכך שיחסים בין הומואים מעולם לא מחזיקים מעמד. כשאנו מפנימים השקפות הומופוביות הן משפיעות עלינו, גם אם אנו מתייחסים אליהן כאל שקריות ומטעות.
תהליך ההפנמה של ערכים הומופוביים נובע ממקורות מגוונים. החברה שלנו מגנה את ההומוסקסואליות באופן עז ביותר. אנו נחשבים חולים, פושעים, בלתי מוסריים, סוטים, רודפי קטינים, חוטאים, לא בוגרים, חלשים, מלוכלכים, שונאי נשים, שונאי משפחה, ובכלל מהווים איום על החברה המוכרת. ואני רק מתחיל! הרשימה השחורה היא אינסופית. המילים פשוטות. להיות הומו זה להיות מאוד רע, שאינו נחשב, נחות, אשם, מגעיל. למושגים הומופוביים אלה השפעה שלילית ביותר על צעיר המתבגר ומבין שהוא 'אחד מהם'.
אך לחברה דרכים נוספות להנחיל ערכים הומופוביים:
מידע מוטעה לגבי זהותנו ודרך חיינו מחלחל אלינו. כשאנו גדלים, בדומה לכל איש אחר, אנו קולטים מידע זה. ההטעיה אינה באה רק בדמות 'רשימת אימים', כמו זו שהוזכרה קודם לכן, אלא גם בכך שזהו מידע חסר. איננו שומעים כמעט דבר על חייהם של הומואים במציאות, קל וחומר על הצדדים החיוביים של סגנון חיינו. לכן, קשה לקבל 'חיים הומואיים' כאופציה טובה.
למרות שזכינו לנוכחות מכובדת בחדשות ובאפיקי תקשורת אחרים, במיוחד בשני העשורים האחרונים (בעיקר מפאת מגפת האיידס), קיימת באמריקה מסורת של שתיקה, עיוורון והכחשה בנוגע להומוסקסואליות. זאת ועוד, בגלל דעה קדומה ביחס לאיך אנו נראים, היכן אנו מסתובבים ואיך אנו מתנהגים, אנו הופכים לבלתי נראים, וכך גם מתייחסים אלינו. מתי בפעם האחרונה חשבו שאתה הומוסקסואל? האם קרה שאמרו לך: לא ייתכן, אתה צוחק", כשהודעת שאתה הומו? זה מוסיף לתופעת הביטול העצמי. אם העולם שולל למעשה את קיומך, כמה טוב אתה יכול להרגיש לגבי עצמך?
למרות כל השינויים, דורות רבים בינינו חיו, או היו חייבים לחיות, בהסתר. לכן היו חסרים לנו מודלים לחיקוי, וניטלה מאיתנו ההזדמנות לחוות דרכי חיזור נורמליות בתקופת התבגרותנו. כיוון שמשפחותינו חיות כמונו באותה חברה הומופובית, הן לא היו יכולות לעזור לנו להתמודד עם מסך הדיכוי. הבידוד, הפחד והצורך להסתיר מנעו מאיתנו להתגבר בחברת דומים לנו, שיכלו לספק תמיכה ועידוד הדימוי העצמי.
מוסדות החברה מעודדים את דיכוינו. מראיית התנהגותנו המינית כפלילית, עד למניעת זכויותינו האזרחיות הבסיסיות, מן הממסד הדתי המגנה אותנו כחוטאים ועד למקצוע הפסיכולוגיה, שעד 1973 הגדיר הומוסקסואליות כמחלת נפש (הומופוביה עדיין נפוצה בקהילת מטפלי הנפש, ואדון בכך בהרחבה בהמשך). אנו ניצבים בפני כוחות חזקים אלה, שמקשים מאוד על קיום זהות הומוסקסואלית חיובית.
למרות כל האמור הצלחנו ליצור קהילה חזקה, הצלחנו גם לאהוב, את עצמנו ואת זולתנו. פיתחנו מנגנון של עזרה הדדית בתוך הקהילה, ורבים מתוכנו אף השכילו להזים רבים מהמיתוסים המוטעים לגבינו. בכל זאת, כשאנו זוכרים את כוחות הנגד החזקים, יהיה זה משגה מצידנו לחשוב שאין להם כל השפעה על נפשנו הקולקטיבית.
אין זה מפתיע שאנו חוששים מהדבר שהוזהרנו מפניו. לעיתים אנו יכולים להטיל ספק באמיתותן של האזהרות. ולכן אנו תוהים האם יחסים בין הומואים אכן פגומים מיסודם ונידונים לכישלון. זו תפיסה הומופובית קלאסית. באמצעות מסורת ארוכה של יחסים ממושכים (ולא משנה כאן עד כמה אתה מסכן!), אתה למעשה סותר את אותה תפיסה של 'גבר הומו שאינו מסוגל לשמור על מערכת יחסים'.
מיתוס נוסף הרווח בתפיסה ההומופובית נוגע ל'הומו הבודד'. עזיבת בן הזוג עלולה לקרב אותך למצב שבו 'תזדקן ותישאר ערירי'.
רעיון זה אינו נובע רק מהעובדה שוודאי שיננו אותו באוזניך מיליון פעמים מאז בגרותך (ויש לכך השפעה ברורה). התרבות ההומופובית בימינו גורמת לבדידות אמיתית אצל רובנו, משום שהומוסקסואליות נחשבת תועבה בעיני החברה. רבים מבני קהילתי מתהלכים ביחד בגאווה בעירי, סן פרנסיסקו, קליפורניה, אך הנורמה שונה בתכלית ברוב חלקי אמריקה של ימינו, ונעדרה ממנה כליל במשך רוב רובה של המאה ה-20. הסתר ובידוד, חיים בארון (איך ניתן כלל לכנותם חיים), כל אלה עלולים ליצור רגשות עמוקים של בדידות. בתקופות ילדותנו ונערותנו, כאשר אין לנו הרבה אופציות, בדידותנו היא החמורה ביותר. כמה מאיתנו גדלו כשהם משוכנעים שהם 'יחידים במינם'? עד כמה נוצלנו (ועדיין אנו מנוצלים) על ידי חברינו המתבגרים? חוויות איומות אלו ותחושת הבדידות גורמות לכאב פסיכולוגי עמוק. ההתלבטות האם לעזוב את האהוב יוצרת הרגשת בדידות משתקת, וכך עוצרת לעיתים את תהליך הפרידה הבלתי נמנע.
התרבות הזוגית שלנו
הנורמה השלטת בתרבות שלנו, בין אם אתה הומו או לא, היא להיות עם בן זוג. אם אתה 'לבד', השאלה שלבטח תשמע היא: איך ייתכן שאדם כמוך (עם כל מעלותיך) לא 'נחטף' כבר על ידי מישהו?". שאלה אחרת שקרוב לוודאי לא תישאל היא: מה בדיוק לא בסדר איתך?".
חיים ללא בן זוג נחשבים עצובים, בודדים, פאתטיים ובלתי מספקים. ברור שמשהו כאן לא בסדר. זה לא רק האמהות שלנו מציקות לנו (אז אתה נפגש עם מישהו, מייקי?"), כל המסרים של התרבות שלנו מציקים לנו באותו אופן! עשה ניסוי. קח את עצמך לארוחת ערב במוצאי שבת. ראה כיצד אתה מרגיש במסעדה בין זוגות וקבוצות של אנשים. או, אם אתה מבחין באדם בודד במסעדה או בתיאטרון, נסה לבחון מה אתה חושב עליו/ה.
עזיבת מאהבך פירושה החלטה לחיות, לפחות לזמן מה, ללא בן זוג (אלא אם כן אתה מתלבט וחוזר אליו). מציאות של מסרים חברתיים המגנים את הבודד, בצירוף תרבות שלמה המתוכננת לחיים בזוג, כל אלה הופכים החלטה כזו לקשה במיוחד.
הימנעות מכאב
נטייתנו החברתית להימנע מכאב בכל מחיר היא עוד מחסום בדרך לפרידה. מאוכל וסקס ועד לקוקאין והרואין, אנו מקיימים סיפור אהבה הרסני ביותר עם הצורך להימנע מכאב רגשי. ההיפרדות מטבעה היא חוויה ספוגת כאב. אלא אם כן אתה שרוי במצב של קומה, זה הולך להיות מאוד כואב כאשר הקשר ייפרם. זהו שינוי מהותי בחיים ללא אפשרות דחייה. תמצא עצמך שרוי בעצב, בלבול, כעס ומבוכה. תחווה הרגשת אובדן וכן את הצורך להתאבל עליו. יהיו גם חוסר בהירות, פחד, מעידות, תעלומות ובדידות. חיי היומיום שלך ישתנו בתכלית. יושפעו גם המקום שבו אתה גר, וכמה כסף יש לך בארנק. ולא משנה כמה תמיכה אתה עתיד לקבל מאלה האוהבים אותך, זוהי המערכה שלך. אף אחד מלבדך לא יחיה את החוויה הזאת. בחברה המקדשת את ההימנעות מן הכאב, קשה מאוד לבחור באופציה כזו.
הסצינה ההומואית של חסרי בן הזוג
המציאות ה'רווקית' משולה לחרב בעלת שני להבים. היא יכולה להיות מרגשת ומשרת חופשיות, אך גם מפחידה ומלאת בדידות. היכרות עם אנשים חדשים תלויה רבות, לפחות בשלב ראשוני, בהופעה חיצונית ובנעורים. אם אתה חש שמניותיך בתחומים אלה אינן גבוהות, זה עלול להיות מפחיד ביותר להימצא שם ב'חזית'. זאת ועוד, בניית יחסים דורשת עבודה. אינך יכול עוד לסמוך על החיבור הרגשי המוכר והשגרתי; עליך לחפשו באופן פעיל. להכיר אדם חדש ולתת לו להכירך דורשים מיומנות חברתית גבוהה. עולם הדייטים מלא באכזבות. אולי אתה תחבב אותו יותר משהוא אותך. כשהוא לא יחזיר צלצול, כשלא יופיע לפגישה, כשאתה תראה אותו בחברת בחור אחר, את כל זה קשה יהיה מאוד לסבול. אם היית מחוץ לעניינים במשך תקופה ארוכה, אתה עתיד לחוש מעט 'חלוד', והכניסה לזירה אכן תהיה קשה עבורך. הרהורים כאלה ודאי יעלו במוחך כשאתה שוקל לעזוב אותו, ועלולים לערפל את הערכתך האובייקטיבית בדבר הצורך לעשות את הצעד הזה.
לאחר כל הדברים האלה, המחיר של ההישארות ביחסים למרות הצורך הברור בניתוקם עתיד להיות גבוה ביותר. בהמשך אבליט כמה מהקשיים שיעמדו בפניך על מנת שלא תיתן לאותם לחצים לעצור אותך מלעשות את מה שאתה צריך, כלומר - לנתק את הקשר אם אתה אכן צריך לעשות כן.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
